יום רביעי, 30 במרץ 2016

שלמה שפירא: האם שׂפה מלבבת ערגה או ערגה מלבבת שׂפה? / שיר

שלמה שפירא

האם שׂפה מלבבת ערגה או ערגה מלבבת שׂפה?


האם שׂפה מלבבת ערגה או ערגה מלבבת שׂפה?
איך שפת נהרות-בבל שהייתה בוכייה שם, מבלבלת את שׂמחת-נפשנו כאן?
פגשתי אישה (שלא הכרתי קודם) מבנות בבל שמעורה שנים כאן והיא דיברה על השׂפה היהודית-בגדאדית כעל מכמן אהבה
שהתעורר בהּ כל-כך חזק, לאחרונה.
הערצתי מיד את האישה, אך אני לא בחוג מבט עולמהּ:
מה לאדם שחי יותר מששים שנה כאן וממשיך לערוג לשׂפת חייו האומללים שם?
מי זאת הילדה שנשארה עוד שם, כאשר אני הילד עזבתי הכל וכולי כאן?
מי זאת הילדה שנשארה לחיות בצל התמר שם, ואני העדפתי את צל הזית והגפן כאן?
מי זאת הילדה ששובבותה - סמטאות פחד ושׂנאה, ואני את שובבות ילדותי ביססתי מיד בחיי עבודה ודבש כאן?
מי זאת הילדה שארמון ילדותה מלוכת-הפקר שם, ואני את ארמון ילדותי הפכתי בקתה בין עצי זית והדר, לנשום אוויר הרים צלול כיין בריח תלתן ופרדסים?
על נהרות בבל, הארץ הייתה בוכייה ונשארה בוכייה שם, ובארץ-תקוותנו משׂאת חיינו רק כאן.
ארץ ציון הומייה רוחשת כבוד ותקווה.

30.03.2016


שלמה שפירא: משהו מן הלב שישב והעריך יופי - תזזית מדענית ספרותית מן האגדות / שיר

שלמה שפירא

משהו מן הלב שישב והעריך יופי - תזזית מדענית ספרותית מן האגדות

וכמו במחקר מדעי, ישבת בשקט ולא ישבת בשקט.
בחנת את הסביבה בשקט ולא בחנת את הסביבה בשקט.
ראית היטב הכל בשקט ולא ראית היטב הכל בשקט
ומחקר שעוסק בנושא איזשהו, בודק מה יש לו ומה אין לו בהקשרו, בכדי לנסות ולהגיע למשהו פורץ-דרך וחשוב בנושא
ומכאן התפעלותי ממך - תזזית מדענית ספרותית את!
ואמרתי לעצמי - זאת אישה שונה מכל נשות האדם.
את כמו בת-הים-הקטנה שיודעת לחדור לארמונות למצולות החקר והנפש וערכי-עולם.
זה גם נכון בזמן שמחכים לרופא/ה-מן-האגדות.
פעם רקמו שיר וציירו עולמות של ילדות לאור הירח בצבעי איכות
ואני חשבתי שלבנתך ה-לבנה (עם ה'-ידיעה) - שקטה ובוחנת מלמעלה כל דבר, מושכת בחוטים וגם פורצת דרך.

30.03.2016

יום שני, 28 במרץ 2016

שלמה שפירא: תלמידים יקרים. היום אתם מפונקים מאד בעשׂיית שיעורי הבית / הבעת דעה

שלמה שפירא

תלמידים יקרים. היום אתם מפונקים מאד בעשׂיית שיעורי הבית

תלמידים יקרים. היום אתם מפונקים מאד בעשׂיית שיעורי הבית.

הורינו לא עזרו לנו בהכנת עשׂיית שיעורי הבית. 
לא היו לנו מורים פרטיים בהכנת שיעורי הבית.
בקושי היו לנו ספרי-עזר ועזרים להמחשה.  
לא הייתה מועצת תלמידים שהגנה על תלמידים שלא הכינו שיעורי-בית.
לא היה חמ"ל סביבתי ומקצועי שהבין ועזר למי שהתקשה להכין שיעורי הבית.
המורה לכימיה בדק עם כניסתו לשיעור אם הכנו שיעורי בית ומי שלא הכין חייב אותו לכתוב את פרק קיט מתהלים ולתלמיד שהיה "כרוני" בהכנת שיעורים, חייבו המורה לכתוב פעמיים והיה בודק המורה אם העונש שהובא היה בכתב ידו של התלמיד.
המורה לתנ"ך היה מחייב ללמוד פרק שלם מ-ישעיהו או מן התורה.
המורה לספרות היה מחייב קריאת ספר ולכתוב תמצית מן הספר שקרא. וכאן היו דילים (הסכמי עסקה) בין תלמידים ותלמיד אחד שילם, למשל, בגלידה-הפסקה-גדולה לתלמיד שכתב לו את תמצית הספר. מוכר הגלידה היה ה"אבא המייסד" של גלידת "אריה" של היום, היה מגיע בהפסקה הגדולה בתלת-אופנים לגדר בית הספר ומוכר לתלמידים גלידה. האם זה לא היה הכנת שיעורים בכלכלה?!
המורה לתלמוד היה מחייב לכתוב בבית "פרשה" ארוכה על שני פסוקים שלמדנו בשיעור לתלמוד...

