שלמה שפירא: "אז והיום" - חיבור בין דורי במרכז קהילתי ליה בשכונת "יד-התשעה" בהרצליה / 10/05/2026,

שלמה שפירא

"אז והיום" - חיבור בין דורי במרכז קהילתי ליה בשכונת "יד-התשעה" בהרצליה / 10/05/2026

תודה לדור מייסדי המדינה - "אז והיום" - חיבור בין דורי במרכז קהילתי ליה בשכונת "יד-התשעה" בהרצליה / 10/05/2026, 17.00-19.00. כחצי שעה מוקדשת ל- פאנל בסגנון "סליחה על השאלה" - לוחמים אז והיום וישירו שירי להקות צבאיות והופעת אורח של ילדי חוג מחזפר" ..."זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולתייך, לכתך במדבר בארץ לא זרועה. והנה עלינו ארצה - התאהלנו גם זרענו גם בנינו גם לימדנו ילדינו תורה, עבודה וגמילות חסדים וגם שמרנו ועדיין נמשיך ונמשיל לשמור על ארצנו - ארץ ישראל המתפתחת והקדושה מכל כל...

בשבילי כילד בגיל בר-מצווה הגשמתי חלום כאשר כבר גבר-גוי בעיראק לא ימרח שערותי בגבינה בלכתי לבית הספר. חסד עשתה עמי מדינת ישראל להביאני לתוך עם ישראל למרות שהתאהלתי באוהל עם משפחתי בת עשר נפשות. מעברת-אהלים הייתה בשבילי ארמון רב-תפארת שהתגאיתי בצאתי מן האוהל ובשובי אל האוהל.

במעברה היה נפט, היה שמן, עבדנו בחקלאות וזכינו בסוף יום עבודה בחצילים. החצילים היו המעדן בשבילנו...ממעברת רמת-השרון הגענו לבלוקונים בהרצליה. אבי "יצחק גורג'י" היה הרוקח הראשון בקופת חולים בשכונת נוה-עמל בהרצליה. המשכתי כאן בבית-ספר עממי, אחר-כך תיכון , צבא סדיר, אוניברסיטה...כך ניצלתי וטיילתי בארץ-ישראל, בכל מקומותיה ואתריה, הייתי חובב צמחים וצד פרפרים - ממיין אותם ומגדיר אותם ואין כמו אותם טיולים רגליים דרך השדות מן המושבה עד שפת-הים בהרצליה. ב- "הרצליה" שלי טמונה תמיד המילה "הצלה" ו"תיאודור הרצל" היה אחד ממצילי היהודים החשובים לעמנו.

אשתי "סיגל-סועד" שפירא לימדה שנים רבות בבוקר את תלמידי בית-הספר בשביב ובערב לימדה מבוגרים בשביב. הוציאה לאור ספר "הבוסתן".פרופ' שמואל מורה כתב על ספרה: סיפורים אלו נכתבו בשלב קריטי בחיי הסופרת סיגל שפירא ז''ל (1940 – 2003). סופרת ילידת בגדאד שעלתה לארץ בגיל צעיר, אולם זיכרונות ילדותה בעיראק בחיק משפחה אוהבת ואמידה וחבלי הקליטה במעברה (מעברת ג'סי כהן) לא משו מזיכרונה. למרות תלישתה משורשיה בבואה לארץ חדשה בעלת מנטאליות  ותרבות שונים , היא ניסתה והצליחה ,למרות גילה הרך להכות שרשים ישראליים והעזה לנסוע מהמעברה עד צפון תל-אביב כדי ללמוד ב- "תיכון חדש" ,שהיה בזמנו תיכון ’שמנת’ צפון תל-אביבי וממחזורה צמחו אנשים שבלטו ובולטים היום בתרבות במשפט ובציבוריות הישראלית.

שלמה שפירא

שיר המעברה

  תַּגִּידוּ,

לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי בַּמַּעְבָּרָה,

הַאִם הָיִיתִי "אִישׁ מַעְבָּרָה" אֵי פַּעַם?

