שלמה שפירא
ערגה אלייך
אם תרצי
אקטוף בשבילך הירח במלוא נדרו והדרו אלייך
אך עבודה קשה לאהבה לשעוט במרחבייך
רעב קשה בהיכל נפשי
היכלי רבעונות רעבוני
רעב כבד לנערגת בהיכל שירתי.
לא כל אדם מאומץ לאהבה
עצוב שאין לי אותך ורק אותך
חיבוקך אמת בעיקר כברכת המוציא לחם מן הארץ.
עוד מעט ל"ג בעומר - חי חי חי! רבי שמעון בר-יוחאי חי - הירח אורו
חלומי - כיפת געגועים מן השמים אלייך,
שלמה שפירא
"לא מוכן להחליף את חמאסטן בפתחסטן"
שלמה שפירא
קוקו, קוקוקו...
שלמה שפירא
בין מהפכות העבר לציפיות בעתיד שוכנת "חורייה"
על "חורייה" = החירות-החופש (חרות חיה ותחיה) שמעתי בילדותי ואני ילד קטן ומסביבי רחש-בחש ציוני ומאחד השירים המצריים - אולי ?של עבד-אל-וואהאב? קלטתי מלה חשובה לחיי - "חורייה"/חרות.
מצד מוסלמים - אף פעם לא נתקלתי שמבטאים מלה זאת ביום יום. המוסלמים כל כך בטוחים ש- "חורייה" שלהם שאין צורך לדבר עליה ולשיר אותה. חמאס וחיזבאללה נמנעים מלהזכירה.
מי שמדבר ומבקש אותה - הנוצרים - שדיברו מדברים עליה רבות בכל הזדמנות - על "עאדלה אג'תמאעייה" - שוויון חברתי / צות אל-חורייה בינאדי - קול החירות קורא.
את העבדות חוגגים כל שנה ב- חג הפסח, את החור שרים בלחן תימני-אלמגורי ואת הפילוסופיה תרמתי מעצמי - איך "חור" בכיס יהודי ללא כיסוי עם "יה!" היהודי מביא חורייה/חרות לעולם.
שלמה שפירא
בקשתי נשיקה ולא קבלתי
אני לא זוכר את אמי מנשקת אותי בחייה
אז איך למדתי ואלמד לבקש אהבה בחיי בדרכי נשיקה ?
אם תחפשו באוצר הפתגמים של יהודי בבל, לא תמצאו פתגם על "נשיקה",
תמצאו פתגמים על "נשיכה" - בבתים בבגדד היו מקרים שעקרבים ונחשים נשכו דיירי בית והיו שפחדו אפילו מקצה חבל שעלול לנשוך.
על זר - במיוחד גוי - נאמר: "הזר זאב ונשיכתו לא נרפאת".
כך או כך - כשעיינתי ב- "ספרות מערבית" - הלנה מטרויה האגדתית נתבקשה על ידי מאהביה לגרש מהם את המוות בנשיקה.
היהודים בבבל - דברו על צדיק ש- "מת-ב-מיתת-נשיקה".
שלמה שפירא
"אין עם מי לדבר במדינה הזאת"
שמעתי הבוקר אישה ממוצא מזרחי מצהירה בקול לכל הנמצאים באוטובוס:
"אין עם מי לדבר במדינה הזאת!"
עניתי לה בהרהור לבי - "רוב דיבורים מעט מעשים".
נזכרתי בעבודתי באוניברסיטה כשהייתי צעיר ועבדתי קשה "עבוד בטין ואכול תבן" - כך לא הזדקקתי גם בעבודתי לחסדי אחרים.
באותו זמן הופיעה תוכנית טלוויזיה סאטירית * מטעם שמנה וסלתה של ארץ-ישראל - חייכתי וחייכתי, החיוך סטר בלחיי, הסטירה אישרה את הרגשתי: במדינה שלנו יודעים לדבר לדבר ולברבר, מדברים ומדברים וזורקים פסולת לא לפח האשפה, כאשר הדיבור שווה פרוטה והשתיקה שווה מרגליות.