תלמידים יקרים של היום : איזה זכות גדולה נפלה לידיכם שאתם יכולים להתערב ולהתווכח בנושא - שיעורי בית בעד או נגד!

28.03.2016

יום ראשון, 27 במרץ 2016

שלמה שפירא: לועטים מתוק ועוד מתוק ועוד מתוק / שיר

שלמה שפירא

לועטים מתוק ועוד מתוק ועוד מתוק

צפור-שיר אמתית אוהבת את הפרי החמוץ הכמעט בשל שעל העץ
ולא את הפרי המתוק הזרוק הבשל מכל הבא ליד.
עד היום זה טבעו של הציפור.
גם בני-אדם היו כך.
אך לאט לאט התרחק האדם מטבעו והתקרב למתוק ולועט ממנו עוד עוד ועוד.
מיתוח המתוק נשבר בגופו והפסיקה המתוגה בבריאותו.
סורר ומורה ממשיך האדם במתוק ובמִרדר בריאותו התעלעל כוח-אבניו ומתעלעלת זקיפותו.

תפסיקו להלעיט אותנו תשדירי-מתוק ותדחפו לפה מתוק ועוד מתוק ועוד מתוק!

27.03.2016

יום שבת, 26 במרץ 2016

שלמה שפירא: אנחנו מנסים לחיות ביתרון אור על חושך / שיר

שלמה שפירא

אנחנו מנסים לחיות ביתרון אור על חושך

אנחנו מנסים לחיות ביתרון אור על חושך.
אנחנו חיים עכשיו באור מפוזר.
איך יֵאוֹרוּ עינינו, אם לא תשטוף האורה את חיינו שלא נהפוך לקשיי-אור.

24.07.2010

שלמה שפירא: אהבה שלא הכזיבה או אהבה לא נכזבת / שיר

שלמה שפירא

אהבה שלא הכזיבה או אהבה לא נכזבת

כמעט הגיל שמונים שנה וחם כאן: חם הגוף, חם הלב, חמה הנשמה.
ואם נפגשו הצעדים פתאום ויושבים זה מול זה - חם לה, חם לו, חם הגוף, חם הלב, חמה הנשמה.
ואיך יודעים כל-זאת:
קשה לנשום ונושמים עמוק ומרגישים את חום הגוף, חום הלב וחום הנשמה.
שׂמתי לב שאת אומרת זאת בקול שקט ולאחר מכן שניכם שותקים.

07.11.2007

יום שישי, 25 במרץ 2016

שלמה שפירא: על קינוח וקינוחים / חשיבה אחרת

שלמה שפירא

על קינוח וקינוחים

הקינוחים שהם המנות האחרונות בארוחות, הולכים ותופסים מקומות נכבדים בארוחותינו. הם כמעט הופכים למנות העיקריות בארוחותינו. מתכוני קינוחים עוברים כל פרופורציה וכל גבול בבחירת תזונתנו והשפים חוגגים העם חוגג והקלוריות חוגגות ואין אופק שיפסיק את "השׂובע הקינוחי".
צריך לזכור שהקינוח היה, למשל, פרי או מעט פרפרת או מעט רפרפת ולא תמיד נוצל בחיי היומיום והוגש באירועים.
קינוח הוא לא אוכל. הוא צריך להיות ב"מרחק מה מן הפה" כלומר לא כל-כך נגיש אל הפה. 
היום, ערוצי התקשורת ובראשם הטלוויזיה חוגגים בקינוחים והפכו כמעט למצרך בסיסי.
השם הערבי לקינוח מבטא נכון מה מהותו: עד כמה שאני זוכר מן הסבתות שלי, לקינוח קראו "מאסח פים". כלומר משהו שאתה טועם לאחר הארוחה, כדי להיפטר או לנקות את שיירי האוכל בפה, במשהו בטעם עדין מן האוכל הבסיסי.
ומאותו שורש "מאסח" הערבי תמצא את המילה מיסאחה = מדידה, שטח, ואם יש ביטוי כמו "מאססאחה מאטר" = "מגב שמשה" אפשר לדעתי, ליצור גם ביטוי "מאססאחה פים".
המסקנה - צריך גם בקינוח מדידה ומרחק מן הפה ולמדוד צעדים לקראת הקינוח!

25.03.2016

יום חמישי, 24 במרץ 2016

שלמה שפירא: "ווקעת עליינו א-סאללה בלמג'אללה" ותרגום הביטוי: : "ייפול עליו הסל בפורים" / על פורים

שלמה שפירא

מפתגם ששמעתי בעת הפורים: "ווקעת עליינו א-סאללה בלמג'אללה" ותרגום הביטוי: : "ייפול עליו הסל בפורים"
פורים זה מצ'אללה!