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמַּעְבָּרָה

וְהָיִיתִי יֶלֶד בֶּן שְׁלֹשׁ - עֶשְׂרֵה

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתִי

הִשְׁאַלְתִּי מַעְדֵּר מִ"סוֹכְנוּת  אֹהָלִים"

הָפַכְתִּי חוֹל עוֹלָמוֹת מִשְׁנִי צִדֵּי פֶּתַח  הָאֹהֶל

זָרַעְתִּי יְרָקוֹת, שָׁתַלְתִּי פְּרָחִים

וְכַעֲבֹר  חֹדֶשׁ  הָיְתָה פְּרִיחָה בַּלֵּב

וּפְרִיחָה  בָּאֹהֶל.

השיר הופיע באחד הספרים שלי, במוסף הספרותי ב- "ידיעות אחרונות", כ' בתמוז תשמ"ג, 1.7.1983 בעמוד 4. השיר הופיע בספר "מעברה" בעריכתו של יוסי אלפי, שנת תשע"ט.

 

שלמה שפירא: מצביעים לכנסת-ישראל בקרוב

שלמה שפירא

מצביעים לכנסת-ישראל בקרוב

קומי לכי לך - חפשי השקט בתוך חוסר השקט

חפשי יהלום פנימי בתוך יהלומים תועים ששוב יתיישב בך ובנו  אותו יהלום שיהלום אותך ואותנו...

בעתים בזמנים שדיקטטורה חונטת בסביבתנו...

זכרי איך חונט פרח

שכחי חניטת המיוחסים הפרעוניים ביציאתנו ממצרים - הפרעונים מזכירים לי פרעות וטיפול פסיכיאטרי פרויידי...

חשוב גם היום שנגדל בנגב שלנו חיטה/ חינטה ונטחן אותה ל- "טחין" (קמח) ומקמח ללחם (חיבז)

אי אפשר לחיות בלי לחם, בלי צ'אפסי פקיסטני,בלי פאן סרי-לנקי, בלי חיבז סאג' דרוזי

חשוב לזכור שלא רק על הלחם לבדו יחיה האדם

פן, שמא כדי-שלא נשכח לשפר את תנאי חיינו הפיזיים והרוחניים...

האם פורחת הגפן

האם התאנה חונטת פגיה

האם הגפנים סמדר נותנים ריח...

קומו הצביעו אמת ולא שקר !

 

שלמה שפירא: לגרוף מחמאות אל לבו כשיכור בשתייה מכשפת / יוהנה היפה / ה- "שם" וה- "אי שם" חלומותיך ותקוותיך

שלמה שפירא

לגרוף מחמאות אל לבו כשיכור בשתייה מכשפת

הזמן מכלוא של פולש זר המנסה לגרוף מחמאות אל לבו כשיכור בשתייה מכשפת שפניו לובשות צבע גיר ואישוניו משתלטים על הקשתות.     

בילדותי - בשכונה בה גרתי השתרעו בלוקים (בתים) מאורכים עם גגות שטוחים מאסבסט (הערה - לאחרונה קבעו שאסבסט גורם לסרטן ואסור להשתמש בו), ובבלוק הסמוך ממול לבלוק בו גרנו חיה משפחה - הגבר מתימן, האישה מעיראק ולהם נולד ילד - מראהו יותר תימני מאשר עיראקי. משפחה קשת-יום, הגבר עבד קשה ביום בבנין ובלילה השתכר והיה יוצא שיכור בלילה מביתו לרחוב ואי אפשר לדעת מה האיש מביע ומה רוצה והיה מעיר את כל השכנים. אשתו המסכנה ניסתה למשוך אותו ולסחוב אותו חזרה אל ביתם. בינתיים הוא העיר את השכנים הישנים אחרי עמל יומם.

כילדים - מסכן היה בנם שהיה שקט ושיחק עם ילדי השכונה ואחד המשחקים היה לשחק בג'ולות. בנם היה מומחה במשחק הזה וקראנו לו "ילד-עופרית-הג'ולות" 

עברו הימים, התחתנתי ועברתי לגור בבית מאבן בבניין עם שלוש  קומות.

אחרי שנים - יום אחד אני רואה אותו במרכז העיר (הרצליה הפכה ממועצה לעיר) - גבר חזק חסון שראה אותי ואני לא ראיתי אותו. רדף אחרי להזכיר את הימים ההם - הפך עובד אחראי אצל קבלן-בניין - אולי תרצה שנשתה קפה טורקי באיזה מסעדה!?

