שלמה שפירא
משה ארזי: ב-1920הציונות והלשון העברית הוכרזו קונטר-ריבולוציה...ירדו למחתרת. מעתה מתנהל החינוך ביידיש
1920. השלטון הבולשביסטי התבסס ברוסיה כולה. הצבא האדום ביער את שׂרידי הכנופיות. גם הייבסקציה (היֶבְסֶקְצְיָה (מרוסית: ЕвСекция, קיצור של Еврейская секция) הייתה המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שהוקמה כמתחרה למפלגות הציוניות ולבונד,) התבססה. מרז'ין וליטבקוב ודימנשטין שלטו ביד חזקה. הציונות והלשון העברית הוכרזו כקונטר-ריבולוציה ובלית-ברירה ירדו למחתרת. מעתה מתנהל החינוך ביידיש. מעיר המחוז בילהצרקוב (שדה לבן) פונים למורה היחיד שנשאר בעיירה, והוא 'פישל קניז'נסקי', שהוציא מחזורים דוברי עברית, דבקים בתרבותה וציונים, בהצעה לפתוח בית-ספר שיידיש תהיה שפת ההוראה בכל המקצועות.
את פרצופה האמיתי של הייבסקציה טרם היכרנו ורשעותה עוד לא היתה ידועה, העיקר שהיא דיברה "בשם ומלכות". היא ייצגה את המשטר החדש ברחוב היהודי, ברצותה אסרה, ברצותה התירה, בידה היה גם להעניק פאיוק (מנת מזון) שעליו התקיימו רבים בימים ההם.
המורה קניז'נסקי הציע לי* (שלאחר מכן - ארזי משה שבארץ -ישראל!)להצטרף אליו להוראה, וכן בתו חיה. במסחר כמעט לא היה מה לעשות. העיסוק בו נעשב גם מסוכן מאד, נוסף לכך הכריזו השלטונות על שירות חובה בצבא, ולי לא היה כל ענין ורצון להיות חייל בצבא האדום, ואילו עבודה בהוראה שיחררה מחובת השירות **.
בינינו לבין עצמנו סיכמנו שכנאמני עברית וציונים, נשתדל להקנות לילדים חינוך לפי רוחנו. אני וחיה צריכים היינו לנסוע לבילה-צרקוב ולהתייצב לפני המפקח, שלמד יחד עם חיה בגמנסיה, והיה מנאמני העברית והציונות לפני המהפכה הבולשביקית. כנהוג אצל הבולשביקים, נתבקשנו לכתוב כל אחד את תולדות חייו ואת "האני מאמין" שלו. אעפ"י שהייתי מעוניין להתקבל כמורה מהטעמים שמניתי, לא רציתי לשקר, אף לא יכולתי...לא אתכחש לעצמי - אמרתי בלבי - וודאי וודאי שלא בפני אדם שהתכחש לעצמו, שבגד.
כתבתי את "האני מאמין" שלי בכנות, בין היתר אמרתי שעברית היא השפה הלאומית שלנו, והתרבות העברית יונקת מן התנ"ך, וההיסטוריה היהודית תחלתה בארץ-ישראל ובציונות המתגשמת אני רואה פתרון לשאלה היהודית. בנוסח דומה כתבה גם חיה.
הוא (המפקח) היה במבוכה. אחרי הרהור קל שאל אותי: ""האם לדעתך צריך ללמד ילדים 'חומש מיט רש"י'?""עניתי לו: גם זה. בכל זאת אישר אותנו כמורים. קשה לדעת מה הניע אותו. אולי המחסור במורים בשפת יידיש. שהרי כאלה כמעט ולא היו באוקראינה. כל המורים הורו בעברית...קיבלתי מידו אישור לשחררני משירות צבאי... (הערה: באותם ימים, היתה מגמה וכוונה להשתחרר מגיוס לצבא זרים ובאותה תקופה, זה קרה גם אצל העותמנים!)
* ארזי משה מן המושבים ומן המושבים/עבודה שכירה!
** (הערה שלי,אקטואלית להיום: יהודים בתוך עמנו מבקשים את ה-"פאיוקים" ואין להם כל ענין ורצון להתגייס ולהיות בצה"ל / הצבא שלהם!. הגנה היא חיינו אבל לא בשבילנו!)
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, אפר׳ 26
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!