שלמה שפירא
ממתק כמו בעיראק" - חשבתי להעתיק כתבה זאת שהופיעה מזמן כי הצעירים צמאים היום לדעת על "ממתקי עיראק"
בלב רמת גן יש מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולהריח... חג'יבדה. יעל גרטי ביקרה במאפייה עיראקית, ערכה היכרות עם שקרלמה, בעבע קדרסי, בקסם, מלפוף וצ'וראג - וחזרה עם מדריך מתוק במיוחד ומתכון לזנגולה של פורים
בלב רחוב הרצל (52)ברמת גן, שנדמה כמו עצר מִלֶכֶת בשנות השישים או השבעים של המאה הקודמת, שוכנת מאפייה עיראקית קטנה, "פוג אל נח'ל" שמה. שם המקום, שפירושו בעיראקית "מעל עץ התמר", הוא שמו של שיר עיראקי ידוע (כאן בביצוע של דודו טסה) וגם תשובה נפוצה בקרב עיראקים לשאלה "מה שלומך" - "מעל העצים" פירושו "ממש מעולה".
בעל המקום, הרצל מורד (או אם תרצו: הרצל מרחוב הרצל), הקים את המאפייה לפני קצת יותר משנה, כשפרש מהמאפייה המשפחתית באור יהודה, עליה כתבתי לפני למעלה משלוש שנים.
כאן ברמת גן, מעוז עיראקי ידוע, מפיק הרצל מיני מאפים ומתוקים, המיוצרים כולם בעבודת יד. כחובבת מתוקים שמחתי על ההזמנה לבקר במקום ולטעום ממיני המאפים. לצערו של הרצל הגעתי רעבה, כך שטעמתי כדבעי. אז מה טעמתי? הנה:
שָקָרלמה בֶּלוז: "שקרלמה פירושו נמס בפה, כמו סוכר", מסביר הרצל, "אומרים שקרלמה על הדבר הכי מתוק שיכול להיות". מדובר בעוגיות שקדים, שצורתן המקורית עגולה אך הרצל הפך אותן לעוגיות מוארכות ושיפר את המתכון. התוצאה היא עוגיות מדהימות, שקשה מאוד להפסיק לאכול.
בּעבּע קָדרָסי: ממתק נוגט עם שקדים ומי ורדים ("מהסוג שמוציא סתימות", אומרת חברתי דנה, שהיא ממוצא עיראקי), שנקרא גם מנסמה, שפירושו "מן השמיים", על שום האמונה שאלוהים זרק ממתק זה מן השמיים. מדובר בממתק פשוט משגע, בעל טעם נפלא.
בָּקסָם: עוגייה מעט יבשה ומוארכת שנהוג לטבול בתה. כיוון שאינני מחובבות התה, אכלתי את העוגייה כמות שהיא ושמחתי לגלות שהיא טעימה מאוד גם סתם כך ("אם את טובלת אותה בתֵּה, באמא שלי את גומרת עשר עוגיות ככה").
חָג'יבָּדָה קוקוס: נראית כמו עוגיית קוקוס גדולה, מן הסוג שאוכלים בפסח, אך איננה דומה לה כלל. העוגייה ספוגה בסירופ, עסיסית מאוד, מבושמת במי ורדים וטעימה מאוד. מקור השם חג'יבדה באיש (חאג' פירושו בערבית אדון) בשם באדה, שככל הנראה המציא את העוגייה הזו. גרסה אחרת טוענת כי העוגייה הזו כה מיוחדת, בדומה לאדון חשוב. ניתן להשיגה בימי שישי בלבד, לפני פורים ובפורים בלבד. "למה רק בפורים"?, אני שואלת. "היא מתוקה, כפרה עלייך, היא מתוקה", עונה הרצל, "אני יכול לייצר אותה כל השנה, אבל החוכמה היא ליצור רעב לעוגייה".