**********************

יוהנה היפה

יוהנה היפה

יוהנה הפועמת

יוהנה האמנית

יוהנה בשיח עשיר ורב-פנים... הנציחי אמנות, הנציחי תרבות

אשת-חיל רומנטית לחלום עליה כל אלפית שנייה של געגוע.

את לא שלי ואני לא שלך, אך את ניצבת מולי בנסתר הפליאה.

********************

ה- "שם" וה- "אי שם" חלומותיך ותקוותיך

עומד מסתכל ומביט 

מבט חודר לפה

מבט חודר לשם

מי שעבר פעם "מעברה" יודע לעבור הלאה והלאה

כמו שיר

כמו ילדות בלתי נשכחת לבחרות צופה נדבכים חשובים בחיינו

ובאים זקנה וזקן ומספרים על חייהם

מי ששמע מהם לומד משהו מבית ספריהם 

יש איזה ספר פז לספר...

אך הזמן הזמן הזמן כל-כך אינו מספיק היום...

לעמוד על הזמן שישיר מעט מטיפות האושר בחייך.

שלמה שפירא: "מליח" בערבית יהודית בגדדית "טוב" ובהקשר תזונתי - "מבושל טוב" / טעים --- נתמאלח - "חימיה-סוציולוגית-הדדית" אשר בינינו

שלמה שפירא

"מליח" בערבית יהודית בגדדית "טוב" ובהקשר תזונתי - "מבושל טוב" / טעים

בשנת 2011 כתבתי שיר על המלח ועל התמלחות במלח

נתמאלח - "חימיה-סוציולוגית-הדדית" אשר בינינו

הכימיה בינינו?
כימיית-הביניים אשר בינינו?
כימיה התחלתית אשר בינינו?
יהודי עיראק קשורים לכימיה במלה "נתמאלח".
כי המלח הגס אשר בינינו יימס - אם נרצה - ונרגיש יחדיו
סימביוזה מיקרו-מאקרו ביולוגית אנושית פועמת בתוכנו.
אני מעדיף לכתוב את ה- "כימיה" ב- ח'
כי חימיה מדגישה גם את החום ההדדי שעוטפנו.

(השר "משה שחל" אמר לא פעם שבכיס החליפה שלו תמיד יש שקית מלח למען הטוב ונגד הרע. בשנת 1992, לאחר בחירתו של יצחק רבין לתפקיד ראש הממשלה, מונה שחל לשר התקשורת, לשר המשטרה וחזר לתפקידו כשר האנרגיה והתשתית. בתפקידו כשר התקשורת, הביא להקמתו ...).

(לא פעם - בזמן ויכוח משפחתי מתמשך מישהי מבין הנוכחים הייתה זורה מלח ואומרת "בואו נירגע!"

בנובמבר 2014 כתבתי את הקטע ובו הצבעתי :

על אווירה של "המלחה" בינינו, במובן ה- "נתמאלח" אצל יוצאי יהודי בגדד. הכוונה ב"נתמאלח" -  ששני פוגשים-מתקרבים מוכנים להמיס אפילו את המלח שביניהם בשביל קבלת משהו "כימי", כך שמתקבלת אותה כימיה מתפתחת הנדרשת ביניהם. כל הסיפור בהמלחה הוא מיתוס מיתוס מיתוס, מתדיינים מתדיינים מתדיינים ומציאות של המלחה אין. גם משהו שמזכיר איזו שהיא סימביוזה ואין.

יש המדברים על גשרים תרבותיים-CULTURE וידוע שגשר תרבותי בין יהודים-ערבים יכול להיות מושפע במהותו בצורה חזקה מאד, לא כגשר יהודי-ערבי אלא כ- יהודי-מוסלמי, כי המוסלמים היום הם שמכתיבים את הצד הערבי הדומיננטי המכתיב.

לאחרונה - קבלתי מידידה דוברת רוסית ומתקשה עדיין בעברית הערה: "לשבת עם מה שאתה כותב, זה מאה קילוגרם מלח. אתה כותב מה שצריך להיות בחיים שלנו, תודה.".

אז הבנתי - שגם אצל עולים דוברי רוסית, המלח מככב בחייהם בוויכוחם ובתרבותם.

הרומאים זרו מלח ב- "קרתגו" לאחר המלחמה ביניהם, כדי להבטיח אי פוריות בקרקע קרתגו. זה לא הייתה זריית מלח בישול, כי מלח הבישול אצל הרומאים היה כל כך יקר שנשמר בבנקים. זה היה אחד ממלחי המתכות הכבדות הרעילות.

