שלמה שפירא
"תולדות האהבה", ל- ניקול קראוס, מאנגלית: שאול לוין, הוצאות מחברות לספרות, כנרת, זמורה ביתן, 2005
אנשים בודדים תמיד ערים באמצע הלילה (עמוד161)
מ- גב הספר: סיפור שופע צחוק, תשוקה וכוח דמיון מופלא, הוא סיפור שובר לב אך גם מאחה לב...
בספר הקדשה:
לסבַי ולסבותי
שלימדוני את היפוכה של היעלמות
ולג'ונתן, חַיַּי
אנשים בודדים תמיד ערים באמצע הלילה
כשפקחתי עיניים, דוד ג'וליאן עמד מעלי. "בת כמה את?" הוא שאל. "ארבע-עשרה. אני אהיה בת חמש-עשרה בחודש הבא." "חמש-עשרה"בחודש הבא," הוא אמר, כאילו הוא מהרהר בבעיה מתמטית. "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" הוא עדיין היה במעיל הגשם שלו, שהיה רטוב לגמרי. טיפת מים נפלה לי לתוך העין. "אני לא יודעת." "באמת, בטח חשבת על משהו." התיישבתי בשק השינה, שיפשפתי את העין והבטתי בשעון היד הדיגיטלי שלי. יש לו כפתור שאפשר ללחוץ עליו והמספרים זוהרים. יש בו גם מצפן. "עכשיו שלוש עשרים וארבע לפנות בוקר." אמרתי. ציפור ישַן במיטה שלי. "אני יודע. סתם תהיתי. תעני לי ואני מבטיח שאתן לך להמשיך לישון. מה את רוצה להיות?" חשבתי, מישהי שיכולה לשרוד בטמפרטורות שמתחת לאפס וללקט מזון ולבנות מערת קרח ולהדליק אש מכלום. "אני לא יודעת. אולי ציירת." אמרתי. כדי לשמח אותו כך שייתן לי להמשיך לישון. "מצחיק." הוא אמר. "קיוויתי שזה מה שתגידי."...
שמעתי את דוד ג'וליאן משתעל מתוך שינה מעבר למסדרון...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, אפר׳ 5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!