לא כל יהודי בישראל של היום שומע את המגילה, וזה לא היה כך אצל יוצאי בבל שעלו מעיראק, למשל.
יהודי בעיראק חגג את פורים ולא שמע את המגילה - לא יתכן!, והכוונה למגילת אסתר. בפורים נתנו לילדים "דמי פורים" - "אמג'אללה" (מהמלה - מגילה). ועד כמה שזכור לי, לא היה נהוג בעיראק לתת "דמי חנוכה". השם השגור לחג הפורים אצל יהודי עיראק הוא - מצ'אללה, אמצ'אללה.
(בעיראק, היהודים נהגו בחג הפורים להכין -סמסוסק- אזני המן - גם "בטאווה"=בטיגון בשמן זית, כאשר התוכן היה חומוס טחון עם בצל ועוד, וגם סמבוסק עם תוכן שקדים או גבינה. בעיראק לא התחפשו, אבל נתנו דרור, למשל, לשחק בקלפים לכל דיכפין. אבי, למשל, נהג לקנות קלפים לפני פורים ושרף אותם מיד עם צאת הפורים.)
ופתגם אחד בערבית-יהודית ששמעתי בחג הפורים ובסביבתו - שניתן להביא גאולה מבעיה כל-שהיא, אישית וציבורית והפתגם ששמעתי: "ווקעת עליינו א-סאללה בלמג'אללה" ותרגום הביטוי: : "ייפול עליו הסל בפורים". כלומר: ייפול עליו הסל הרע שהכין בפורים במקום עלינו". וכך ראו יהודי בגדאד איך המן הרשע שתופר תיק עם דברי בלע שׂטנה ורשע, התיק שהכין לאחרים הוא התיק שמכין והכין לעצמו.
בפורים אנחנו הולכים עם ספקות - המן הרשע או מרדכי היהודי - ומי ינצח?!
כמובן, אנחנו היהודים בבבל, צפינו ומצפים בפורים לישועה מאלוהים ו- "שמך יתקדש" והכוונה לאלוהים.
אז בשביל מה צריך להתחפשׂ ולעבוד קשה על תחפושׂות? והתחפושׂות רבות רבות רבות ומשונות? בעולם המערבי עם הבעיות המודרניות הקשות והמורכבות, צריך גם להערים על הרשע בכל מיני דרכים -  התחבולות והתחפושׂות, ולחגוג לפתרונן גם בדרכי השתטות ואז טוב לשתות יין עדלאידע.

24.03.2016

יום שלישי, 22 במרץ 2016

שלמה שפירא: כך חגגו בשנת 1958 את חג הפורים בתל-אביב יפו / נושא: חגיגות

שלמה שפירא

כך חגגו בשנת 1958 את חג הפורים בתל-אביב יפו

בשנת 1958 חגגו ילדי בתי-הספר בתל-אביב את חג הפורים 


בלונה-פרק-ביפו. וכך כתוב בכרטיס הכניסה לחגיגות:

ילדי בתי-הספר בתל-אביב-יפו


מוזמנים לבלות את חג-הפורים


ב ל ו נ ה - פ ר ק - ב י פ ו


לכבוד פורים: תכנית חגיגית, תחרות מסכות,


חלוקת פרסים למסכות המצטיינות


בין הפרסים אפנים סקטים כדור-רגל.


כרטיס זה מעניק על פי הסכם עם לשכת הנוער


במחלקה לחנוך ולתרבות של עירית תל-אביב-יפו

כניסה חפשית לחגיגות פורים

ביום ששי ט"ו אדר תשי"ח, משעה 9 בבוקר

שלמה שפירא: יש גוף מאושש ושׂמח כשהוא אוכל. יש גוף שותק ועייף כשהוא אוכל / שיר

שלמה שפירא

יש גוף מאושש ושׂמח כשהוא אוכל. יש גוף שותק ועייף כשהוא אוכל

יש גוף  מאושש ושׂמח כשהוא אוכל.
יש גוף עייף ושותק כשהוא אוכל.
הדבר נובע גם ממה אוכל האדם עצמו.
היהפוך אדם קיבתו ?

28.07.2010

יום שני, 21 במרץ 2016

שלמה שפירא: בשׂפת העובדות את יושבת על כיסא חולייך, אך עדיין את נהירה בשׂפת הרוח, מי יודע? / שיר

שלמה שפירא

בשׂפת העובדות את יושבת על כיסא חולייך, אך עדיין את נהירה בשׂפת הרוח, מי יודע?