כיבז וומילח/ לחם ומלח עייש ומילח/ נעמי שמר שרה - פת במלח.ויש את מלח הארץ בדרשתו של ישו  - "אתם מלח הארץ".ואצלנו בישראל משבחים את "מלח הארץ" - האיש הטוב התורם במעשיו לחברה ולארצו.

לאחרונה, ישראל מרביזה בירבוז שלה ופיתחה את "צמח המלח" - ה- "סליקורניה" / צמח תבלין בטעם מלח, שהוא שימושי אצל חולים עם לחץ דם גבוה. 

"מליח" הוא גם סוג דג גרם ממשפחת הסרדיניים אשר חי במים רדודים בצפון האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, בים הבלטי ובים התיכון. ידוע גם בשם "דג מלוח".

"מליח" הוא גם שם משפחה תימני (אצל יהודי תימן)  (שמעון מליח בן חנה ויחיא שנפל במלחמת השחרור באפריל 1948.

שלמה שפירא: קשה לי היום לדעת "מי אני" ו- "מה אני"

שלמה שפירא

קשה לי היום לדעת "מי אני ו- "מה אני"

שנים רבות טיילתי בגינתי והכרתי כל צמח וצמח שגדל בה. גם היום ניסיתי לטייל בגינתי וליהנות ממה שגדל ופורח בה. 

בשנה האחרונה - ולא יודע איך ולמה - אני נופל רבות למרות שאני אוחז במקלי,

בשעות הצהרים התכופפתי לבחון אחד מ- "פרחי כובע הנזיר" ונפלתי.

במצבי - מי שנופל בקושי קם. גם אם יבקש עזרה מאדם, והאדם לבד בגינתו ומי שומע. אם יבקש עזרה מעץ-השדה שבקרבתו, עץ השדה שואף למעלה ויעזבהו מטה מטה לנפשו. אני שוכב על גבי ונזכר איך בתנועת הנוער במעברה לימדו אותי/אותנו איך להלחץ בתנאים קשים. אז שרתי/ שרנו "חולצה כחולה והיא עולה בלי שום ספק על כל העדיים.                                         "אומנות טהורה" במקרא היא "נטיעה במקרא", כמו "שירה בספר "תהלים" - מחברים חומרי גלם מוכנים ויצרים דבר חדש/שירה חדשה וזה שונה מ- "בריאה" שהיא יצירת יש מאין. אז פניתי לבורא-עולם שיחדש קצת מכוחי כקדם ואעמוד על רגלי.                                                                                                                                                           ללא פחד חייתי - גם שנפלתי קמתי על רגלי. גם באדמות מלחה ומדבריות קשים הייתי כ- "משפחת החייעדיים" - חיים במדבריות יבשים ובאדמות מלחה.                                                                                                                           קשה לי היום לדעת "מי אני" ו- "מה אני". ואני לא מלך כ- "שלמה המלך" ולא נביא ולא רב כהרב נתנאל אלישיב שרואה מעומק רעיוני שנביאינו "נביאים טובים" - אשרי שיש טוב ולא רע. איכשהו זחלתי וזחלתי עד שמצאתי מעין מדרגה, משנס מותני ולוחץ ואוחז בידי וקם. אני כבר לא פוקד בתי-כנסת, אז תסלחו לי שאברך "ברכת הגומל" בביתי.

שלמה שפירא: יש מי שנופל גם אם הוא אוחז במקלו

שלמה שפירא

יש מי שנופל גם אם הוא אוחז במקלו

שנים רבות טיילתי בגינתי והכרתי כל צמח וצמח שגדל בה. גם היום ניסיתי לטייל בגינתי וליהנות ממה שגדל ופורח בה. 

בשנה האחרונה - ולא יודע איך ולמה - אני נופל רבות למרות שאני אוחז במקלי,

בשעות הצהרים התכופפתי לבחון אחד מ- "פרחי כובע הנזיר" ונפלתי.

