שלמה שפירא
אנחנו "עם הספר" וחייבים להמשיך להיות "עם הספר"
שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי...
שלמה שפירא
אנחנו "עם הספר" וחייבים להמשיך להיות "עם הספר"
אני האחרון מכולם
ממעמקים קראתיך אדם
כל עוד בלבב נשמתי קוראת
נותרתי חי גם כשהייתי מת...
אני האחרון שנשאר
עוד שייך לדור המדבר
אין לי מנוחה אני נע ונד
ורק הזכרונות בקרון לכיוון אחד...
שלמה שפירא
יושב לי על ספסל עם מקל הליכת הנדודים שלי
יושב לי על ספסל עם מקל הליכת הנדודים השבוע בערב יום רביעי במרינה בהרצליה. הרבה ערבים - ילדים צעירים וזקנים פוקדים את המרינה ומשתלבים בהליכה יחדיו לאורך המזח. באה אישה ערבייה עם בנה הצעיר ושאלה אם הם יכולים לשבת על אותו ספסל. עניתי "עלא עיני ועלא ראסי". פתאום עיניי וראשי מבולבלים : ערבייה יפת-עיניים, צעירה, עם עיניים יפות, עור פניה בהיר, מנהלת בית-ספר בירושלים מטיילת בהרצליה. על מעקה המרינה כתוב: " אסור לצוד דגים במרינה" ואני הכרתי עם השנים שבאים אנשים בעיקר דתיים יהודים עם הלחם הנשאר המיותר שלהם ומאכילים את הדגים במרינה, גם צפרים כמו דרורים משתתפים בסעודה.
אישה יפה הערבייה הצעירה, מכוסה מכף הרגל ועד הראש ורק עיניה היפות בורקות וזועקות ביופיין. היא מנהלת בית-ספר בירושלים. שאלתי לשמה והיום איני זוכר את שמה. שאלה לשמי ושוחחנו בעברית ובערבית ותהתה עד כמה אני מבין ערבית. כשאמרתי לה שתורגמו מהספרים שלי שירים שלי מעברית לערבית וגם הספר שכתבה אשתי בעברית תורגם לערבית ולאנגלית, הייתה התעניינות מצדה על כתיבתי ואפילו נכנסה לראות את הבלוג שלי המופיע ב-גוגול. מה יהיה בהמשך שיחתנו - האם התקרבו הלבבות בין יהודים לערבים? יש יחסים הניזונים ממתח ! והכל מן אללה !
חוקי טבע בעולם הזה: " היום אני פה ומחר איני יודע איפה אני. " "נופלים ולומדים לקום"
בכל מקרה, ממשיך ואמשיך לבדי בלב כל סערה ! אני גם בין החולמים שיהיה טוב שיהיה טוב.
שלמה שפירא
"ורד יפתחי גרין" מ- "אגן הים התיכון" ישבה הבוקר ורקדה על מקומה ודיברה ואיחלה והכירה "חמורים" והדגישה את "החמור הלבן" ומיד השמיעה את השיר "הו ברצלונה ברצלונה"... מיד הזכירה לי את מאכל ה- "צלונה" של אמי ואנחנו ילדיה - הלב שלנו על אמי המנוחה שתמיד הכריזה לנו אחרת מ-ורד. ורד הכריזה "אנחנו הלב שלנו על ארגנטינה"... איפה אני ואיפה ארגנטינה?!
חמורים אנחנו
שלא מבינים את החמורים, לא מבינים את האשכנזים שעד עכשיו הם אשכנזים ואנחנו ספרדים והספרדים שעד עכשיו הם ספרדים וההם ההם אשכנזים. זה נשאר ויישאר בעיקר אצל "חרדים" - חרדים אשכנזים וחרדים ספרדיים ידשדשו אחריהם - ומה הדבר החמור ביותר - שחמור תימני מתגייס לצבא וחמור אשכנזי לא מתגייס לצבא - לך תקשור חמור ספרדי ותקבל עונש ולך תנסה לקשור חמור אשכנזי - ברמנן - מה פתאום - יעטו עליך עורבים ועורבים זוכרים אותך גם בעוד שנה ויחוגו מעל ראשך - "דיר באלק" אצלנו לא תעשו קונצים...אז תגששו קודם - למשל - אצל "הגשש החיוור - היום כולנו גששים חיוורים - אם תבעתי טבעתי וכל טבע הפך מטבע עובר לסוחר - מסחרה כזאת תמיד יש בכל מקום וחבל. לאן הגענו ולאן נגיע...
