שלמה שפירא
יוצא עיראק בגילי והוא לא חוקר ולא יוצר והוא ידיד
שקורא את מה שאני כותב ומתעניין במה שאני כותב וכותבים יוצאי עיראק אחרים
שאל אותי לאחר שקרא את כתבתי על :
"בגדד אתמול" ל-"ששון סומך"- נוסטלגיה אינטראקצית "חדשנית"
"אז מי נעדיף באוטוביוגרפיה - את סומך או את מורה " (וכוונתו לפרופ'
שמואל מורה שהוא גם חתן פרס ישראל)?
והדגיש ששאלתו היא שאלה של "משל-למשל")
עניתי לו - שכל אוטוביוגרפיה נכונה ומיוחדת לכותב אותה!
אין כאן מה טוב ומה לא טוב, אין כאן נכון או לא נכון, אין כאן "הלנו
אתה או לא לצדנו" ...
ציינתי בפניו שכתבתי "..."ללכת הנה והנה זאת
מעלה של חוקר טוב ויוצר טוב".
אני מדגיש שלכתוב אוטוביוגרפיה
זאת יצירה וגם יצירה אישית והכותב אותה כותב אותה לפי סכמה משלו ,
הדגשים משלו, עדיפויות משלו , יפוי משלו, ייחוד משלו, יתכן גם
סינון משלו ...
כל יצירה גם יצירה אוטוביוגרפית יכולה להתפרש אחרת גם על ידי
הקורא אותה אין כאן שאלה מי עדיף יותר, סומך או מורה !
גם הכותבים יכולים להיות שונים באישיותם באופיים ובתפיסתם הכללית
ובתפיסותיהם הספיציפיות ...
אבל צריך לזכור שיש שאלה שנשאלת בעיקר על ידי המושכים
"במלאכת הייצוג היהודי-העיראקי-הישראלי" -- מי טוב יותר מציג את
"העיראקיות" "לפני העדה" ו"לפני האומה" ויש כאלה שמעדיפים
את סומך ויש כאלה המעדיפים את מורה. אני לא נוקט עמדה לא לזה
ולא לזה וכל אחד כבודו מונח במקומו ובכבוד שאצלי .
היסטוריה היא תמצית שבתמצית של העבר . בדרך כלל היסטוריה נכתבת
לא על ידי הדיוטות, אלא על ידי "אנשי שמנת" רוחניים שלעתים קרובות
הם אנשים "מסודרים" מבחינה כלכלית והם אלה שבוחרים על מה לכתוב
ואת מה להדגיש .
קטע זה פרסמתי בבלוג האישי שלי ב- וואלה 2009, ינו׳ 20
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!