שלמה שפירא
ניר ברעם-בזבזנו חודש ב"טררם תקשורתי" - אז מדוע לא עצרנו באמצע והפסקנו לצפות?
משום שיצרני הדרמה, יצרני הראווה והמניפולציה, גורמים לצופה להאמין שהפעם זה יהיה אחרת,...משעמם, אימפוטנטי ועקר, ואף מנפולוציה, מהומה או ראווה לא יוכלו יותר להסתיר את העובדה הפשוטה.
וגם על נאומים של משה קצב
ניר ברעם (מעריב, 1.7.2002)
בזבזנו חודש
מה מתסכל הפער שבין הטררם התקשורתי סביב המונדיאל ובין הכדורגל עצמו
עכשיו כשזה מתפוגג, כשזה מת, נעלם, מתנדף, לאוויר, הבנתי פתאום שלמעשה לא היה כאן כלום. היה משעמם, עלוב, חיוור, מייאש, מנוון, חסר דמיון, לפרקים פאתטי. זה היה חודש שבזבזנו סתם. המונדיאל הסתיים בעזרת השם, ועכשיו אפשר סוף-סוף להודות ביושר שהוא היה פשוט נורא, טראומה בסדר גודל של הסרט "פרל הרבור", נאומים של משה קצב או הליגה הישראלית בכדורגל...
...מדוע המונדיאל הזה היה כה מאכזב? הבעיה העיקרית כאן היא הפער. הפער הבלתי נסבל , הלא הגיוני, הבלתי ניתן ליישב, בין המהומה שמסביב למשחק, בין הטלוויזיה הראוותנית, המהדהדת, העיתונות האובססיבית והצעקנית, הקהל הפוטוגני הממלא את המגרש (וכמה שזה יפה)-ובין ההתרחשות על המגרש, בין משחק הכדורגל כשלעצמו...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2012, מרץ 16
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!