שלמה שפירא
"במעגל המכושף", "יהודים, אנטישמים וגרמנים אחרים", ל- שולמית וולקוב, הוצאת עם עובד, 2002. הספר תורגם לאנגלית ונוסחו האנגלי התפרסם ב-2006 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'.
אבי היה "שם" כשסטודנטים נאצים הניפו את דגלם על הבניין המרכזי של האוניברסיטה בברלין. אבי נפרד מן המולדת הגרמנית...הוא עצמו התעשת ועלה ארצה ביולי 1933. במהירות מפתיעה סיגל לעצמו זהות חדשה - יהודית, לאומית, ישראלית. אולי בזכות גילו הצעיר ואולי בזכות המשפחה האוהבת של אישתו, שהיתה כאן בת בית, עלה בידו להשלים את המעבר הזה בקלות יחסית ובאורח כה מלא...
"ההורים", כלומר סבא וסבתא שלי, כך אפשר להבין מבין השיטין, מיאנו לשמוע...ילדיהם חונכו כגרמנים לכל דבר. העיר המדברית שאליה היגר עתה בנם הצעיר נראתה להם מאיימת וזרה. הם לא יכלו להבין מה לו, בן למשפחה בורגנית יהודית טיפוסית, משפחה של בנקאים ואנשי עסקים מצליחים, מדענים, רופאים ומשפטנים, מהם ידועי שם, משפחה הנטועה זה דורות בתרבות הגרמנית, מה לו לבנם בחולותיה של ארץ זרה...
...מרבית יהודי גרמניה השתכנעו בינתיים שאין להם כאן עסק עם תופעה חולפת...הם עדיין לא השכילו לחזות את הקפו האמיתי של האיום הנאצי ואת משמעותו. גם לגבי אלה מהם שהתבוננו עתה על המתרחש מבחוץ, ממדיה של השואה המתקרבת נותרו עמומים לחלוטין, מעבר ליכולת הדמיון האנושי. קשה היום להבין את העיוורון הזה.מנקודת המבט שלנו, כשבעה עשורים מאוחר יותר, נראה הצירוף הזה של אופטימיזם עם אותה עיקשות שבה נתלו בה כה רבים בזהותם הגרמנית תמוה ומטריד...
...כבר כילדה היה לי הצירוף הזה שהקרינו יוצאי גרמניה - הערצה מתמשכת לתרבות הגרמנית מחד גיסא, ומאידך גיסא שנאה כבושה ל"צורר" המודרני, שהתגלה לפתע בתוך החיק המקולל הזה - מקור קבוע לאי-נחת. אבי עלה ארצה מגרמניה בקיץ של שנת 1933. גם בביתנו אפשר היה למצוא את מדף הספרים הגרמני המוכר, הכולל הוצאות מהודרות של כל כתבי גיתה והיינה, הדפסות ראשונות מספרי תומס מאן, קצת שילר וניטשה, ואפילו זיכרונותיו של ביסמארק בשלושה כרכים ישנים, מוזהבים ומעוטרים. אך בבית דיברו עברית בלבד. במוצאי שבת, כשפנחס רוזן, שהיה שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, היה עולה מדירה סמוכה בבניין שבו גרנו, לעשן סיגר עם אבא שלי, שמתי לב שאבא עונה לו תמיד בעברית...אבא שלנו , ציוני יחיד במשפחתו ה"מתבוללת" - אדם כלבבנו...
נדמה שאת הסיפור הזה, סיפורם של יהודי גרמניה, אפשר להתחיל רק מהסוף. והסוף הוא, כידוע, ניסיונם של הנאצים להשמיד לא רק את היהודים האלה, אלא את כל יהודי אירופה באשר הם; הסוף הוא השואה, שבה נרצחו בירייה והומתו בגזים ובכל מיני מיתות משונות כשישה מליון יהודים...
2013, ינו׳ 6
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!