חָגִ'יבָּדָה אגוזים: עוגיית אגוזים גדולה, עסיסית, מבושמת במי ורדים וטעימה מאוד.
בָּעבָּע בתָמֶר: עוגייה עגולה ושטוחה, ממולאת תמרים ומצופה שומשום. חביבה.
לוזינה חבושים: ממתק חבושים שעשוי מחבושים וסוכר ומשובץ בפיסטוקים.
מלפוּף: פירושו בעירקית מלופף או מגולגל, מורכב מעלה בצק דקיק-דקיק, ממולא באגוזים קצוצים דק ומגולגל פנימה, בדומה לבלינצ'ס מהודק מאוד. יש שני סוגי מלפוף - יבש ורטוב, כשהרטוב ספוג בסירופ מתוק, מועשר במעט מי ורדים.
שמשמיה: השם והמראה חושפים כי מדובר בממתק שומשום, אך לדברי הרצל אין ממתק זה דומה לממתק השומשום המוכר לכל, כיוון שממתק עירקי זה משופע בדבש. לשמשמיה הספציפית שטעמתי היה טעם טיפונת שרוף, מה שלא נעם לחִכי.
זָנגוּלה: שבלולי בצק מטוגנים וטבולים בסירופ דבש, דביקים וטעימים להפליא (ראו מתכון בהמשך).
צ'וּרָאג: לחמנייה עגולה, מתקתקה וטעימה, שחוצים לרוחב ובתוכה אוכלים את הזנגולה, מה שנשמע כשילוב מעט מוגזם - אך מתגלה כתענוג. "פעם היו נותנים לילדים שחוזרים מבית ספר צ'וראג עם זנגולה וזה היה סותם אותם עד הלילה", מספר הרצל, שאופה צ'וראג בכמות מוגבלת מדי בוקר - וכשזו נגמרת לא אופים שוב באותו היום, כלומר: כל הקודם זוכה.
"כשהייתי ילדה היה עובר בשכונה, בימי שישי בבוקר, תלת אופן שמכר צ'וראג עם זנגולה", מספרת אירית, הקוסמטיקאית שלי, גם היא ממוצא עיראקי, "הוא היה צועק 'צ'וראג, צ'וראג' והיינו רצים החוצה. היינו מחכים לרגע הזה כל השבוע". אותה אירית, אגב, קיבלה ממני קופסת טעימות מהמאפייה ואישרה את מה שחשבתי: מדובר במאפייה מעולה ממש.
זנגולה
זנגולה הוא ממתק עיראקי שאוכלים בפורים או לקראת פורים, משום שהוא מתוק במיוחד. מתכון של הרצל מורד, מאפיית "פוג אל נח'ל"
כמה דברים חשובים:
- שימו לב לכך שמתחילים בהכנה לילה מראש. למחרת מכינים את הסירופ ורק אז ממשיכים להכין את הבלילה, משום שהסירופ צריך להצטנן היטב לפני שמתחילים בטיגון.
- שימו לב ששמן הטיגון לא צריך להיות חם מדי. שחקו עם האש: אם ההתרחשות בשמן איטית מדי, הגבירו מעט את האש, ואם הזנגולה מיטגנת מהר מדי החלישו מעט.
- אם אין לכם בקבוק לחיץ, שאליו יש להעביר את הבלילה לשם זילופה לשמן החם, אפשר שמלאכת הזילוף תצליח משק זילוף, אך הרצל ממליץ שלא לנסות זאת, משום שלהערכתו "זה לא יחזיק".
- אם אין לכם נסיון בטיגון זנגולות, קרוב לוודאי שהזנגולות הראשונות שלכם יצאו קצת יותר מקושקשות וקצת פחות מדי שבלוליות. אל דאגה: אחרי 4-5 זנגולות תופסים את הפרינציפ ונרשם שיפור.
- הזנגולה הכי טעימה סמוך למועד הכנתה, כשהיא מעט חמימה. לדברי הרצל, לא מומלץ להכין זנגולה בקיץ.