במצבי - מי שנופל בקושי קם. גם אם יבקש עזרה מאדם, והאדם לבד בגינתו ומי שומע. אם יבקש עזרה מעץ-השדה שבקרבתו, עץ השדה שואף למעלה ויעזבהו מטה מטה לנפשו. אני שוכב על גבי ונזכר איך בתנועת הנוער במעברה לימדו אותי/אותנו איך להחלץ בתנאים קשים. אז שרתי/ שרנו "חולצה כחולה והיא עולה בלי שום ספק על כל העדיים.                                         "אומנות טהורה" במקרא היא "נטיעה במקרא", כמו "שירה בספר "תהלים" - מחברים חומרי גלם מוכנים ויוצרים דבר חדש/שירה חדשה וזה שונה מ- "בריאה" שהיא יצירת יש מאין. אז פניתי לבורא-עולם שיחדש קצת מכוחי כקדם ואעמוד על רגלי.                                                                                                                                                           ללא פחד חייתי - גם שנפלתי קמתי על רגלי. גם באדמות מלחה ומדבריות קשים הייתי כ- "משפחת החייעדיים" - חיים במדבריות יבשים ובאדמות מלחה.                                                                                                                           קשה לי היום לדעת "מי אני" ו- "מה אני". ואני לא מלך כ- "שלמה המלך" ולא נביא ולא רב כהרב נתנאל אלישיב שרואה מעומק רעיוני שנביאינו "נביאים טובים" - אשרי שיש טוב ולא רע. איכשהו זחלתי וזחלתי עד שמצאתי מעין מדרגה, משנס מותני ולוחץ ואוחז בידי וקם. אני כבר לא פוקד בתי-כנסת, אז תסלחו לי שאברך "ברכת הגומל" בביתי.

שלמה שפירא: בימי שפוט השופטים את המדינאים - היה ממ"ד או לא היה ממ"ד - היו חיילים או לא היו חיילים...היתה ממשלה ליגיטימית או לא היתה ממשלה ליגיטימית...

שלמה שפירא

בימי שפוט השופטים את המדינאים - היה ממ"ד או לא היה ממ"ד - היו חיילים או לא היו חיילים...היתה ממשלה ליגיטימית או לא היתה ממשלה ליגיטימית...

זאת סוגרת דלת

זאת סותמת דלת

זאת מעלימה דלת

זאת מתרברבת - כמה טוב שאתה שכן שלנו - אשפתה מול שער ביתי וחודרת לחצרי. אני מנקה הכל-בו שאין צורך לה - "שלמה הנחמד נחמד נחמד!".

הגברים שותקים בדרך כלל. רק מעטים מעירים בקטנה - מעט מעודד ומעט מבטיח - "הכל עלי" ואין עליו אפילו נוצה של פוך, גם לא טעם איזהשהוא מ- ניצת-הדובדובן.

נקה נקה "שלמה" כל יום צואת חתולים וחתולות הישנות במחבואי חצר ביתך ומחרבנות בגינתך ומרשרשות רשרשרש ולא בחג פורים.

מה כל אלה רוצים ממני?   אדם שקט, אדם נוח, אדם מעמיס כאביו בעצמו ושר בכאב לעצמו ולנמלים בחצרו - נמלים קטנטנות, נמלים קטנות, נמלים רגילות, נמלים גדולות, נמלים מכל הסוגים והמינים ואולי קצת יחכם בנמל זקנתו...

יש הטוענים - בעיקר הצעירים שצריך בכל בית "חדר-בריחה". והצעירים אינם יודעים שכל המחזר על הגדולה, הגדולה בורחת ממנו. אם ברחת מן הגדולה (ומן הכבוד), הגדולה והכבוד ירדפו אחריך.

צניעות ! צניעות! צניעות! חסרה לנו בימים אלה בכל צבעי הקשת של התושבים.

שלמה שפירא: מבוי סתום חייב להוביל אל מקום כלשהו

שלמה שפירא

מבוי סתום חייב להוביל אל מקום כלשהו

נולדתי בעיראק. סיימתי שש כיתות בבית-ספר יהודי וכמעט סיימתי כיתה בבית-ספר תיכון יהודי והמורה להיסטוריה בתיכון בו למדתי היה מוסלמי שלימד אותנו "היסטוריה מוסלמית" ואחת הדמויות שנחרטו בזיכרוני היה "ענתר" / "ענתרה אבן שדאד אל-עבסי"- שהיה עבד שקנה חירותו ב- הצטיינותו במלחמה והיה גם משורר (טרום-אסלאמי) ואמו היתה שפחה שחורת-עור. עוד אז אהבתי כל אדם שכותב שירה.