הערה: הבוקר השלכתי חכה לנהר - טאטאתי בעצמי את הסימטה המלוכלכת שלכלכו אחרים ליד ביתי .
* "אין עם מי לדבר הייתה תוכנית טלוויזיה סאטירית ששודרה בערוץ 2 בין השנים 1993–1995. התוכנית שודרה במסגרת שידורי רשת והנחה אותה יאיר גרבוז. בין חברי הצוות הקבוע: דני קרמן, יהונתן גפן, אלדד זיו, דניאלה שמי, אהרון שמי, אודיה קורן, יאיר ניצני ורובי ריבלין, לימים נשיא המדינה. גיל קופטש התארח בתוכנית מספר פעמים..
שלמה שפירא
על טרור-חמאס
שלמה שפירא
"הכל מן השמיים"
שלמה שפירא
"מגלת אסתר", מסודרת באותיות גדולות, עם 18 תמונות צבעוניות, (לא מצויין מי צייר את התמונות!), כל הזכויות שמורות להוצאת "סיני", 1964
ספרון זה שימש להרבה ילדים להכיר את מגלת אסתר, לקראת הפורים ובפורים, צריך לזכור שבתקופת "פנס הקסם", התמונות בספרון זה הלהיבו, בזמנו, ילדים.
21.06.2013
שלמה שפירא
"בדרכי תבל - פרקי מסע" ל- ד"ר חיים שושקס,
עברית: ב. וילנצ'וק וב. מורן, ערך: ברוך מורן הוצאת טברסקי, תשי"ד, 1954
בספר ישנו תיאור יהודי בגדד ואבלם בתשעה באב
בספר הקדשה:
לידידי היקרים
אבא שַׁבָּן ורעייתו
מתוך הפרק "עם התרגום העברי" שכתב המחבר ב-ערב שבועות, תשי"ד, ניו-יורק
ביטוי מעניין - "הגרמנים האדישים"
...אמנם פעם בפעם נדפסים מאמרי בעיתונות העברית בישראל, אך ספר הריהו ענין אחר לגמרי - הוא כעין אשנב אל הנצח בארץ-הנצח. הדבר מופלא כחלום - והנה מתגשם חלום זה...
דברים מעין אלה נשמעים סנטימנטליים במקצת בישראל, ואני אף מבין למה. אך אל-נא תגזלו ממני את זכר הרגשות הרומנטיים שנקבעו בלבי מאז ימי ילדותי. בעשרים וחמש השנים האחרונות צעדו רגלי על אדמת ישראל יותר מעשר פעמים...וכל אימת שחציתי את גבולותיה של ארצנו ונצבטים מגעגועים וצפייה - כבן נודד הקרב ובא אל בית אביו ואל אהובי נפשו...
...אכן, נתקיימו נבואות החולמים. ב-1953 סיירתי בארץ-ישראל החופשית במכונית צבאית. בתל-אביב רקדו התושבים בחג-העצמאות. בין אלפי החוגגים יכולתי להבחין בעולי פולין, רומניה וגרמניה, שרידי המושמדים בארצות ההרג באירופה, ראיתי את הילדים מתימן, מרוקו והודו, עיראק ופרס. הם שרו שיריהם, ואני עמדתי ושפתי לחשו את הנבואה העתיקה של ישעיהו: "הנה אלה מרחוק יבואו, והנה אלה מצפון ומים, ואלה מארץ סינים."
הלא תבינו מה מתרחש בנפשי בשבתי בארץ הרחוקה ובלבי בוערת התשוקה לבוא לשכון בתוככם - והנה זכיתי לראות ספר ראשון זה שלי במחלצות לשון אבותינו.
הפרקים על עיראק בספר:
קבצנים ומלכים, על נהרות בבל, צאצאי הגאונים, "ומלאו בתיהם אוחים", קבר דניאל, חתונה בבבל, צורף-הכסף מכנאקין
מתוך הספר: - מובא כאן רק החלק על עיראק
...מכתב חשוב היה מונח בתיקי. הוצאתיו ועיינתי שנית בכתובת: "להוד רוממותו תחים עלי אל-עומר, סוכן החצר להוד-מלכותו המלך". מכתב זה נתן לי ידיד הוד-רוממותו, שפגשתי לפני כן בסוריה. לא ידעתי את תוכנו, אבל החלטתי להשתמש בו כרישיון-כניסה לארמון המלכות.
