שלמה שפירא
אלי עמיר המתמודד הנצחי ו"מאבקו" לפיסגת תפקידים ממלכתיים
לפני כעשרים שנה (ומשהו- את התאריך המדויק אינני זוכר)
ושמו של אלי עמיר פורץ בסערה בספרות הישראלית
ואני הייתי בחיתולי כתיבתי והוזמנתי לפגישה בירושלים במסגרת דיון על יצירות סופרים יוצאי עיראק במסגרת פורום מצומצם של "האגודה האקדמאית של יוצאי עיראק" בראשותו של שמואל מורה
ובפורום נכח גם אלי עמיר .
לא הכרתי אישית את אלי עמיר קודם
וספרו הראשון הוא שהפציע בי את גדולתו ואת גודלו הספרותי .
אני זוכר שראיתי מישהו יושב וכותב כל מלה בכנס על יהודי עיראק ב"מרכז מורשת בבל"
ובא מארגן הכנס 'אבישור' לבקש בלחש ממני שלא אכתוב את מה שאני שומע בכנס ,
ואני מצביע על אלי עמיר שגם הוא ישב וכתב ואז נודע לי שזה אלי עמיר .
בפורום בירושלים לתומי אמרתי שקראתי את ספרו של 'אלי עמיר' "תרנגול כפרות"
ואני תוהה מאד איך ספר ראשון לא מוקדש למישהו שלא מבני המשפחה הקרובה
והוקדש ל'לובה אליאב' .
כי אני הייתי נוהג אחרת והדגשתי ששאלתי יוצאי עיראק אחרים , איך עלי לנהוג
אם אני עומד להוציא ספר וכולם בלי יוצא מהכלל אמרו לי "תקדיש לאשה , לילדים להורים " .
תשובתו אז היתה מתחמקת ולא השביעה את השתאותי .
אני ואלי עמיר ידידים ל"עט" וגם למעלה מזה .
מחליפים ברכות ומחזקים את "היד הכותבת" של כל אחד לפי יכולתו וכישוריו .
והנה השבוע אני ניתקל באינטרנט (באיחור רב) בתגובה של חיה ארצי
למאמר מגזין "אלי עמיר – הנשיא התשיעי" של אורי קציר מיום 2/9/2006
שכותבת " אלי עמיר , שנבנה על-ידי לובה אליאב
הן בעליית הנוער והן בפירסום ספרו הראשון ..."
ואני תוהה כמה חבל שיש כל כך הרבה מוכשרים המתמודדים לבדם בהוצאת ספריהם
ובמידה שעזרה מושטת להם האם את פרי כתיבתם יקדישו ל"אחר" ומצפונם יישאר תמיד נקי ?
2009, נוב׳ 13
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!