בשׂפת העובדות את יושבת על כיסא חולייך, אך עדיין את נהירה בשׂפת הרוח, מי יודע?
מרגיש אני שאת נמצאת בכל מקום ומקום בגלל הרוח.
את מנסה להמשיך ולעוף בעזרת הרוח.
את מנסה ומנסה להמשיך להבין מה קורה מסביבך בעזרת הקולות שערגו לרוח.
כיסא הגלגלים שעליו את יושבת, מגלגלים הוד והדר על שׂפת הים, על שׂפת הנהר, על שׂפת הנחל, על שׂפת טיפות הגשם...
מלאך תרשיש מפלס דרכךְ בעזרת שכשוך קולות המים העורגים לרוח.

1997-2003

יום ראשון, 20 במרץ 2016

שלמה שפירא: ביום הראשון של האביב / שיר

שלמה שפירא

ביום הראשון של האביב

ביום הראשון של האביב - ראש השנה.
עדן אור שב ומופיע אחרי חושך של חורף ועמו הפריחה.
לא קשה להצחיק פרח מביקור דבורה.
לא קשה להתאהב באישה מתחושת אהבה.
האביב מורגש אצל כולנו בלב-השנה:
לנשום עמוק.
להפסיק להתכווץ.
להתרווח.
טובה פריחה בארץ, חשובה תקווה חוזרת לאדם.
שלום בצפור שלום באדם שלום בארץ שלום לָעולם.

20/03/2016

יום שבת, 19 במרץ 2016

שלמה שפירא: ט"ו באב היום. כמה קשה הייתה בי אינותהּ בחוליהּ - הכאב בי מכל / שיר

שלמה שפירא

ט"ו באב היום. כמה קשה הייתה בי אינותהּ בחוליהּ - הכאב בי מכל

רעייתי המנוחה זכרונהּ לברכה, נפטרה ב- י"ד באב.
ט"ו באב היום.
ובזה הרגע - אהבה בי געגועים לצמיחתהּ, לשיעור -קומתהּ, לתמירות-נפשהּ ולטמירוֹתהּ הנפלאה...
כמה קשה הייתה בי אינותהּ בחוליהּ - הכאב בי מכל.

31.07.2010

שלמה שפירא: פינות נשגבות נעלמו ונעלמות / שיר

שלמה שפירא

פינות נשגבות נעלמו ונעלמות

כמה חבל ש-הקיבוץ סוגר שעריו ביום ובלילה
והוא, הקיבוץ, לימד אותי לוותר על גדרות
פתח לי שערים של אור בלילה
וממנו למדתי שבית צריך שיהיה ירוק ורענן פתוח ומואר
ומה יעשה אזרח היום שעדיין נמצא בחומות שביו וגולתו
איך ידע לבנות לביתו סביבה בטוחה ירוקה פתוחה לצפור נפשו...
אני מפריז ואומר -  ההתיישבות הקיבוצית היא שהקימה את מדינת ישראל ולמה סגרה וסוגרת שעריה?!

06.12.2009


יום שישי, 18 במרץ 2016

שלמה שפירא: תיסע לאן שתיסע / שיר

שלמה שפירא

תיסע לאן שתיסע

תיסע לאן שתיסע
תיסע לאן שתרצה
תיסע גם לאן שיש הכרח לנסוע
תיסע תיסע
ובזמן המסע, אדם בודד מסוגל לדבר הרבה עם עצמו
להשקות גינות לבו במחשבות ובמלים
כדי לנסות להעמיק מבט במאבק על מקום תחת השמש.
וממקום כלשהו אל מקום כלשהו, יבדוק אם נשארו במקום כלשהו הקסם וחחֵן של ימים עברו.
יש ארץ, יש בית וחייב להיות איזה שהוא נמל-בית כדי להגיע בהרפות מצח אל הבנת הנסתר ולהמשיך בבית לחיות.

18.03.2016

יום חמישי, 17 במרץ 2016

שלמה שפירא: באביב הזה כמו באביב שעבר / שיר

שלמה שפירא

באביב הזה כמו באביב שעבר 
                      
                           
באביב הזה כמו באביב שעבר
אני רואה שוב את חרציות הבר שאת אוהבת
ונזכר בחרציות האהבה שלנו:
איך ידעת לשלב חרציות בר עם סחלבים מפונקים באותו גן-בית
ונתת מראה טבע-חי בתוך הבית.
ואני כחיפושית אבקה בפרחים, מתחבא בשמש החרצית האביבית
להרגיש מעט אור מעט חום מאותה המיית שׂדה שהקרינה ומקרינה גם היום מעט געגועים לאישה קסומה מבין הנשים נשות-החיל.