...הערב שבו הגעתי לבגדאד היה ערב תשעה-באב. בהתאם למנהג קדום מתכנסים שמונה רבבות יהודי בגדאד על גגות בתי-הכנסת, וכשפניהם מערבה - בכיוון לירושלים - הם מקוננים על שברם ההיסטורי.
את יהודי בגדאד לא ראיתי עדיין, למרות העובדה הסטטיסטית שכל תושב רביעי בבירת עיראק הוא יהודי. בכור-היתוך זה של לאומים שמיים דומים היהודים לשאר התושבים, ואף לובשים כמותם אותו הלבוש - מצנפת חומה או תרבוש אדום על ראשם, לגופם חלוק לבן, ארוך, ומעליו עבאיה צבעונית. נוסף לכך מדברים הם כולם ערבית.
מלווה על-ידי אחמד רחאל נסעתי במכונית המפוארת לאורך דרכים מזוהמות, בלתי סלולות ומאובקות, דחוסות באנשים, חמורים וגמלים. לבתים הפרימיטיביים גגות שטוחים, ולאחר שקיעת החמה אפשר להתענג עליהם מקרירות הערב. בגדאד היא עיר גדולה, אולם אין בה כל חשמליות או אוטובוסים. היו בה רק שני בתי קולנוע אשר הציגו סרטים בהשתתפות ואלאנטינו וצ'ארלי צ'אפלין. ראיתי אנשים מתגלחים ברחוב. הגלב, קורדי פרוע-זקן, תפס את התער באגרופו כאילו התכונן לנעצו בצוואר הלקוח. כשהבעתי את רצוני לעשות את צפורני (סוף סוף הריני אורח כבוד של הממשלה) הוציא הגלב זוג מספריים גדולים וביצע את הפעולה בשקידה ובזריזות מקצועית כה רבה, עד שבסופה חששתי להרעלת דם.
ככל שהתקרב הערב, כן נמשך לבי יותר ויותר אל היהודים וכן נעשה זר לי מלווי המוסלמי. עדיין לא פניתי אליו בכל שאלה הקשורה ביהדות או ביהודי ארצו. יתר על כן, בערב זה רציתי להיות בודד, בלי חברתו המעיקה של אדם שאינו מבין לרוחי.
ביקשתי את רחאל להובילני לבית-הכנסת הקרוב ולהשאירני שם, הלא גם הוא עשוי להתעייף בנסיעת יום תמים עם אדם זר וחקרני.
רחאל ידע שצום תשעה-באב יתחיל עם השקיעה; שחנויות היהודים תיסגרנה במהרה והיהודים יכולים להתאבל בבתי תפילתם. אולם הוא לא יכול להשאירני לבדי. הוא היה ערב לשלומי. "ברחובות אלו," אמר, "חשוך למדי בלילות, ולפעמים גם לא בטוח ביותר," לכן יביאני לבית הכנסת הגדול וימסור אותי להשגחתו של מכר יהודי שלו.
הודיתי לו בחמימות, ופנינו לעבר הרובע היהודי.
לפתע היה לילה. במזרח מתרחש המעבר מאור לחושך ללא דמדומים. מכוניתנו המהודרת נכנסה למעבר צר, שנראה לאור הפנסים כמסדרון אבן ארוך. זה היה הרחוב הראשי של הרובע היהודי. כל החנויות היו נעולות. בדרך היו פזורים פירות צבר רמוסים, עגבניות מעוכות, קליפות אבטיחים. ריח רקב חריף עלה מהשווקים העתיקים. נזכרתי בדרך המובילה לכותל המערבי בירושלים.
