שלמה שפירא
"מחר תזרח השמש" ואפשר להקרין שמש גדולה אם מאחוריה במאי מוכשר כמעט "אלוהי"
סרט מיוחד ומעניין, קשה לעיכול. באולם עם מעט צופים - באמצע הסרט עזבה אישה שישבה בשורה שלי ואישה שישבה בשורות הראשונות באולם.
בקרקס מפלגתי מתקיים קרקס פוליטי חצי-רומנטי, משפחתי אישי ועל הקרקס ניצב הבמאי -נני מורטי - המכביד, שבדרך כלל הוא אלוהים שהופך, מדי פעם, אדם לסור מן האדם אל האדם ולנסות, למשל, לשבח את עצמו ולא לירות בעצמו, או לתלות עצמו מול שחקנים. בעוד שהצופים צופים מה איכפת, למשל, ל- "צביקה פיק" לשיר בלחנו "הכל עובר חביבי" ולשתף קרקס עם דובי שלגיה גמדים מוכרת גפרורים וכוכבים שמנסים להרדים ב- "נומה שן בשקט בן קטן". "ג'ובני" המגולם בסרט, בלי קורטוב רגשי, כמו צביקה פיק בשנה האחרונה שלו ולא כמו מירית שם אור מתעקשים לכל ניסיון של הסובבים ובמקרה זה השחקנים לשלב בעלילה גם מהלכים רגשיים מעבר ל- "אגו". האם אלוהים מסוגל למצוא עצמו באדם?
ומה עם השמש? מה אתמול מה היום ומה מחר? כנראה, שאפשר להקרין שמש בכל מצב ובכל רחש - שחור, ורוד, בקול מאוורר, בקול זרימה בנחל - אם מאחוריה במאי אלוהי ומוכשר. הסרט קשה לצפייה. הכל בו בסרט כמו שאלוהים תכנן מתכונים לשבת ובלי לברך על יין, כדי לא להעיז להשתכר ולזנוח את הבמה.
תשבחת קולנועית שמי שקשור למשחק הבמה יכול ללמוד הרבה ממנה.
20.09.2023
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!