17.03.2016

שלמה שפירא: על הספר: "מסעו של יהודי מבגדאד", מאת: פרופ' יוסף דניאל כזום, בהוצאת "אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל", 2015. הספר נכתב באנגלית ותורגם לעברית על-ידי חוה לביא. הקדים והעיר פרופ' שמואל מורה / ציון ספר חדש

שלמה שפירא

על הספר: "מסעו של יהודִי מבגדאד", מאת: פרופ' יוסף דניאל כזום, בהוצאת "אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל", 2015, 440 עמודים. הספר נכתב באנגלית ותורגם לעברית על-ידי חוה לביא. הקדים והעיר פרופ' שמואל מורה

מן המבוא:
מספר פעמים בחיי קפצתי ממרום המצוק אל הבלתי נודע. ב-1951, בגיל 18, עזבתי את בית הוריי ואת ארץ הולדתי (עיראק), והתיישבתי במדינת ישראל שזה עתה הוכרזה...ברחתי גם אני מפני הרדיפות, וחיפשתי מקלט בארץ אבותיהם של היהודים...וזאת רק כדי לחיות בשלווה ובביטחון בקרב אחיהם היהודים...
אחת המטרות לכתיבת סיפור חיי היא לתעד אורח חיים, שכתוצאה מהגירה זו, נעלם ואיננו, ואת התרבות היהודית הבבלית העשירה שפרחה...בעיראק...החיים בישראל היו בבחינת צניחה במעמד עבור הפליטים שזרמו אליה ממדינות ערב,..כך שבשנת 1958, שוב נדדתי אל הבלתי נודע...ולבנות קריירה ככלכלן בארצות הברית ובקנדה.
כיום אני אמריקאי, שחי חיים נוחים בקליפורניה...אולם אפילו בחברה חופשית ופתוחה זו, הפחדים האפלים של העבר ארבו לי ברגעים בלתי צפויים...

הספר נכתב באנגלית ותורגם לעברית, אך לא תורגם לערבית, כי, לדעתי, המחבר מרגיש ואפילו מדגיש שנגמר הקשר אל בגדאד, מקום הולדתו של המחבר. "עזבתי את בגדאד באפריל ב-1951, ולעולם לא אחזור אליה".
זהו ספר של מסע-זיכרונות של יליד בגדאד, עולה לישראל, מהגר לארצות-הברית ולאחר כל מה שעובר עליו בחייו, מגיע למסקנה, שאולי הגיע סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה. לפי עניות דעתו, המטרות האישיות במסעו הושגו וכך ניתן עכשיו, לשבת ולכתוב  את הספר. כאשר אדם כותב ספר לא בשעת פחדיו בזמן המסע ולא מתוך דחף קיומי של הזמן הנוסע למסע ובמסע, הדברים מתבטאים אחרת. ויש לזכור שהמחבר יש לו זיכרון טוב ובאמתחתו מחסנים וקרונות מלאים במחשבות מסעו. כך, ניתן לדבר על כל בעיה במסע, מזווית של התוצאה, שלדעתו, היא של ניצחון, תוך כדי "לטעום את הטעם המתוק של המעבר".
ונשאלת השאלה, האם, הניצחון האישי מבטא גם את הניצחון הציבורי הקהילתי הלאומי, והמחבר מודה שלא זאת הייתה כוונתו.
ואם שם הספר "מסע של יהודי מבגדאד" ואינו מתיימר להיות כלל - מסע יהודי בגדאד - הרי, המסע הזה הוא הלוך ללא חזור, מעין הגירה ולא יישמע כאן המושג -עליה- ויש כאן מהגרים ולא עולים.
את בגדאד מוחק,המחבר, ובכל זאת את ישראל הוא מחבק, ומכאן נובעים ביקוריו החוזרים מאמריקה לישראל.
בגלל מה שאמרתי, ראיית מסעו של המחבר היא מיוחדת ושונה מכתיבת מסעות-זיכרונות של עולים שהשתקעו בארץ-ישראל, וזה מעניין ואפילו חדש ומחדש לקורא המתעניין בנושא. נכתבו הרבה ספרים בנושא יהודי עיראק ובגדאד, אך בספר הזה מוצאים אספקטים חדשים ומעניינים שלא הועלו בספרים קודמים.. לא נאמר שהספר הוא אובייקטיבי, כי הוא נכתב מעין לא אובייקטיבית.
יש לציין שהמחבר השתייך למעמד בינוני עד גבוה בימי חייו וכל מה שרואים מכאן לא רואים משם. בנושאים שונים כמו על עוני, פטריארכליות ועוד נושאים רבים ומגוונים אחרים שצצים מן הכתיבה, ניתן לטעון אחרת מעדויות ראייה ושמיעה שונים מאלה של המחבר.
המיוחד בכותב הספר הזה, שהמחבר משתף אותנו בפרטים אישיים מן החיים באמריקה ואפשר למצוא פרטים מן הצד התעסוקתי הציבורי הרפואי-האישי וגם לא פסח על המרקם הגרעיני-משפחתי ששׂרר בביתו שלו. הפרק המדבר על הקשר האבהי עם שתי בנותיו מעורר עניין והערצה.

17.03.2016

יום רביעי, 16 במרץ 2016

שלמה שפירא: אנא ברא ותַחְזקֵ אותנו כך שלא למעוד! / שיר

שלמה שפירא

אנא ברא ותַחְזקֵ אותנו כך שלא למעוד!