עם הזמן - כשקראתי שירים שלי בעברית ובערבית בישובים דוברי ערבית קשרתי את "ענתר" ל- "זעתר".. באחת המסעדות הדרוזיות - "מסעדת אבו ענתר" אכלתי מאפה עם זעתר.

כביולוג הסברתי לא פעם לאנשים ש-זעתר ו- אורגנו הם לא אותו דבר, הם קרובי משפחה בוטנית - משפחת השפתניים...

איפה הימים ההם !?

איפה אני עכשיו !? קוקוריקו-תרנגול !

איפה את עכשיו!?

איפה אתם ואתן כשדרכי ארוכה מאוד וקשת טעמים ללא ענתר שאוכל זעתר

דרך קצרה וקצרת הדר! מבוי סתום חייב להוביל אל מקום כלשהו...

מה שהייתי פעם מזמן - כאחד הדשאים, כאחד האדם - הילדות לא נשכחת 

סיגל-סועאד שלי החלימי בי קול ! חיוך אחד נדיב ממך יספיק להחיותני שוב !

שלמה שפירא: גיבורינו בכבלים

שלמה שפירא

גיבורינו בכבלים

קיראו את הספר "הגיבור בכבלים" (ספר שקיבלתי במתנה מבית-הספר במעברה על הצטיינותי בלימודים)

עוד אז שם מצאתי שיש בעולם - מוסר, אומץ וחברות

המתקרב לא מתרחק

הסיכוי לא הופך סיכון...

בהמשך קראתי ולמדתי ולא הבנתי -

שעדיין שלושה דברים באים לעולם בהיסח דעת : עקרב, מציאה ומשיח

אך משיח לא בא 

עדיין לא בא ומתי יבוא

אין בנמצא בתוכנו מנהיג-גיבור כמו שמשון הגיבור

נשארו העקרבים הצהובים מסביבנו  ובטווח מקלטנו - 

העקצן הצהוב - מתיש אותי ומתיש רבים מבני עמי ומלבה ומבעיר קונפליקטים בתוכנו

ועתידיים למחוק את עמנו - חס ושלום חס ושלום חס ושלום שישתכח עם ישראל (אברהם אבינו, הרצל נביאנו, בן-גוריון גואלנו)

לפי הקבלה ולפי הקבלה אצל ידידנו "טראמפ" נצטרך לבחור בין שתי בחירות מנוגדות 

ובמטותא בעינא מנייכו - איך אשמור, איך נשמור על העם ועל המדינה כמו בבת עינינו.

ידידי שהוא כחתני כותב לי: " אני מרגיש שמותר לא לגעת, ומתרגל יהדות מעשית ונוגע בכל יום בקודש הקודשים שלי הפרטי"

זקנתי הפנמתי את המסר כדוד המלך "פליאה דעת ממני נפלאה מבינתי", 

השם יתברך אל תשכחני נצח, אל תסתיר פניך ממני ומעם ישראל - נתקן מידותינו, נחזק אמונתנו ונקרב גאולתנו !

שלמה שפירא: כל הבושם לך / שיר

שלמה שפירא

כל הבושם לך

איך לא אתמכר לך :

שביליך, ערוגותיך, פרחייך, בשsמייך, כיסופייך - כל הבושם בך : בושם מטר, בושם מעיינות, בושם נחלים, הים מתבשם ממילותייך.

אישה יפה, אישה מעשירה, אישה מרוממת

כשהייתי ילד שמעתי שיש אישה כזאת : מי מעיינותיה, מי נחליה, מי נהרותיה - מים שקטים חודרים עמוק שקרקעיתם עפר נקי וזורמים מצד מערב לצד מזרח 

והם המים הכי טובים ביותר לשתייתי.

ואני צמא חשבתי עלייך חושב עלייך אחשוב עלייך עדנתי

צמא מאוד לך ...

מגדל "כובעי-נזיר בגינתי למרות טעמו החריף-חרפרף -- "צמח קורבן" המושך מזיקייך וכך אני מגן עלייך...

לא אקשה ולא מקשה עלייך - כי מי היקשה וישלם ? !