מכוניתנו תפסה את כל רוחב הדרך. ירדנו וציוונו על הנהג להתנהל מאחורינו. נבלענו בתוך קהל גברים לבושי חלוקים לבנים שמיהרו לתפילה, מהחצרות הסמוכות באו נשים מצועפות בצעיפים שחורים, שהובילו ילדים צעקנים דוברי ערבית. אורות המכונית שנעה מאחורינו הגיהו באור מוזר את התמונה הבלתי נשכחת של יהדות בגדאד המתכנסת להיאבל על חורבן בית-המקדש...
ליד קבר דניאל:
...לפני הפתח ישבו מספר בני אדם שחומים לבושי סחבות צבעוניות. למראה המבקרים התחילו לקונן בערבית בהושיטם קדימה ידיים כחושות ומזוהמות. המחזה ידוע. כל תייר פוגש בקבצנים כאלה...בכל מקום שקיימת אפשרות להונות יצור אנושי המתרכך על ידי זיכרונות רגשניים והלכי-רוח.
"יהודי?" שאלתי את הקבצן הראשון, בעל זקן פרוע ועיניים אדומות מוכות גרענת. הוא נענע לשלילה, והצביע בריטון על שכנו: "אל יאהודי", מלמל, כלומר, הקבצן האחר הוא יהודי. השני היה עוור למחצה , אפור-זקן, הבין שתשומת לבנו מופנית אליו. הוא חסם בפנינו את הדרך על ידי פשיטת זרועותיו ונתן לנו לעבור רק לאחר שהענקנו לו מטבעות מספר...
...אין זה נאה להתקרב יתר על המידה אל הנשים - אבל כמה מהן היו סמוכות אלי במידה שיכולתי לשים לב לפי החן הפנים שלהן, שהיו מוארים בזוג עיניים שחורות ונוצצות. חן זה של עור ועיניים לא יוכל להיעשות על ידי שום אמן איפור; זוהי תולדה של גזע שנשמר בטהרתו מאות שנים. הכלה ששמה היה רבקה, הייתה כבת שש-עשרה. ברוב מאמצים הצליחה משפחתה להשמינה במקצת, כי אם לא כן היו מתביישים להשיאה. היא קיבלה נדוניה של שלושת אלפים דינר...בעלה - בחור בן עשרים, בוגר בית ספר "אליאנס"...כמה מנגנים בחלילים ובכינורות השמיעו נעימות מזרחיות. לאחר זאת הובלה הכלה אל החתן בתהלוכה בין שתי שורות חברותיה שאחזו לפידים ושרו שירים בערבית. בני לוויתי העירו את תשומת לבי לצפרניהם של בני הזוג שהיו צבועות באדום (כנראה, שהוא התכוון לצבע החינה!) - צבע זה הוא סגולה נגד עין-הרע שלא תשבית את שמחת הכלולות. הנשים הקשישות רקדו ושרו שירי חתונה, כנהוג בשבעת ימי המשתה...
...התקרבנו לעיר המדאן, אבל נראה שמחוץ לבני לוויתי, הגרמנים האדישים, היה עמנו עוד נוסע בלתי נראה...
שלמה שפירא
שלמה שפירא
חיי הפיקניק בעיראק - לאכול דג מסגוף בצל עצי הדקל!
נזכרתי הבוקר - פעם יצאנו לפיקניק לאכול דג מסגוף/ דג על האש ובטוב הלב, משפחתי - אמי ואחותי הגדולה, דודה אחת וכמה דודים מצד אבי היו שרים על בצרה:
"אחיא אמות על בצרה, בצרה פיהא זובייר פיהא..." (אם למות - למות בגן העדן בעיר בצרה).
הייתי ילד קטן. שמעתי. אז שמעתי!
כנראה, במציאות כלכלית טובה ובהרגשה טובה, אדם קשור לסביבתו, למרות שהיא לא באהבת לבו. מילדות חלמתי על ארץ ישראל וזהו זה!
בעיראק יש חיי לילה - בארים, שרים אופרות, מנגנים ביצועים מדהימים בפסנתר, המבקר מן המערב ימצא גם פינות חמד למערביותו.