המרכיבים (ל-22 זנגולות):
לסטרטר (ראש עיסה):
6 גרם שמרים טריים מקובייה
1/2 כוס (125 מ"ל) מים חמימים/פושרים - עד 30 מעלות
4 כפות (40 גרם) קמח לבן
לסירופ הדבש:
3 כוסות (600 גרם) סוכר
2 כוסות (500 מ"ל) מים (רצוי מסוננים או מינרליים)
2/3 כפית מיץ לימון טרי
3 כפות גדושות דבש
לבלילה:
3 כוסות (420 גרם) קמח לבן
1/2 1 כפות סוכר
קורט מלח
30 גרם שמרים טריים מקובייה
3 כוסות (750 מ"ל) מים חמימים/פושרים - עד 30 מעלות
לטיגון:
שמן קנולה/תירס
עזרים:
בקבוק לחיץ, 2 כפות שטוחות מחוררות, מסננת גדולה
אופן ההכנה:
- סטרטר: מערבבים שמרים ומים חמימים בקערה קטנה-בינונית בעזרת כף או מטרף ידני קטן, עד להמסה מלאה.
- מוסיפים 4 כפות קמח, מערבבים עד לקבלת עיסה חלקה ומניחים למשך לילה בטמפ' החדר, ללא כיסוי.
- למחרת בבוקר מכינים סירופ: מניחים סוכר, מים ומיץ לימון בסיר בינוני על אש גבוהה. מערבבים ומביאים לרתיחה טובה, כ-3-4 דקות או עד שלא חשים יותר בגרגירי הסוכר בקרקעית הסיר.
- מנמיכים את האש, מוסיפים דבש, מערבבים עד להמסתו ומכבים את האש. מניחים בצד, עד לצינון מוחלט.
- בּלִילה: מערבבים קמח, סוכר ומלח בקערה בינונית.
- בקערה אחרת, גדולה, מערבבים שמרים ומים חמימים, בעזרת מטרף ידני או כף, עד להמסה מלאה.
- מאחדים את תערובת הקמח ואת תערובת השמרים, ומערבבים.
- מוסיפים את הסטרטר שהכנו לילה מראש ומערבבים בעזרת כף עד לקבלת בלילה חלקה. סמיכות העיסה אמורה להיות דומה לסמיכות של בלילה לפנקייק, כלומר עיסה נוזלית יותר מעיסה של עוגה בחושה. מניחים את הבלילה למנוחה בטמפ' החדר, ללא כיסוי, במשך שעה עד שעתיים. העיסה תתמלא בבועיות אוויר. אפשר לערבב בכף אם עוברים בסביבה, אחת לחצי שעה לערך.
- בעזרת מצקת, מעבירים בלילה לבקבוק זילוף (בקבוק לחיץ, דוגמת בקבוק של קטשופ או חרדל, שטוף היטב כמובן). בעל פתח שקוטרו לא עולה על קוטר של עפרון.
- במחבת רחבה מאוד, על אש גבוהה, מחממים שמן קנולה בעומק 4-5 ס"מ לערך. מניחים על השיש את סיר הסירופ ומשמאלו מסננת מעל צלחת או קערה.
- כשהשמן חם מנמיכים מעט את עוצמת האש (לבינונית-גבוהה) ומתחילים לזלף מהבלילה לשמן: מתחילים מהמרכז ומשרטטים שבלול (עיגול שהולך וגדל, מן הפנים אל החוץ). ברגע שמסיימים לשרטט שבלול משרטטים צורת "איקס", כלומר שני קווים אלכסוניים ש"תופסים" את השבלול ומונעים ממנו להתפרק. מטגנים עד להזהבה נאה של שני הצדדים, מרימים מעל השמן בעזרת כף מחוררת, מטפטפים שמן עודף לסיר ומניחים בסיר של סירופ הדבש (מבלי שהכף שמוציאה מהטיגון תיגע בסירופ). בעזרת כף מחוררת אחרת הופכים את הזנגולה בסיר הסירופ וכעבור 1-2 דקות מעבירים למסננת מעל צלחת (מדי כמה זנגולות מרימים את המסננת ושופכים את הסירופ שניגר מטה בחזרה לסיר הסירופ). ממשיכים כך לטגן עד סיום הבלילה. מאחסנים את הזנגולות בקופסה בטמפ' החדר, עד יומיים. לא מומלץ להכניס למקרר או להקפיא.
