שלמה שפירא
ארבעה מינים של תשוקה ניתנו לעולם / סיפורת הנאה
איתמר לוי – "כפות רגליה העדינות של המאדאם", הוצאת כתר,1988
שש שנים ועוד חמש שירתי את המאדאם בנאמנות
שנת 1920 הייתה לי לשנה המוצלחת ביותר בעולם המודרני...
אָמָה מאגנס האמנית המהוללת
ארבעה מינים של תשוקה ניתנו לעולם...
ויתרתי על הכל...
עד כמה יפה ארץ-ישראל משאר ארצות העולם
למצוא אחיזה מציאותית לדיבוק הכתיבה האוחז בי.
... שש שנים ועוד חמש שירתי את המאדאם בנאמנות. שערה לא נתלשה מראשה בלי ידיעתי. אני אנוש, אני דאגתי לבגדיה, למזונה, לספריה, לצרכים אותם עשתה. אני לימדתי אותה קרוא וכתוב. אני אהבתי אותה בכל לבי . ומדוע בחרה בי להיות ראש-לשכתה ועורך כתביה ואהובה? מדוע בי? היידע אדם מדוע יורד הגשם אך בחורף, ומדוע בסתיו נושרים עלי הקיץ? כך גם איש אינו יודע מדוע בחרה בי. (עמ' 10).
... שנת 1920 הייתה לי לשנה המוצלחת ביותר בעולם המודרני. בכספי חסכונותי רכשתי לי אז אולם ריקודים ישן, שהסתכסך עם המצב הכלכלי הקשה, והפכתי אותו לאולם קול-נוע: 'מראה עיניים'. ביום הארוך ביותר בחודש נובמבר אותה שנה, בגד אפולו-אֵל האור והשמש, מגן האמנויות, בנתיניו. אותו בוקר מצאתי את גוויתה של אמי, אָמָה מאגנס האמנית המהוללת, שוכבת על סף ביתי. קיץ בא על האמנות בארץ-ישראל. כיצד הגיעה אמי לחיפה, לא נודע לי מעולם... החלטתי להעניק לה את ההלוויה המפוארת ביותר בין מתי ישראל...קהל המוזמנים היה גם הוא מיזוג של אישים מפורסמים יחד עם בני העם, אשר באו לחלוק לי כבוד מכל רחבי הארץ. אליעזר בן-יהודה ובנו אִתמר הוזמנו לפאר את זכרה של אמי. בעל בית-החיזיון 'אולימפיה' לתמונות חיות בירושלים הוזמן. משה שרתוק, שהוא מדינאי, ואחד דוד בן-גוריון, שגם הוא מדינאי, או יהיה מדינאי. ר' בנימין ודבורה בארון הוזמנו כנציגי הספרות היפה. ח"נ ביאליק הוזמן ולא בא. טשרנוחובסקי הרופא הגיע, ואתו אברהם שפירא-הגיבור היהודי הראשון והאחרון. מ. דיזנגוף, ראש תל-אביב. ויואל משה סלומון. ברל כצנלסון ואהרון אהרונסון ואבשלום פיינברג וא"ד גורדון וכבוד השר סעיד אפנדי אלחוסייני, מי שהיה ראש מועצת עיריית ירושלים, והוזמן כגֶשר בין שני העמים. גם משפחת שלוש הוזמנה, ופרופ' שץ אבי 'בצלאל'.
כולם הוזמנו. מיפו ומירושלים ומהמושבות, מהקיבוצים, מאירופה, מאמריקה. רופין הוזמן, ויסוצקי הוזמן, ויעקב שיף העשיר והנדיב. ישראל דוב פרומקין בעל העיתון הוזמן, חיים ויצמן הוזמן, ורחל ינאית-היפה בבנות הארץ... (עמ'92-93).
בשנת 1929ויתרתי על הכל. ויתרתי על העולם המודרני ועל הרדיו ועל העיתונים ועל סרטי הקול-נוע. מכרתי את רכושי, ויצאתי חזרה אל המאדאם, כדי שתעצור את ריקבון הזקנה שפשה בגופי. כבר הייתי בו שלוש עשרות שנים. ראשית, הייתי נאלץ לעקוף את העיר עכו מימין, על מנת שלא להיתקל בתושביה הערביים, שכבר למדתי לדעת כי אינם אוכלי נבלה ועובדי אלילים כדבריו של יושע בעל-הקפה, אולם עדיין אינם מסכימים לקבל אותנו לקִרבם, ונוהגים לירות בראשיהם של היהודים, או, כאשר מתמזל המזל, בלבם.
... עד כמה יפה ארץ-ישראל משאר ארצות העולם, ועד כמה מיוחדת היא. שהריה גבוהים ממישוריה, ועמקיה נמוכים הן ממישוריה והן מנהריה, ונהרותיה זורמים כה וכה, בניגוד מוחלט לשאר העולם. ארץ-ישראל יושבת במרכזו של העולם, ושולחת היא את שורשיה וענפיה עד אל פינותיו.
... ארבעה מינים של תשוקה ניתנו לעולם. האחת היא תשוקת אישה לבעלה, והשנייה היא תאוותו של היצר הרע אל הרָשָע, והשלישית היא השתוקקותה של הארץ לגשמים, והחשובה מכול היא הרביעית, תשוקתו של הקדוש-ברוך-הוא לישראל. בעוד שלוש האחרונות חסרות צורה הן, ואין מוח האדם יכול לתפסן, הרי הראשונה-זאת המחברת גבר לאישה-אותה ניתן לחוש, אותה ניתן להרגיש אותה ניתן לראות ואותה ניתן לשמוע... (עמ'20).
... אני, שמי כך וכך. ושם אבי כך וכך. ושם אמי כזה הוא וכזה. אני, יום אחד נולדתי. יום אחד אמות. אין צורך להטריח עצמי עליכם, כי מלבד דברים זעירים, שהחליפו יוצרות, אין בינינו הבדל. חיי כחייכם. ובכל זאת, אני צועד בדרכם של מכובדים ממני ומפשפש בקרביו של עברי, למצוא בו אחיזה מציאותית לדיבוק הכתיבה האוחז בי... (גב הכריכה).
11.11.2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!