אזכיר - שאותו שיר על "בצרה" בהדגשת ה- "זובייר" - חיילים בריטים גילו בעיר "זובייר" מאות גופות שהוצאו להורג בידי שרות הביטחון של סדאם חוסיין.
פעם - זובייר נחשבה למוקד סוני, בניגוד לבצרה השיעית הסמוכה. היום - יש בזובייר מיעוט סוני .
זובייר נקראה בשמה מכיוון שאחד מהצחאבה (מלוויו) של הנביא מוחמד היה אל-זובייר בן אל-עוואם ובזובייר נקבר.
אם נזכור - "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. המהדורה המוטעמת: זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־ ..." במדבר פרק יא' פסוק ה'.
אִידְיוֹט - בלשון הדיבור ככינוי גנאי לטיפש.
הסירו ה' מ- "הדיוט" תקבלו "דיוט/דיוטה = מפלס או קומה.והחכם בחכמתו וההֶדיוט בהֶדיוטוּתו.
הדמיון בין שתי המילים איננו מקרי – שתיהן התגלגלו אל העברית ממילה יוונית אחת: idiotes. משמעות המילה ביוונית היא 'אדם פשוט', 'שאיננו מומחה', 'שאינו איש ציבור'. בתקופת חז"ל נשאלה המילה לעברית ישירות מן היוונית במשמע 'פשוט', 'עממי' וכדומה, והיא מוכרת שם בייחוד בצירוף 'כוהן הדיוט' (כוהן פשוט, אדם רגיל) לעומת 'כוהן גדול'.
ובמשַחק שבגבול הדק
בין "הדיוט" ל- "אדיוט -" גם ריקוד - "הרוקד אתה על עוד חתונה?"
בַּר-מִנַּן, רחמנא ליצלן - איני רוקד על עוד חתונה! וראי את ה- "אדיוטית" שהיא גם ה- "הדיוטית" בשירו של דן אלמגור / שרה מירי אלוני.יכולה להיות גם "הדיוטית"
הדיוט או אדיוט
הייתכן והגבול הוא כל כך מטושטש או ששיטית בי על ימין ועל שמאל הייתכן ואתה כלל אינך חש עד כמה דבילי הכל המשַחק אתה על הגבול הדק בין הדיוט לאדיוט שהינך? הרוקד אתה , כמו באיזה משחק על הֵגדַרות, במקום על עוד חתונה? ואם אחת מספיקה לך- אז איפה אתה? באיזור א' או ב' או בכלל? כי אם א' - אתה הדיוט. ואם ב'- אתה אדיוט - אז לגמרי חבל.
בטוחני - את חכמה, אני האדיוט !
מן המקורות (על ההדיוט) :
שלמה שפירא
ימי-זיכרון בתוכנו
ימי-זיכרון בתוכנו .
אימהות נשים ונערות דומעות תמיד, ולא רק - אני גם לדמוע ולבכות.
כשדמעה נושבת בלבנו ונשיבה, כך נשובה:
הנה פצעים דומעים בנו- אתרי-הזיכרון
לא הגלידו את הכאב - גם בכוח גם בגבורה..
תפילותינו תמיד בלב - שנמריא עצמאותנו מעלה מעלה בשקט בשלווה בשלום ובבטחה
ארץ-ישראל חייבת שמירה על עמהּ
גאולה לנו ולצאצאינו עד עולם.
2012, אפר׳ 24
בעולם עצוב כל כך - דמעות של מלאכים.
דמעות שקטות
דמעות יפות ועצובות.
זולגות באופק דמעות ומחפשות...
מה הן מבקשות?...
כי כשהמלאכים בוכים
בעולם אחר,
אז בעולם הזה
עצוב לנו יותר.
(יוני רכטר ויהודית רביץ / מילים: דן מינמסטר, לחן: יוני רכטר).