שלמה שפירא
השבמחקמתכון ה- חְגִיגִי (חְרִירִי)
קונים אורז ושקדים טחונים
שׂמים כל אבקה בבד מעט מחורר כמו בד-גזה (שתי שכבות!) , למשל
צוררים ומכניסים את הצרורות למים וסוחטים ביד מספר פעמים
מתקבלים מֵי-שקדים-באורז ומי שאוהב מוסיף הֵל
ומרתיחים
כך מתקבל משקה החגיגי , שהיו נותנים ליולדת (בעיראק) ולאנשים בגמר צום .
ללישת השקדים שנשארה לאחר הסחיטה מוסיפים סוכר ונותנים לילדים.
שלמה שפירא
השבמחק"תזונה לנשים" ל- אליזבת זומר,
המדריך השלם ל- איכות חיים - מצבי רוח - שנוי הרגלים - משקל בריא,
יצא-לאור בקנדה ותורגם ע"י דפנה עוזרי, הוצאת כרטא, 1997.
ספר מכורך עם 364 עמודים עם מפתח-עניינים ומילון מונחים.
מ-גב הכריכה:
הספר מבוסס על סקר אלפיים מחקרים ויותר המצוטטים במקומם, מכיל גם עצות בדוקות בצד תיאוריות חדשות...
תוכן העניינים:
פתח דבר, הקדמה, מבוא.
חלק ראשון - התפריט הבריא לאשה:
הקדמה.
התפריט הבריא לאשה.
הכנת "התפריט הבריא לאשה והזמנתו בחוץ".
תפריטים מיוחדים...
בעיראק היו אומרים : 1.אכול מאכל היהודי ואצל הנוצרי תלון"
השבמחק2. התן התרגל לאכול התרנגולות.
3. המעט מאכלך, שנתך תערב לך.
4. על אישה קשה ולא נוחה, לא ניתן לרצות אותה, לא בדברים רכים ולא בדברים קשים ולא במאכלים טעימים.
שלמה שפירא
שלמה שפירא
השבמחקיש חליב ויש חליב
לאן מוביל חלב
לפרה.
לאן מובילה פרה
לאמונה - הינדים או לא הינדים:
מקדשים מי שנחלב או מקדשים מי שחולב.
חליב, חליב!
היה צועק בשכונתנו בבגדד, חלבן עם פרתו ואשתו לידו עם מגש שמנת לראשה
בלי ואג'ע-ראס, בלי פיסטור, בלי מונופול ובלי הפקעת מחירים.
12.02.2022
שלמה שפירא
השבמחקסביח. לדייק עם "סביח"
יש איזה עיראקי יהודי שלא אכל "סביח" בבוקרו של שבת ?, בארוחת הבראנץ', שהייתה אחרי בוא הגברים מבית-הכנסת וקידשו על היין (את היין הכינו בבתים מצימוקי ענבים) ואכלו ארוחה קלה ,לא בשרית כי בעוד כשעתיים ילכו הגברים שוב לבית הכנסת לתפילת "מנחה" וישובו לאכול את החמין הבשרי השמן.
את הביצים החומות החמות הוציאו מתוך החמין בבוקרו המאוחר של השבת ועם חצילים מטוגנים
וסלט – עגבניות ומלפפונים ובצל ופטרוזיליה שנחתכו עד דק והכל בלאפת פיתה עיראקית,
אודרוב ובתיאבון!
