שלמה שפירא
פנחס רוטנברג - עלייתו ונפילתו של 'איש חזק' בארץ-ישראל, 1879-1942
כרך ב' ל- אלי שאלתיאל, ספרית אפקים הוצאת עם עובד, 1990
עידוד הקיצוניים מבין היריבים על-ידי מדיניות המרמזת על כניעה לאלימות
בספר הקדשה:
לכרמית ולאורי, אהובַי
...ועדת הלורד פיל כבר עשתה בארץ ורוטנברג חש כמי שחייב להיות בזירת האירועים שעה שהתפתחויות קשות מאיימות לסכל את פיתוחן של הצעותיו. רוטנברג חשש מאד מפני הוועדה ומתוצאות עבודתה בארץ ישראל. לא ירחק היום והוא ישתכנע, כי אכן היה יסוד מוצק לחששותיו. רוטנברג שגה בהערכת התמורה שתחולל ועדת החקירה בעצם בואה לארץ-ישראל ותחילת עבודתה בה. עם מינויה וטרם צאתה מבריטניה לא גילה אף צד מן הצדדים המעורבים התלהבות יתרה לשתף עמה פעולה...הערבים, שלא היה להם עניין ברפורמות ובתיקונים, אלא בערעור משטר המנדט מבסיסו, הטילו ספק ברצונה של בריטניה לחזור בה מן העיקרים שהנחו את פעילותה בארץ-ישראל למן ראשית המנדט...
לרוטנברג זומנה פגישה עם חברי ועדת פיל במתקני החשמל בירדן, ה-23.11.1936, כאשר כבר גיבש במשרד המושבות את התנאים שיאפשרו לו לפתח את מגעי ההידברות עם האמיר עבדאללה ושליחיו...בשיחה עם הנציב העליון האשים רוטנברג את ממשלת המנדט בעידוד הקיצוניים מבין היריבים על-ידי מדיניות המרמזת על כניעה לאלימות. באותה מידה האשים גם את הנהגת הישוב, שאינה מטפחת אווירה של מתינות ואינה מטילה את מרותה על החוגים הקיצוניים בישוב, שאינם מעונינים בקידום ההידברות בין יהודים לערבים.
מותו של איש שיחו, חסן ח'אלד פאשה, תרם אף הוא לעיכוב הוצאתה אל הפועל של התכנית. רוטנברג הביע צער עמוק על מותו וראה בהסתלקותו מכה קשה אנושה לאינטרסים של היהודים, הערבים והבריטים. בעיניו היה חסן ח'אלד "הערבי היחיד בעל היוקרה והחושים המדיניים, שהיה בכוחו להחדיר בלבות הערבים לא רק את ההבנה ההגיונית של הנצב, אלא גם אידיאליים ערביים לאומיים מרחיקי לכת; הגשמתם של אידיאלים אלה תלויה במידה רבה בביסוסו של שיתוף הפעולה עם היהודים". בממלא מקומו של חסן חאלד, תַוְפיק עבד אל-האדי, ראה רוטנברג איש צעיר וחסר נסיון, אשר למרות כוונותיו הטובות לא יצלח למלאכה...בראשית אפריל כבר מסר סמואל לרוטנברג, כי ההצעה לחלק את ארץ-ישראל נמנית עם כלל המסקנות האפשריות של ועדת פיל. לכלל שיקוליו המדיניים של רוטנברג נוספה אפוא הדאגה לגורל תחנת הירדן של חברת החשמל. עוד בטרם נודעו פרטי ההצעה וגבולות המדינות המוצעים, כבר היה ברור שחלוקת ארץ-ישראל מעמידה בסכנה את תחנת נהריים.
באותה תקופה של התגברות הספקות והחששות מפני הבלתי-נודע ייחד רוטנברג חלק ניכר מזמנו לדאגה לשמירת בטחונם ושלמותם של מפעלי החשמל. ידם של פורעי החוק ואנשי הכנופיות הגיעה גם למתקני החברה בנהריים. כמה מעובדיו נפצעו בהתנגשויות וחלק מעובדיו הערבים נטשו את התחנה ועברו למחנה המורדים...
...האמיר עבדאללה שב וחתר בלא לאות למטרתו. הוא טרח להזכיר לנוכחים, כי בשעתו
נגזלה מידיו המלוכה על סוריה;
עתה, כשהכל דנים באפשרות חלוקתה של ארץ-ישראל הוא משוכנע עוד יותר, כי לא בחלוקה הפתרון, אלא בהיפוכה של חלוקה. יש לאחד את ארץ-ישראל עם עבר הירדן ולהפקיד את השלטון בישות המדינית המאוחדת בידי אישיות בת סמכות. אין ספק שכל הנוכחים קלטו את הרמז. כאשר עבר לדון בהצעה הספיציפית של רוטנברג לא היסס לצנן את התלהבותו של רוטנברג. תכנית שיתוף הפעולה טובה ויעילה ותקדם את האינטרסים הלאומיים של שני הצדדים, אך אל לנוכחים להתעלם מפעילותם של כוחות אחרים בזירה, שבכוחם לטרפד את כל התכניות הברוכות. מצד אחד, הערבים הקיצוניים שאין להם עניין בהשלמה, בפיתוח וברווחה, ומצד אחר "הציונים" (ואגב כך הוציא את הנוכחים מכלל זה). שני הצדדים דוחים כל פשרה ואינם מסתירים את תאוותם להשתלט על כל הארץ. מן "הציונים" דרש האמיר למתן את דרישותיהם ולהאט את קצב חדירתם לארץ. לשון אחר, דרש להגביל את העלייה היהודית לארץ-ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!