"גלוי וידוע לפני כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ" - שאין כמו הגוף
שמכיר את חדרי לבו בשנים של אחריות למעשׂיו בפינות מחשבתו.
צחים כחולים וזכים שמֵי רעננותו
ובכל "יום-גוף" העצמה מודעת לזַכּוּּיוּתוֹ
אך צפוי ומייגע שילוב גופו בנפש נשמתו.
אנא ברא ותַחְזקֵ אותנו כך שלא למעוד!

15.03.2016

יום ראשון, 13 במרץ 2016

שלמה שפירא: כאשר מנסים לפתוח חלון כדי לנשום אוויר הצח ולהתכונן ללון מעֶרֶב-יום / שיר

שלמה שפירא

כאשר מנסים לפתוח חלון כדי לנשום אוויר צח ולהתכונן ללון מעֶרֶב-יום

חלומות משונים חולם האדם:
האדם מתחיל בשׂדה, עובר לגינה, מטפס אל גג, בוחר מיטה, מחפשׂ כרית רכה, מעדיף נחמדות לצידו, מבקש בחשיבות אוויר צח, מעדיף לילה ברֵאוּת כוכבים
רב (מן המילה הרבה) קדוש-ברוך-הוא בחסד-אור עמו כדי שישתאנן ולנום את שנתו.

13.03.2016

יום שבת, 12 במרץ 2016

שלמה שפירא: פנינה מוזיקלית הרצליה / שיר

שלמה שפירא

פנינה מוזיקלית הרצליה


פנינה מוזיקלית הרצליה.

בשדרת חן וינאית בימי ששי של קיץ, 

מי שנקלע לשם באמצע החום, באמצע היום, מתרונן לבו.


כל גיל נסחף ב-וינה הקוצבת המרנינה, כוספת ריקוד גוף ולב יחדיו.
התזמורת ניגנה, הזמרת שרה. זוגות זוגות רקדו והקהל הרב שמסביב שׂמח ומחא כפיים.
ואני עברתי לתומי בענן-צל הרגעי-המוזיקלי הזה וזכיתי קצת משׂמחת-העניים שהייתה שם בנדיבות יתרה.

20.08.2010

יום שישי, 11 במרץ 2016

שלמה שפירא: הערה שלי למספר שורות בכתבתו של אילן ברקוביץ' - "אדם בין פסיעה לפסיעה" שעניינה בגלויים חדשים מתוך חומרים שנמצאו במגירתו של הסופר שלמה ניצן / הערה אישית

שלמה שפירא

הערה שלי למספר שורות בכתבתו של אילן ברקוביץ' - "אדם בין פסיעה לפסיעה" שעניינה בגלויים חדשים מתוך חומרים שנמצאו במגירתו של הסופר שלמה ניצן

...לאחד הקטעים הוא קרא "אשכנזים וספרדים" ובו תיאר את מה שהוא מכנה כקירבה טבעית גזעית שלו אל האשכנזים וריחוק טבעי גזעי שלו מהמזרחיים : "פגישה שלי עם אדם מפולין  ("מוטב שם קונקרטי של עיר או עיירה), או הונגריה או רומניה - ואני מעולם לא הייתי שם, בפולין או בהונגריה אבל באמצעות עברי וילדותי בעיר שלי בלטביה, באמצעות מראות רחוב ופני אנשים והמתפללים בבית הכנסת - אני חש את עברו שלו - מתוך הפנימיות שלי [...] חישה זו נפערת כמו קירבה טבעית בינינו. אך כאשר אני נפגש עם יוצאי מזרח, סוריה, אלג'יר, מרוקו או פרס - ידיעתי אותו נובעת מחיי ומניסיוני כאן בארץ, ומדרך הטבע הוא שכלי מאוד וממילא מוגבל. בדברי אליו, אינני הולך אל ילדותו אל ביתו אל עירו - כלום: קיר חסום...[אבל] יש הרבה רצון טוב. יש מהם כאלה שאני מעריך מאוד, כשם שיש אשכנזים שאני פשוט מתעב."
(דברים מתוך הכתבה שהופיעה ב-"תרבות וספרות" - "הארץ" מיום 26.2.2016)

וכאן אני רוצה להעיר, שיצא לי מספר פעמים להיות בחברתו של שלמה ניצן שהיה מגיע עם אשתו לחגיגות "חג החנוכה" ו-"יום העצמאות" אצל המשורר המבקר -שמואל שתל- והאיש חָבַר בעיקר עם ידידיו הקרובים, כמו: יעקב בסר, איתמר יעוז קסט ואחרים. יצא לי לדבר עמו ארוכות בפגישתי הראשונה בחגיגות אלה, כאשר שאל על/ לשֵׁם משפחתי, והעיר ליצירתי, גם העיר לי שהוא מעריך מאד יוצרים יוצאי עיראק כמו: שמעון בלס, סמי מיכאל, אלי עמיר, רוני סומק וגם את ששון סומך שהדגיש בפני עד כמה תרומתו חשובה לספרות העברית והערבית ...
אהבתי את האיש, למרות הרגשתו "השכלית" הקיר-חסומית שצוינה כאן ומי אני שיכול לדבר על חישה נפערת מתוך פנימיות של אדם, במיוחד יוצר ברוך חשיבות ויצירה.