לארוחה לא היה שם. אולי שוגרו לאוויר – "איזה לאפה"!, " למה לא הכנסת בלאפה פטרוזיליה "!
"סביח" היה גם כל השנים במסעדות ברמת-גן ובתל-אביב ובעוד מקומות בארץ .
ה"סביח" הראשון שאני זוכר שאכלתי מחוץ לבית היה בשנת 1959:
הייתי חייל וכשבאתי לשָבת הביתה, היו מוניות שֵרות שאסף נוסעים בתשלום ממרכז הרצליה – (סוקולוב פינת שדרות חן)
שהביא אותך בליל שבת לתל אביב והתחנה הסופית שלו הייתה בככר המושבות בתל-אביב ומש יצאו אנשים למקומות בילוי - לרקוד ולבלות ולאחר שבילית הגעת לככר המושבות כדי לתפוס שרות – במפגש סוף אלנבי עם תחילת רחוב העליה ושם תמיד בשעה הזאת עומד לו עיראקי
עם עגלה ומוכר פיתה עם ביצה חומה חציל מטוגן ועמבה. זה היה מאכל זול שווה לכל נפש. עמדו בתור, ביקשו את הלאפה - אכלו אותה
צעירים ומבוגרים וחיילים ולאיש הייתה תעסוקה לוחצת מלאה.
ה"סביח" השני שאני זוכר שאכלתי היה בתחילת עבודתי באוניברסיטת תל אביב ברחוב הרצל 155 בשכונת אבו כביר –בשנת 1961 .
כדי לחסוך זמן כדי להגיע מהר לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב היינו הולכים ברגל מרחוב הרצל (חלקו של הרחוב באבו כביר) עוברים דרך רחוב עליה ושם , כמעט מול שוק עליה הייתה "מסעדונת" קטנה שבעליו הכיר את משפחתי שמכרה פלאפל (לא הכרנו פלאפל בעיראק) וגם סביח והרעבים יוצאי-עיראק עוצרים ואוכלים סביח ולא פלאפל. למסעדן קראו "כהן" שהיה אח לשני "האחים כהן" שמכרו לא רחוק דברי מתיקה בסיטונות בחנות של מטר וחצי על שני מטר וחצי ברחוב מרחביה.
כשסיפרתי לאחי עזרא שאני עומד לכתוב על "סביח" – מיד הוא מזכיר לי שהייתה מסעדת פועלים (שאותה אני גם זוכר מימי התיכון שלי) שניהל אותה עוד אחד מהאחים כהן של אותה משפחת כהן והיא הייתה מסעדה יחסית גדולה, היא שכנה בפינת רחוב סוקולוב – בן-גוריון של היום בהרצליה ובין השאר אחי אכל שם סביח עם אשתו בשנת 1953.
אני משער ש"סביח" - השם - בא לאוויר העולם ממוכר משקיען וממולח שקראו לו "צביח" (שם שגור אצל יוצאי עיראק)
שידע להשקיע "נשמה" בלאפה העתיקה וסועדים פוטנציאליים פרגנו ל"צביח" ולאיש ה - "סביח" שהתהלך ומתהלך בתוכנו עד היום.
24.04.2009
שלמה שפירא
השבמחקגם אם הגאולה מתמהמהת, היא כמעט מורגשת
גם אם הגאולה מתמהמהת, היא כמעט מורגשת:
הקידוש אותו קידוש
אשת-חיל אותה אשת-חיל
הילדים בבית שמחים ומסעירים האחד את השני פנימה לנפש
הפרחים שמסביב אינם מלאכותיים
ריח חמין לשבת כמעט אותו ריח חמין בשבת
מיטת-השבת מסודרת בלבן חגיגי אותה מיטה מסודרת בלבן חגיגי
והאופק בראש-החודש הזה שקט ורגוע ואינו זרוע ב-אסאמאסים ואיימְלֵי תוֹתב זהוּבים...