שלמה שפירא: ב- "עולם האישה" שכחו את "זיינב" ואת "זיינפ" והיום מדברים בעיקר על "זיינפ" בסרטים טורקיים

שלמה שפירא

ב- "עולם האישה" שכחו את "זיינב" ואת "זיינפ" והיום מדברים בעיקר על "זיינפ" בסרטים טורקיים 

האהבות הכי הגדולות מתחילות, לפעמים, רק ממחט ועל המחט הזה יודעים "הטורקים" לבנות סרטים עם דרמות סוחפות עם שחקניות זמרות יוצרות ושחקניות..."זיינפ" שם טורקי שמקורו מערבית "זיינב".

הרבה "זיינפ" שחקניות ואפשר למצוא גם פרופ' "זיינפ טופקצ'י" - סוציולוגית שכתבה ספר שהייתה לפני כמה שנים בעין הסערה בעידן הפייסבוק של כמה ממחאות ההמונים. כרגע אני צופה בערוץ הדרמה בין זיינפ ו- מהדי - התחתנו והתגרשו - הוא אוהב אותה והיא לא אוהבת אותו ומתחתנים ומתגרשים מסתבכים היחסים בחייהם ומהדי במאסר וכך מראים לנו שהחיים עצמם הם המורה הטוב ביותר ולמרות זאת לא רווים נחת גם אם שותים יין מזן זינפנדל רוזה...

"....רוזה רוזה רוזה רוזה
את אהובה שלי
כמה שירים עוד לך אחרוזה
עד שתהיי אשתי
אך, רוזה רוזה,
את אהובה שלי...."

לפי תיארוך בתחילת התהוות האיסלאם יש אומרים שהייתה "זיינב אל-חארית" - אישה יהודיה שניסתה להתנקש בנביא מוחמד באמצעות הרעלה והייתה "זיינב בת מוחמד" - הבת הבכורה של מוחמד נביא האיסלאם. להזכיר שהנביא מוחמד נשא 11 עד 13 נשים בנסיבות שונות וכל אחת מנשותיו זכתה בפי המאמינים לכינוי "אום אל-מומינין". 

שלמה שפירא: במוצאי "השבת הגדולה" (28.03.2026) נזכרתי ב- "קרמבו" וב- "רמבו". מה יהיה בפסח שאי אפשר לקנח ב- "קרמבו"?

שלמה שפירא

במוצאי "השבת הגדולה" (28.03.2026) ואני ב- ממ"ד לא כל-כך מוגן ונזכרתי ב- "קרמבו" וב- "רמבו". מה יהיה בפסח ואני זקן-בודד וכבר אינני "רמבו" וגם אי אפשר לקנח ב- "קרמבו"?

"קרמבו כמו במכולת" . האם "רמבו" קינח בקרמבו ? עד שנות ה-80 במאה עברה הקרמבו נקרא "כושי" או "ראש כושי" או "נשיקת כושי".

מצאתי שאלה באינטרנט - למה יש עליה במחיר של הקינוח המתוק "קרמבו"? האם קרמבו לעשירים בלבד?

"קרמבו" הומצא בדנמרק לפני כ- 200 שנה - ממתק חורף פופולרי באירופה והגיע לישראל באמצע המאה שעברה. בימי המעברות. "המתוק שטעמתי" היו "סוכריות טופי" ו- "קרמבו". את הקרמבו קנה במחיר מציאה גיסי "דוד" בשנות השישים במאה שעברה שעבד באזור התעשיה בנתניה ששם היה סמוך למפעל שעבד גם בית-חרושת לקרמבו. 

בחג הפסח אין קרמבו כשר לפסח.    בבתים רבים בישראל מכינים עוגות ביתיות מבוססות על בסיס ללא קמח, כמו קמח מצה, קמח שקדים וההכנה מבוססת על ביצים, סוכר, קקאו, וקמח מצה או קורנפלור .

בארץ קיימות אגודות להתנדבות בשם "כנפיים של קרמבו" - אגודות התנדבותיות של נוער שמשלבות פעילות חברתית-חינוכית של נוער מהחינוך הרגיל עם נוער וילדים עם צרכים מיוחדים מורכבים. 

קל מאוד להכין "קרמבו" - סוכר, טיפות בודדות של לימון וחלבונים של ביצה - כך "שטראוס ו- "קינדר" וחברות אחרים עושים בזיל הזול קופונים על חשבוננו.