11.03.2016

שלמה שפירא: בטיול גמלאים מאוניברסיטת תל-אביב לנגב המערבי / שיר המוקדש ל- מודי שניר, מדריך-טיולים אולטימטיבי למערב הנגב

שלמה שפירא

בטיול גמלאים מאוניברסיטת תל-אביב לנגב המערבי
                    מוקדש ל- מודי שניר, מדריך-טיולים אולטימטיבי למערב הנגב

אין כבר חשש לשיטפונות בנגב, מֵי הגשמים נִסְכרוּ לנטיעות.
בוואדיות הקטנים של הלב, נוצרו סכרים עם חריצי זרימה לכל הגוף.
גם אם תהיה הצחחה פוטוסינתזית, פתאום, עוד תהיה ראשית להמון ירוק וחי.
הנגב יפרח יותר מפרחי אשליו, העדות לכך - הרביבים, הגבולות, בתי-האשל, מתיישבי החריצות והפריון.
גם צריך לא לשכוח, שכולנו באהבה נאמנת בכל מקום, וגם בנגב
הדבורה נאמנת לפרח וצריך להרבות נטיעות ודבורים בכל מקום.
עוד מעט שושן פורים, אירוס-שחום כבר פורח, הזית ממלא שמן בפריו, הדבש קורם קורש רוזמרין רפואי
אין סוף להפתעות גם בטבע דרכי הבשׂמים.

10.03.2016

יום רביעי, 9 במרץ 2016

שלמה שפירא: איך נעלמה ואיפה מונחת ה"אמנות הציבורית" של פעם ? / שאלה אישית מעין ציבורית

שלמה שפירא

איך נעלמה ואיפה מונחת ה"אמנות הציבורית" של פעם ?

אמנים ציירו פעם בשביל ההסתדרות.
אז איך נעלמה ואיפה, מונחת היום ה"אמנות הציבורית" של פעם 
שהייתה תלויה על הקירות, למשל, לפני כשלושים-ארבעים שנה היו תלויות על הקירות
ובמקרה שאני זוכר במקום "הסתדרותי-רפואי" וגם בסניפי בנק הפועלים?
היו אלה תמונות אורגינליות נבחרות של ציירים מקומיים ומארץ ישראל כולה?
מעטים אז התעסקו בציור ומי שעסק בציור אהב לצייר וידע לצייר.
עם השנים התחלפו, למשל, כמה מזכירים בסניפי מוסדות ובנקים
וכל מזכיר החליף את התמונות שעל הקיר?

ואין חֲרָטָה באיחוּר-עֵת כקרני אֻמָּנָא לאמנות המתה.
היום, תלויות על הקיר צילומי "תמונות" של "עשׂרה בגרוש"
ואני מדבר בערך הגרוש של היום ולא של פעם. 

10.08.2010 

שלמה שפירא: צוף קְיָמָא / שיר

שלמה שפירא

צוף קְיָמָא

ומי אם לא הַתֻּמָּה הרֵעוּת התקווה האהבה וחמדת הלב והנפש
שהביאו כלה לחתן והחתן אל הכלה.
גם הצאצאים מתֻמָּה, מרֵעות, מתקווה מאהבה ומחמדת הלב והנפש יוקמו.

11.08.2010

יום ראשון, 6 במרץ 2016

שלמה שפירא: באה ישועתי / שיר

שלמה שפירא

באה ישועתי

מתרונן הלב כי שׂמֵח כל ביתי
פריה ורביה נרקמת מאהבתי
באה ישועתי
כי זוג אוהבים, חתן וכלה בַּעֲבִי משפחתי
אמיצי חיים, חובקי שלום ורעֵות,
בברכה ובבטחה הוֹדֵר ונשׂגב טוב לדור דורים
וברכת אלוהים משרה ותשרה בזוג הזה תחִיָּת-עַד
ובכל הזוגות מביתי, יחדיו.

13.08.2010

יום שבת, 5 במרץ 2016

שלמה שפירא: ואם מזדמנת לרגליך נמלה / שיר

שלמה שפירא

ואם מזדמנת לרגליך נמלה

ואם מזדמנת לרגליך נמלה, שמור עליה ולמד אותהּ
ותבוא בשׂכרך.
הנמלה אוצר בלום של קישוטי-חיים לבוא עליך ברכה:
לא מתעייפת, לא מרימה ידיה, דבקה במסילותיה, מתעקשת לברית קנֵּיה, משתפת כל מי ומי בגדילת פרותיה
ובהּ בִּלָּשון - חייךָ.

