שלמה שפירא
הרהור אחד מתוך "מתיך-הזהיות" לאיתמר יעוז-קסט
הוצאת "עקד", 1980
אחד מספרי השירים הטובים מאד המהדהדים כפעימות-לב
מתיך הזהיות, צריך לזוז, כאלו יש חיים, וכאלו אין חיים שוני מהות מתחת לעורי, והיודע את שׂמחת הנוכחות בתוך הרגע החולף בלבד
"...עליך להיכנס לכור-ההיתוך לשם יציקתך מחדש."
דברנו
על ילדיות-
מי בטוח היד הנוגעת ומי בטוח היד הנעצמת,
ולפתע לא ידעתי אם הנופים הצפים בי בגון החלב השפוך
היו או לא היו?
אלמלא מקרה נפילתי בידי מתיך הנופים והזהיות
האם עודנו חלק ממני,
או רק דמות-ראי
מנופי האפשרות האחרת
אשר יכלתי להיות
לולא הנדידה ולולא חלוף הזהיות-
בשעה שהגוף ממאן להתחלק בשלוה התפוסה בכף-הרגע
אפלו עם דמות-הראי של עצמו
ובלי לזוז
יושב אני בתוך הבית הזה ושותה את השתקפות-עצמי
ללבוש ממשות
"...עליך להיכנס לכור-ההיתוך לשם יציקתך מחדש."
8.03.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!