שלמה שפירא
"בערבות סיביר" (לחיות: עדויות הישרדות מהשואה- מ. ברגר, ש. בן-פתחיה, משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1990
לפני ימים אחדים היה המצב בפולין שונה לחלוטין. מצב-הרוח היה מרומם והורגשה גאווה לאומית. מפקד הכוחות המזוינים של פולין - היה בטוח בניצחון צבאי, כתשובה לתביעות הגרמנים לקבלת שטחי פולין...ואני נער בן שמונה-עשרה...לפני שבועות התגייסנו לאחת היחידות בהתגוננות האזרחית...שבתי הביתה וקלטתי תחנה גרמנית. "הפולנים פתחו במתקפה נגד הגרמנים. המלחמה התחילה"...לפתע נשמעה צפירת-אזעקה ממושכת, מפחידה...בתשע בבוקר הודיעו ברדיו שהוכרזה מלחמה בין גרמניה הנאצית לבין פולין...למחרת התמלאו הרחובות בזרם פליטים ההולכים מזרחה. גברים, נשים וטף חבילות צרורות על שכמם...והצטרפו לנהר-האדם...תנועת הפליטים התגברה משעה לשעה ומיוםליום, ולבסוף היה זרם אנשים אדיר , הזורם מזרחה, לרוסיה, הרחק מהסכנה, הרחק מאימת המלחמה...אני ואחותי מצטרפים אל נהר-האדם ובורחים מזרחה ...ראיתי כיצד בן-רגע נהפך כוח צבאי - לאספסוף...בסוף נובמבר גבר הקור מאוד ובלילות ירדה הטמפרטורה מתחת לארבעים מעלות מתחת לאפס..."לא כדאי להתפזר.מי שיסע .- סופו שיתבולל. רוסיה תבלע אותו, והוא לא יוכל לשוב הביתה...
...שירה אדירה פרצה מפיות הנוכחיםף
,מי שניחן בקול ערב
ישיר נא מכל הלב:
קולו יהדהד במרחקים,
מעל תעלות, ימים, והרים מושלגים.
מעל ג'יפ-קן-גה, הנחל הצר
שאולי כבר לא נראה אותו מחר.
ישיר את שיר חיינו,
וידייק בתיאור מצבנו.על הצחוק ועל הבכי,
על הכיעור ועל היופי, על העצב והבדידות,
על ההשפלה והגסות,
על "קבוצת הסוסים"
שנעלמה ביום-הכיפורים.
יחד, יחד, נשי!
בקול אדיר
על ערבות-סיביר".
...שנת 1944. בינואר שמעתי ברמקולים על הפגישה ההיסטורית בילטה שבקרים. היו לנו ציפיות רבות, קיוויתי שהפגישה הזו תניב פירות והעולם ישקוט ממלחמות...נפוצו שמועות שיעבירו אותנו לקווקז. אני חולפ ביום ובלילה על עזיבת-אסיה, נטישת הכפור העז ועל נסיעה לדרום-מערב, לארץ שטופת שמש, נאכל ענבים ותפוזים, ונתקרב הביתה...
ב-15 ביולי 1944לקחתי את בגדי ונפרדתי מהאנשים שעבדתי אתם...עברתי לגור אצל אחותי ביקוטסק, ושלחתי מכתב לארץ-ישראל להודיע שאנחנו עוזבים...
והיעד הוא -הביתה.
שלום לך סיביר! שוב לא אהלך בנתיבותייך הקפואות. לא אתעה ביערותייך המושלגים, לא אטבול במימייך הקרים, ולא אגשש כעיוור בערפילייך הסמיכים...
היית לנו ארץ קרה, אך נתת לנו מחסה. הלכנו במרחבייך העצומים וביערותייך , ונאבקנו בתנאי- הטבע האכזריים. למדנו פרק בגיאוגרםיה בדרך הקשה, אך למדנו אותו היטב...
שלום לכם לילות לבנים, קרים וקפואים!שלום לכם פשפשים אדומים, מוצצי-דם! שלום ולא להתראות!
18.07.2023
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!