05.03.2016

שלמה שפירא: כמו בצפרים / שיר

שלמה שפירא

כמו בצפרים

אישה שרוצה קשר, תמיד תמצא סוג-דרך אל הקשר
ורק לגבר שרוצה קשר, יש גם סוג-הפרח להגיש אל האישה.

05.03.2016

יום שישי, 4 במרץ 2016

שלמה שפירא: היהודי הנודד כאדם נודד, זר לעצמו / שיר

שלמה שפירא

היהודי הנודד כאדם נודד, זר לעצמו

היהודי הנודד כאדם נודד, זר לעצמו
נודד במדבריותיו
גדולה חציית לבו
מבין ולא מבין את עצמו:
איה מדרגותיו
היכן נעוריו
היש קירבה לנאמנותו
אבל מעקה-חלום לו - שלא לזרות כוחו ותבואתו
מתפלל ומרים קולו להתקהלותו ומטלפן מיד אל האלוהים.

04.03.2016

יום חמישי, 3 במרץ 2016

שלמה שפירא: כאשר התחילו לדבר רק העיניים / שיר

שלמה שפיררא

כאשר התחילו לדבר רק העיניים

כאשר התחילו לדבר רק העיניים,
מה הן חיפשׂו
מה הן דיברו
מה הן הביעו
את מי הן חבקו בסגולות ובברכות טובות ובברכת שלום לנצח
ואיך הן פתאום נשׂאו מגופן אור לכסות בו את עין הארץ,
וְחוּלָקָה טָבָא, לְחַיִי הָעוֹלָם הַבָּא.

06.08.2010

יום רביעי, 2 במרץ 2016

שלמה שפירא: איפה הפינה שממנה מטפסים אל העננים הקסומים שלהּ / שיר

שלמה שפירא

איפה הפינה שממנה מטפסים אל העננים הקסומים שלהּ

אישה בגלריה של גשם יושבת בתוך עננים ושרה את חלומה
ואני מדוגית המים מנסה לעקוב אחריה ולתעד את שירה.
לו היית נערה והייתי נער כמו שהיינו קרובים בגוף ובנפש פעם ונטענו עצים בתוך כל סמטת נשיבה והפרחה...
עכשיו איננה הנערה, הדבורים מבקרים אותי ואף לא אישה.
להתגעגע אליה. להתגעגע ואני מתגעגע.
איפה הפינה שממנה עוברים אל העננים הקסומים שלהּ שיכילו גם את שיר חלומי.

02.03.2016

שלמה שפירא: הצורך להשלים זו את זה / שיר

שלמה שפירא

הצורך להשלים זו את זה

היא נמוכה מאד מאד
הוא גבוה מאד מאד
היא מרגישה טוב עמו
הוא מרגיש טוב עמהּ.
הצורך להשלים זו את זה מאפשר קירבה והרגשת סיפוק עד אושר.

06.08.2016

שלמה שפירא: דבֵקות בתדהר-השחזור / שיר

שלמה שפירא

דבֵקות בתדהר-השחזור

מה מוצאת היונה ביון כאשר מציע לה שוב ושוב כזה קן:
שפתחו שמיים בהירים
תוכו רך ונאה למהדרין
מלקט לתוכו כל פירור נשׂגב שנבחר לרפד את פנימיותו
והוא מלקט בהלוך ושוב אלף פעמים, ב- 36 מעלות חום, ב- 80 פלוס אחוז של לָחוּת, בכביש סואן ומסוכן
ומשחזר שוב את הכל, גם בעונה הבאה, בשׂמחה רבה.

06.08.2010

יום שלישי, 1 במרץ 2016

שלמה שפירא: המשולש הנצחי כמי שמזיז את ההיסטוריה / שיר

שלמה שפירא

המשולש הנצחי כמי שמזיז את ההיסטוריה

אם לא כל השמות הרבים שקמו וחיו על הארץ הזאת, שהיו ואינם
והשמות שהיו, פניני אמונה היו בחייהם
והשמות שהיו, פניני קודש הפכו במותם.
כך צברה וצברה צבורה וצוברת קדושה בארץ
שעוברת מדור דור לדור דור.
משתלשים בנו בקביעות - אלוהים האדם והקדושה
ומי מן האדם החי אינו יודע, קדוּשה מהי

ומה עושה האלוהים בכוח שבקדושה למען החיים.

04.08.2010

שלמה שפירא: הסתכלות שיווקית / שיר

שלמה שפירא 

הסתכלות שיווקית

לפעמים אתה מסתכל עליה, כי אתה חושב שהיא מסתכלת עליך.
לפעמים, אתה גם טועה ולפעמים אתה גם משלם על-כך ביוקר.
כך שאין אדם שלא טועה ואין אדם שלא שילם על טעותו ביוקר.

01.03.2016