עוד מעט בחירות יישמעו צהלולי בחירות ואני מבולבל אחי ואני מבולבל אחותי ואני חי במשפחה גדולה והשאירו אותי אדם בודד ולמעשה אני אדם בודד...איך עם הקשיים וההבנות שלי איך אקום ואלך לבחור לכנסת - חרד אני ששוב נבחר אופרטה זיפזיפית לכנסת עם בלבול בין ימין לשמאל, בין חילוני דתי וחרדי, בין סוחבים עול ההגנה לבין משתמטים...
אומרים יש אהבה בעולם והיא תנצח. לא נשארה אהבה לא נשארה אהבה ואין אהבה ואולי עדיין קיימת אצל "עמומה בנת צהלולה".
שלמה שפירא
עאמי יא ביאע אלוואריד / עאמי ג'אג'ו בתור גבר ש- "עובד על נשים" / עאמ - עאמה - אעמאם - אבן עמי...
בערבית מצד אחד קיים הדוד (האח של אבא) ומצד שני קיים ה- "עאמא = ה- עיוורון / התעייה, אובדן הדרך והבערות.
משום מה הרגשתי לפי הדיבור הציבורי היהודי בבגדאד שמצד אבי הודגש "ענתריזם" ומצד משפחת אמי נשפכו מי-ורדים, גם אם יבול הפרח עודנו מפיץ ריחו הטוב במשפחת אמי.
ואני ילד - בעיות וסכסוכים עם ילדים ערבים פתרו אותם הדודים מצד אבי ולא מצד אמי. כך גם היום "הדוד סאם" (כינוי לארצות הברית) מנסה להווריד את מצב המלחמה באזורנו.
פעם נלחמו עמים זה בזה בעזרת סוסים. בקרב "עין-ג'אלות" בחנו את גבול יכולתו של הסוס. היום - בוחנים את גבול יכולתו של הטיל, הדבר השתנה מאז ועד היום ? - לטפח אותם ערכים קדומים של שבטיות ונקם (ההיסטוריון "אבו-שאמה") ציין זאת לפני מאות שנים והיא נכונה עד היום. ראו היום את הסרטים הטורקיים בערוץ 36 - מה שלומדים מהם - שנאה ונקם מתובלים בפלפלונים של אהבה.
כשהייתי ילד קטן בעיראק תמיד הייתי צופה מהבית אל החוץ מחלון אחד שצפה אל החוץ היה סורג שבלט מן הקיר והייתי יושב בסורג ומסתכל על עוברים/שבים ויום אחד החזקתי בידי את מברשת החליפה של אבי ונופלת מידי אל הרחוב והתחלתי לצרוח "פאצ'ה פאצ'ה..." אף אחד ממבוגרי ביתי לא הבין שה-"פאצ'ה" זה "פארשה" - המברשת שהפלתי אותה ואבדה לאבי.
חבל שאני לא זוכר את השיר ששרו ילדים בגילי בעיראק - על "עמי ג'אג'ג'ו דאכל = נכנס ל-קובה (חדר) וראה אישה ישנה ואת סופו של השיר אינני זוכר. במגדל העמק יש "עמי ג'אג'ו" שמתעסק בבניה ויזמות. יש האי" ג'ג'ו" = (מחוז ייחודי מעבר לים) במרחק כ- 100 ק"מ מדרום לחוף הדרומי של קוריאה הדרומית ושוכן במרחק שעת טיסה מסיאול.
