שלמה שפירא
מי רוצה לחיות. חיים פעם אחר פעם כמו נמר על הנייר
חיים פעם אחר פעם כמו נמר על הנייר.
החיים כמו העוור שאינו מעמיס על העֵינַיִם, אבל מעמיס על שמועות הלב.
הבה נבוא ללונה-פארק, לשיר שיר,
לפעמים, שני כלבים הולכים ברצועת יד-אחת יחדיו,
אך
רק אחד מהם זוכה במלבוש נאה על גופו בגלל פקחותו המפליגה.
לפעמים, הגלובליזציה משגעת ומרחיקה, אבל גם ירום ראשנו על פחדינו.
לפעמים, דרוש חתול במקום נמר במקום כלב, במקום משהו לא ברור, משהו חלומי מדי,
כך
מצד אחד יוקצנו הלבבות ומצד שני יתקרבו הלבבות
בתווך תימצא תזזית-ההשׂרדות.
וכתתה נמריות למיאווים - מייאו מייאו צורבי מצוקה, גם שכלב-שומר יימצא בסביבה.
שיר זה כתבתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה, 2011, פבר׳ 17
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!