2023-2024
שלמה שפירא
אנחנו, הטראומה והאירויזיון
איך את אתה כולנו? - "לא קל" היש מישהו שעדיין שומר עלינו מלמעלה?
| |||
| ביש עוז: |
שלמה שפירא
מהשביעי באוקטובר 2023
"מתחת לפני השטח אתה יודע כל הזמן / לאן אתה הולך ואיפה העניין / מה אתה רוצה עם מי אתה נמצא / מתחת לפני השטח אתה זורם כמו נהר...ולמעלה למעלה בשדה הקרב / אתה מתרוצץ לא שולט במצב / על פני השטח, אתה, נאבק כל שניה /נאבק כל שניה..." (מילים ולחן: חיים ליפשיץ, שרה גלי עטרי). וזה מה יש בארצנו.
ומה בסביבתנו: "גלגולה של שנאה" - השנאה ליהודים מתגברת עולה ועולה, אפילו העלימה והרחיקה סכסוכים עקובי דם בין שני הזרמים המרכזיים באסלאם: שיעה וסונה. ושיעים וסונים מתאחדים יחדיו, כאשר השיעה הפכה "פוליטיקה עכשווית" באיסלאם כולו. "העתיד שייך לדת האסלאם / מלחמתנו ביהודים.
מהשביעי באוקטובר 2023, גלי אנטישמיות חדשים ואירועים אנטישמיים ממשיים זינקו ומזנקים יום-יום נגד יהודים. דו"ח האנטישמיות הגלובלית מצביע על זינוק חד באירועים אנטישמיים. אפילו "בוליביה" האהובה על הטיילים הישראלים ניתקה יחסיה עם ישראל.
"האנציקלופדיה של הרעיונית" תתעשר מן התאוריות החדשות של התודעה, כאשר בתוך "עולם החיים", כבר לא מתקיימים פעולות תקשורתית בה נפגשים דוברים ומאזינים, אז איך נהיה "דורשים- מקיימים" בארצנו ונדרוש מן העולם לקצר את הזמן ליצירת קירבה ומוטיבציה לשיתוף-פעולה שאינם בארצנו ובאים בטענות עם ארצות ידידיות לנו ?
הייתי מזכיר את ה- "פיזיקאי-העכשווי" הגרמני "ורנר הייזנברג" שסירב לקבל פרס ספרותי מן האמירויות על שם "זאיד בן סולטאן אאל נהיאן" בגלל שאין זכויות אדם שם. היש זכויות אדם בארצות ערביות??? זאת הסיבה ששמחתי לעלות לארץ ישראל מעיראק - אני יודע כל הזמן מי אני ולאן אני הולך!
שלמה שפירא
"תמונת נישואין בכפר חיטין..." ספר שירים ל-"לילי אלישבע", הוצאת רשפים 1986
צריך להתחיל לוותר עכשיו / שיר (עמ' 30)
צריך להתחיל לוותר
עכשיו.
להקשיב
פחות לעצמך
יותר לאחרים.
להעלות אזוב ירקרק
של פשרות רכיכות,
רַכְרַכּוֹת.
ורק לעתים
יותר ויותר
רחוקות
לצאת אל שׂדה נִדָּחָה
ולצעוק
ולצעוק.
2012, פבר׳ 9
שלמה שפירא
וילהלמינה - "בכל מאודי", שירים, הוצאת 'תמוז', 2004
" תודות לנתן יונתן שליווה אותי בעריכת הספר "
" תודות ל-ו.ז. שחיבר אותי לעצמי חזרה ואז נגלה לי (מה נורא!): אלוהים את ה'יצר' ברא
לא רק כ"טוב" או "רע" אלא גם כשורש של "יצירה" "
שמיים באושרם מציפים ים מפלי-אהבה שופעי-כיסופים בעושרם
שיר מציף גורף ערגה צרופה במשוררת
שמי מציפים
באושרם
שָמַי מציפים את הים,
שאיננו רגיל,
מפלי-אהבה שכזאת
להכיל.
שָמַי את הים מציפים
בגֵאוּת ערגתי הצרופה,
את פניני-הַצִּדְפה
אל חופַי הם גורפים,
שופעי כיסופים
בעושרם.
2012, פבר׳ 9
שלמה שפירא
אהבה - בבואה מהבהבת ממכרת חוצבת נחלי איתן במצוקים תלולים למעגן החיים
בחיי אמת - להרים ידיים ? לא ולא!