בואו ונשיר שיר לכבוד השבת וראש-חודש מתקוות גאולתנו!
25.04.2009
שלמה שפירא
השבמחקכמה מן הרפואה העממית אצל יוצאי הגלויות
היום יש בעיות - כמו - מתחתנים בצ'יק-צ'ק ומתגרשים בצ'יק-צ'ק
כך חזרנו לשאול הרבה את סבתא/סבתא-רבה ומעט סבא.
שמעתי יוצאי מרוקו - הולכים לסבתא יאמי, עושה טקס - לוקחת כמון וממוללת עם עראק ויורקת על "הנפגע" ויוצא ממנה אור והופ הכול בסדר שישו ושמחו.
שמעתי יוצאי תימן שעל כל בעיה מורחים שתן עצמי על הגוף, לפעמים, משתינים על כפות הרגליים עצמם והופ הכול הכול בסדר שישו ושמחו.
שמעתי יוצאי עיראק שנוסעים עד שכונת התקווה, קונים כדורי עופרת , מכינים סיר מים עם שבעה מסמרים, מחממים את הכדורים בכף גדולה ושופכים את העופרת המותכת לתוך הסיר והעופרת החמה אמנית ליצור דמויות, ואחר כך לוקחים את העופרת הדמוייה-הקשה רכה, עוטפים אותה בנייר ודורכים עליה ברגל לסלק כל מטרד ועין רעה והופ הכול בסדר שישו ושמחו.
אני זוכר עצמי בעיראק - ילד בכיתה דלת, ילד דחף אותי חזק ונפלתי בבית הספר ופתחתי את הסנטר, והמורה לקח בד גופייה והלך עמי לחנות קרובה לבית הספר, ביקש כורכום, כרכם את הפצע וחבש בבד הגופייה שלי.
בקו התפר בין הרפואה הקונבנציונלית לרפואה העממית והאלטרנטיבית מוצאים את האמונה והתפילות ולפעמים, במקרים מסוימים חושבים שהן יעילות על החולה ובני משפחתו.
מה עושׂה אותן לתוספות ונדבכים חשובים בריפוי ?
בעיראק היה מושׂג המְּנַשִׁג ברור ושגור לעיני כל. המְּנַשִׁג היה חצי רב, חצי שמאש, חצי מרפא, חצי פסיכולוג, חצי מגשר, חצי פותר חלומות, חצי מוכתר ...
אצל יהודי עיראק בעיראק – המְּנַשִׁג הוא דוגמה של אדם שעסק באמונה בתפילות ובפתרון בעיות.
בשנות הששים הסתובבה תמונה – צילום מודפס - בארץ שנמכרה
בתחנה המרכזית – מהציירים הקלאסיים של הרנסנס – אשה וגבר עם כובע שידו השׂמאלית על כתפה וידו הימנית על בטנה מתחת לשדיה ואשה מבוגרת מאד מן המשפחה המורחבת – מעיראק - ראתה את התמונה ושאלה אותי בתמימות אם האיש הזה הוא - מְנַשִׁג – ופעולתו
היא בערבית בגדאדית – "קַיְנִשִּגְלָה" ואז דובבתי אותה וקבלתי שיעור קצרצר עד כמה היו בקהילה הבבלית – בעיקר אצל הנשים המבוגרות והתכוונה לנשים בגילה -
הצורך בהליכה ובהתייעצות אצל ה- "מְנַשִׁג" שידובבו יחדיו על בעיות וגם על אמונות (בעיקר תפלות) שצצו פתאום מחיי היומיום וגם מן החלומות כדי להרחיק צרה ורעה.
וכאן אני רוצה להדגיש את "התמימות" ואת "הנגישות הקלה" למשהו נגיש עממי אמונתי ותקוותי...משהו שעשה ועושה טוב.
קשה לשפוט, אז למה לא להיעזר!
5.09.2022