שלמה שפירא
געגוע - סולם אלייך ליופייך ההוא ההוא
מה מושך בי אלייך
לחשוב עלייך געגוע
לראות אותך געגוע
געגוע - סולם אלייך ליופייך ההוא ההוא
שלמה שפירא
טרבזון
קודם כל אחלק את "טרבזון" ל- "טרב" ול- "זון.
"טרב" - במובן שמח / מרגש -התרגש-נהנה / שר / שמח / עלץ / פצח בשיר ויש כלי-נגינה בשם "אללה טאראב". יש עיר בפירינאים בדרום מערב צרפת בשם "טרב" - עיר עם תעשיית רהיטים, נעלים, קרמיקה, גידול סוסים ופרדות, ושם נמצא בי"ס לתותחנות ועל מסילת הברזל בין טולוז-ביאריץ קתדרלה מהמאה ה-12.
ישנם ערים בשם : "טרבזון" ו- "טרבילסי".
"טרבזון" - עיר נמל חשובה בצפון מזרח טורקיה ששוכנת לחופי הים השחור. מקור המלה מיוונית עתיקה (טרפזוז) שמשמעותו שולחן. היא עיר עם וילות בעלי מרפסות פנורמיות המשקיפות לים השחור ולנופי ההרים... בספר "בדרך המשי" מוזכרת טרבזון כ- 15 פעם.
בעיראק קראנו למעקה של מרפסת בשם "טרבזון".
עכשיו ל- "זון" - צמח בשדה "זון משכר" - דגני חצי-שנתי , נטוי עד זקוף, גבוה מרוב שאר מיני הזון ועשוי להתנשא לגובה של עד יותר ממטר וניכר בגרגיריו הבשלים התפוחים. אחיו נקראים "זון פרסי" ו- "זון מרצעני".
שלמה שפירא
טל ומטר / אגלי טל ירעפו / ממוריד הגשם למוריד הטל וממוריד הטל למריד הגשם
בן 88 שנים אני, כמעט 70 שנה בארץ-ישראל. התפללתי בבת-כנסת של מזרחים ובבתי כנסת של אשכנזים ובצבא התפללו מזרחים ואשכנזים יחדיו ושאלתי עצמי ה- "טל" הזה הנותן לרצות ארצנו, מדוע בנוסח אשכנז "תפילת הטל" ובנוסח עדות המזרח "תיקון הטל" ? ומאחר ואני ביולוג שלמדתי גם פיזיקה - ל "נקודת הטל יש הגדרה ברורה - כל גוש אוויר מכיל כמות שלל אדי מים וכשגוש האוויר מכיל הכמות המירבית של אדי נמים שהוא יכול להכיל - משמעו שהאוויר רווי במים ואז הוא נמצא ברמת לחות יחסית של 100 אחוז ואז האדים הופכים לטיפות. חכמי התורה ניסו תמיד לפסוק מעל הפיזיקה ולהדגיש בצורה קצת שונה הבדלים בין הטל והמטר ומסתמכים על המקרא, ההלכה וההגות היהודית. אם לפסוק - שלא מזיק ויזיק לכל בריה ומובטח לילד שיהיה צדיק לעתיד לבוא ואפילו להיזון מזיוו.
(יש שקוראים לילדם "טל" - שם לבנות ולבנים המסמל רעננות והתחדשות. יהורם גאון שר ל- "טל בטיול שנתי" : על סלע ממתינה היא לשקיעה /מעל ראשה חגים / פרפרים בצבע הזהב / ואני זוכר אותה כמו באגדה / בעיני עם שמה של טל עולה אותה ילדה...אגלי טל ירעפו, השדות יצעפו, נבט רך יבקע וייאור, ייפכו בלי גמר עיינות בזמר, שדה דגן רווי שטוף האור.)