חיים תמיד עם תקווה לאהבה
אהבה - סוללה גבוהה חצובה בנפש עד סוף העולם,
ימין ושמאל צפון ודרום, ים שמים, נפש ונשמה
"אוהב" ישלח אש מנפשו - תבער שירת נשמתו !
אהבה - מהבהבת ממכרת חוצבת נחלי איתן במצוקים תלולים למעגן החיים
על פני שדות ירוקים,
כרי-דשא שטופי פרחים ונעורים,
דבושה ומדובשה באיש קשיש כמוני,
אאריך חיים - תאריך חיים
חתומה בחותם על לבי - עד המוות עזה אהבה.
ואין בעולם כזאת אהבה
אש-התמיד בוערת בה - בוערת ותבער עד סוף העולם.
2007, אוק׳ 12, 10:36
ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה...וכי מה יכול להישאר באדם מן התופת-ההוא
עיניים שראו את זוועות השואה מבקשות מענה
עיניים עיניים עיניים...לכל אורך הדרך, למן רחבת-הרכבת של אושוויץ ועד לקרימאטוריון, מבקשות עתה כל העיניים הללו מענה לשאלה אחת ויחידה: אימתי יחלקו את מנת-המרק?
מתוך הכרך הרביעי: השעון ל- ק. צטניק, מהדורת-שי מיוחדת ממשרד החינוך והתרבות, לכל תלמיד ותלמידה בכתה י, במטרה לעודד כתיבת עבודות גמר, עבודות בגרות בנושא: "השואה ותקומת-ישראל בספרי ק.ציטניק", הדפסה שלישית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
גבים ועיניים...למעלה מרבבות זוגות-עיניים נשפכות יום-יום, בזו השעה, שעת טרם-שחר, מתוך הבלוקים אל הדרך האחורית...ובחוץ, בדרך האחורית שעל-יד הבלוקים, רוקדים יותר מרבבת שלדי-אדם ריקוד ג'ונגל דבקותי, רגל-מעלה, רגל-מטה - אדמת-אושוויץ הקרה מוצצת מבעד לכפות רגליהם היחפות את התמצית האחרונה של לשד-עצמותיהם.
עיניים -
נהר, אשר שוטי-גשם מתמידים מעגלים על גבו בלא-חשך עיני-מים גדולות, פעורות...
עיניים -
עיניים אשר חמישים שנה יצקו יסודות בשביל דורותיהם הבאים אחריהם; ועיניים בנות חמש-עשרה, אשר עתה-זה נבטו ביפי-תפרחת, רווית כוח וליח, כליל המין האנושי ונזר הבריאה.
עיניים -
עיני אבירי ממון, רודנים עריצים בשוקי-מסחר בינלאומיים; ועיני חנוונים קשי-יום, רצוצים ושפלי-ברך, בעלי מלאכה מסובלי-דאגה מורשת דורות: מניין יימצא לסעודת-השבת ולשכר-לימוד.
עיניים -
עיני חוקרים, אנשי מדע, אמנים משוחים לגאונות ביד אלוה; ועיני עמלים עמוסי-לשון, סידורי-תפילה עבים בידיהם המושחרות והמיובלות. אפורים כימי-חול, נטולי-גוון כדשן הכימי המטייב את אדמתנו.
עיניים -
עיני מיוחסים שופעי בטחה עצמית, העידית שבחבורה, שלשם צלצלו תמיד המצלתיים, ועם זאת - חמדנים בל-ירוו, אכולי מרה וצרי-עין כל אמת שההצלחה זרחה לתוך חלון זולתם; ועיניים, עיני יפי-רוח, אניני-נפש, אצילים וענוותנים - הניחוח של חיינו.
לכל אורך הדרך, למן רחבת-הרכבת של אושוויץ ועד לקרימאטוריון, מבקשות עתה כל העיניים הללו מענה לשאלה אחת ויחידה: אימתי יחלקו את מנת-המרק?
הוי, ליל-אושוויץ על גבים ועיניים!
השער התמים
