שלמה שפירא
"ערוק עיראקי"
"ערוק נס ציונה". "ערוק רמת השרון" / ערוק - לביבה/קציצת ירק עיראקית ויש שמפריזים ומוכרים "ערוק עיראקי" עם בשר טחון (כך מקלקלים את הערוק העיראקי.
התפלאתי השבוע - ידידה יוצאת רוסיה,- הרבה שנים בארץ, הכינה לביבות שהזכירו לי את ה- "ערוק" הספוגי-הביתי שאמי הכינה בהרבה קומות בשביל המשפחה.
אמי המנוחה הכינה "ערוק" אפילו במעברה כשהיתה לה "פתיליה" ולאחר מכן "פרימוס" ולאחר כמה שנים "כיריים עם גאז ישראגז".
השם "ערוק" כל כך התאים לתנאי המעברה. אחיותיי עבדו בחקלאות והביאו מעט ירקות להכנת ה- "ערוק".
מיחסים "עירק" לשורש, לשתיל, לגזע, לצמח ויש לנו צמח "שוש" בעברית שהוא עירק א-סוס בערבית.
אמי בהכנתה את הקציצות - כמה הזיעה בבלוק עם תקרה נמוכה בלי מזגן והיא "עארקת" / הזיעה כי תנאי המגורים אז, גרמו להזיע.(עארק בפרסית גם זעה)
מה שאני יודע שאמי היתה אישה אצילה מושרשת במציאות ובחזונה - "עריקה" (בערבית).והיא היתה "עריקה שאדידה" (בעלת אופי חזק) אבל שלטה על המשפחה ב- "הפרד ומשול".
משפחתי לא היו נטתה להשתכרות. אף פעם לא קנינו עארק, אני לא השתכרתי מ- "עארק".
אחרי שכתבתי מה שכתבתי - אני הולך לערוק למנוחה קצרה.
נא לא לערוק (לברוח) מהמערכה הכבדה שנפלה על ראשינו במלחמה התרחשת עכשיו מסביבנו.
ויש את שפת הארמית שלנו : "ערוק פלגא דליוה לפלגא אתו לקמיא דרבי..."
20.01.2024
תודה ל- קטי סלומון שמתנדבת להכין גם בשבילי "ערוק עיראקי". טעם הערוק ממש כמו בבגדד
השבמחקתודה
אמי הכינה "ערוק" במגדל שכבות. גם אשתי הכינה לשבת "ערוק". אני מבקר את אמי כל יום שישי ודוחפת לי בכוח "ערוק" ואומר לה שאשתי כבר הכינה "ערוק". מתרגזת ודוחפת את ה"ערוק" ליד. בא הביתה מכניס למקרר וביום ראשון לוקח את "ערוק"אמי לעבודתי באוניברסיטה. בסביבות השעה עשר מניח על השולחן את ה- "ערוק" של ואת החצילים שטיגנה אשתי וכל דיכפין יאתי ויאכל. מכל החברייה אהב ידידי חברי לעבודה "אברהם בורבין" את ה- "ערוק" והחצילים. יצאתי עם שיר שמח בלב.
השבמחקשלמה שפירא
מקסים שלמה, הייתי שמחה לטעום מלביבות הירקות האלו...
השבמחקיפית פרל אלון ,
29.05.2024, 22:14
תגובתו של אחי ראובן על "החגיגי"(חרירי) -
השבמחקבעקבות קטע בבלוג בוואלה שכתבתי למחרת יום-כיפור ב- 29/9/2009 08:55
לשלמה אחי
אני לא מצליח לענות בבלוג אבל אני חייב להגיב
אני רוצה להודות לך על שנתת לי להיזכר בניחוחות תשרי מבית אימא .
ניחוחות שמלווים אותנו עוד מגלות בבל דרך העלייה במעברה ,בית הספר כחיילים ועד היום.
ניחוח הסדינים הלבנים שאימא כל כך טרחה לרקום ולפרוס בראש השנה ובחגים .
ניחוח התְבִית שהיה מתבשל על הפתילייה .
ניחוח הביצה ,החצילים המטוגנים,וה- ערוק (הקציצות המטוגנות ) של שבת (היום קוראים לזה סביח) .
ניחוח החרירי של מוצאי יום כיפור. *
ניחוח גרגרי הרימונים המקולפים אדומים ומבהיקים וקוראים לך לזלול אותם .
ניחוח המיץ שאימא דאגה להביא לבית הכנסת מידי יום כיפור ,ניחוח שבישר לכל הקהילה שהנה באה ה"גאולה " של משפחת גורג'י .
ניחוחות הסכך ,ענפי התמר ,לבניית הסוכה .
ניחוחות ארבעת המינים שהתנוססו על מפות רקומות וארבעת המינים בתפארתם .
ניחוח הסוכה שהייתה לתפארת השכונה .
ניחוח הנרות שדלקו בליל הושענא רבה והאירו את הסוכה בשלל אורות .
ניחוח ה "שבחות" ,סוכה ולולב,אל אליהו ,
יש את הזיכרונות , יש את המנגינות שמידי פעם מתנגנים חרש ויש את הגעגועים לניחוחות תשרי וליקרים לנו שאינם עמנו .
שלך
אחיך ראובן
30 בספטמבר ב- 22:46, 2009
הי שלמה היה מעניין לקרוא את הכתבה ובהמשך התגובה של אחיך, מקווה שיהיה טוב...
השבמחקנאוה שליין ,
29.05.2024, 12:06
ראו כתבתי בבלוג זה: "מתכון ה- חְגִיגִי (חְרִירִי) - קונים אורז ושקדים טחונים..."
השבמחקמ- ספטמבר 2009