שלמה שפירא
השנה - הסתיו כבד מאוד (שיר שכתבתי ב- 20.10.1988 שנשכח בבוידם שלי ולא פרסמתי)
לא יער לא מים לשתות מבאר האור
אדם צפר מובהק של אור
(אמרתי לאמי כבר בגיל חמש - " השמש מסתכלת עלי")
צופה בצפרים פוצחות שערי יומו
בשחריתו הילולות של תקווה
מעמידות עולמו על רגלי אור
אבל לא רק מן האור אני חי
מודע אני לכך שחיים נבנים לא רק
מן אנרגיית האור, אלא גם מזיעת כפינו באור
מוכן לעבוד ולהזיע
לאכול לחם, לשתות מים, לבנות בית, להקים משפחה ...
נסיתי לגדל שבעת המינים
בשדה, בעיר ובכל פנה
לא שכחתי מעולם את אמרתו של אבי
"ובערת פער בקרבך ובערת גם את העוול!".
אדם טוב מנסה להתרחק מעקלקלות החושך
השפעת החושך על האור בטלה בששים.
גם את הגשם אהבתי בעתו ושמחתי בשפעתו
וכשהוא מתמהמה
חשבתי שחמקמקותו קשורה בי ובנו,
גשם משייט לו בעולם ובו טיפות של חסד
יודע איפה להוריד מים ואיפה להפסיק טיפותיו
והיה שמתבושש לבוא
יש עלטה
צריך לבדוק את הסיבה אם היא נובעת בנו.
שלא נישאר קרחים מהר נבו עד מחמדי ארצנו!
רבים מאיתנו חיים עם שאלות מעשיות
מנסים להתעלם מכל שאלה פילוסופית
בררניים בהרהורי ליבם,
"ניוטרל" בהם! את שלי אני עושה!
מי שמשייט בעולם, עובד ומתפלל, שואל שאלות ועושה טוב...שיצליח במשימות חייו
לו יכולתי לברר מהן "משימות בחיים" עד הסוף הייתי מאושר.
20.10.1988
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!