ביום טוב ראשון של פסח תפילת מוסף מפסיקים לומר "מוריד הגשם ומתחילים לומר "מוריד הטל" ובשמיני עצרת בתפילת מוסף מתחילים לומר "מוריד הגשם". יש שמוסיפים "כשם שטל זה אינו מזיק לכל בריה, כך צדיקים לעתיד לבוא ניזונין מאגלי פיוטו.
שלמה שפירא
הייתי "פג" ואינני קשור ל "פג-תוקף"
כל-כך מהר החלה השתיקה של הקריירה שלי כגבר של אישה. אני מנסה להמשיך את חיי בלי כישוף ומכשפים, כי בכישוף לא תמצאו שום משוואה להשוואה. יש כאלה הנעזרים ב- "באבא-סאלי" ו- "באבא חאקי"... ו- "אבא שלי- יצחק גורג'י הרוקח" מת צעיר מלוקמיה מרוב שרקח תרופות בלי מנדף ובלי כפפות ושפך "ליזול" לבקבוקים (היו אלה ימי המעברות ואין דין ולא דיין (דיין שר הביטחון היה שקוע לחפש ענתיקות ארכיאולוגיות ושר הבריאות יכול היה להיות איש-פלמ"ח שבעצמו רקח חומרי-נפץ.)
כשהייתי פג בעיראק כמעט בלי שלד, בלי שלט, אבל גם אז הייתי עם אינטואיציות שאעבור משברים וכל משבר - כמעט לפני תשעים שנה ולאמי לא היה חלב בשדיה להיניק אותי וינקתי ממניקה למניקה, גם אישה נוכריה - כובסת ערבייה שהניקה את ילדה הניקה גם אותי וכל אישה ממשפחתי הקרובה שחלב בשדיה נעתרה לבוא ולהיניק אותי. כך שרדתי עד היום הזה לכל מקום שרוח נשבה וביערות ערערים מכושפים, הייתי עץ ערער צחיח שורד עד יומי זה.
ניתן להתנחם היום שיש חמ"ל לתינוקות (תרכובת מזון לתינוקות).
לאונרד כהן החכם במשוררים - "כל שיטה שאתם זוממים בלעדינו תופל ... כל מה שנחשוף מעצמנו הוא אזהרה"...חלודה חלודה חלודה במנועי האהבה והזמן".
שלמה שפירא
מישהי שלחה לי הבוקר וואטסאפ
מישהי - שלחה לי הבוקר וואטסאפ לחזק אותי : "כאב לא מופיע סתם בחיינו וזה סימן שמשהו בחיינו צריך להשתנות.
מישהי - שלחה לי גם הבוקר וואטסאפ לחזק אותי : " בוקר טוב, יום רביעי מבורך, שפע וברכה והמון הצלחה, יום קסום ונפלא ומלא שמחה בבשורות טובות וורדים עוטפים את המסר ששלחתי אליך.
דחילקום! תעשו לי טובה - שילחו לי שפע הצלחה בוורדים ולא בכאבים.
לך "אבישג" שעודדת אותי הבוקר בוורדים : " יום מבורך מבורכת מבורכת, ברוכה תהיי. הוורדים קסמו בעיני ויקסמו לאחרים ! "
"דנה" שלחה לי אתמול : "מקסים ורגיש כרגיל מה שאתה כותב" .
"עדנה" שלחה לי אתמול "לך שלמה, הפייטן הפורט ברוח, תמשיך כך לכתוב לך ולנו. תודה על כל שיר שלך."
והממשלה נחושה ועקבית במהלכיה - שוב ושוב ממשלה מהתלת באזרחיה - שוב הכרזה: "ביטוח לאומי עצר את הקצבאות המענקים..."
נשאלתי פעם על-ידי נכדי "יאיר" - "כתבתי סיפור וזה הסיפור שלי. הסיפור מתחיל בשאלה היפותטית...תאמר לי סבא מה דעתך עליו ?" מה לענות לו כאשר הוא עלה לגמר בתחרות כתיבה של הספרייה הלאומית. ברוך ברוך וברוך תהיה!
שלמה שפירא