שלמה שפירא: איך ב- שפה - נוצרת מילה - למשל: " בול " בערבית "שתן" ו- " בולאת' " "פלדה"

שלמה שפירא

איך ב- שפה - נוצרת מילה - למשל: " בול " בערבית "שתן" ו- " בולאת' " "פלדה". 

איך מ- "בולבול" / ציפור-שיר שמקור המילה בילבל/בלאביל נוצר ביטוי "זאד פי אלטין באלה" - הוסיף שמן למדורה...ו- "באלאהא" = טיפשות וטמטום בצלילי טם-טם מלווים במתח הפתעות בכל רגע.

ה- "בולבול" - איבר המין הגברי - הוא ה- "פין" שאומרים שגם במאה ה-21 מחפש את זהותו ומתעדכן בכל פעם כאשר המילה נעשית גסה מדי ומפשפשים בשקט במלה עדינה יותר -  ב- "פושפוש"- הפושפוש של בנים.

ככה אנחנו - כמו בעינב שפריו גפן היין ויש ירוקים, סגולים ושחורים ועוד נמציא עם חרצנים וללא חרצנים (האנושות פיתחה ומפתחת ענבים ללא חרצנים ושוכחים את חרצני הזית, המישמש, האפרסמון...). הרי יעקב אבינו = ישראלנו מצא פטנטים ל- "עקודים, נקודים וברודים" ובתורת הקבלה והחסידות פיתחו עוד שלבים בעולמות הרוחניים של עם ישראל.

לא אלמן ישראל ! שנתחדש בשינוי ערכינו לטובה לברכה לששון ולשמחה !

שלמה שפירא: הבחירות לכנסת מתקרבות וקולות עצובים מזנקים לפני...

שלמה שפירא

הבחירות לכנסת מתקרבות וקולות עצובים מזנקים לפני...

מהו "קול" ? צלילים בתופעה פיזית המתפשטים בחומר שיכולים להיקלט על-ידי האוזן או מכשיר שמיעה ולהיות מתורגמים כחוש שמיעה.- שמעתי שמעתי גם ירא אני מן הספקטרוגרמה הלא ברורה דיה של נבחרי הציבור שמפנטזת לבוחריה..."וראה כל גאה והשפילהו" ( איוב מ', י"א)

למרות אמרתו של "וולטר" - "השלמות היא האויב של הטוב כי הטוב-מאוד הוא האויב של הטוב"

מי שרוצה את קולי בבחירות הקרובות לכנסת

שיקום 

בלי חרטה-ברטה, בלי שאנטי-באנטי, 

אל יקשקש ויכשכש בקאנונו המלודי 

מלודיה היא לא מולדת 

ועל מולדת/המולדת צריך להגן ולשמור באמונה, בצניעות, בחיפוש פנימי רצוף ותמידי 

כי אין לנו ארץ אחרת, 

אין לנו ארץ אחרת !

שלמה שפירא: ג'ורג' עובדיה הנכבד זכר צדיק לברכה

שלמה שפירא

ג'ורג' עובדיה הנכבד זכר צדיק לברכה

השינה פורשת ורדים גם עכשיו למפיק הסרטים הנאיבי המוכשר ש- עשרות שנים ישב על כסא / על כסא מלכותו והפיק סרטים - ג'ורג' עובדיה (נולד באימפריה העות'מנית (יש הטוענים בשנת 1915 בעיראק) ונפטר בשנת 1996 (שהיו בחירות - ו- 30 אלף קולות הכריעו בין בנימין נתניהו לשמעון פרס.) . מפיק הסרטים הזה היה משנן לעצמו: "אין לי אדם שיפתח בשבילי את לבבו". הוא היה מפיק סרטים ולא ביולוג - כי אם היה ביולוג וחי כמה שנים יותר מאוחר, אולי היה בוחר לעצמו מקצוע אחר - איך להבין בחלבונים ובריצוף לזיהוי נוקלאוטידים בצופן הגנטי.והיה בעצמו מבין את לבבו בחקר האדם - שעשה טוב מה שעשה בישראל ואסור לאדם להתייאש לעולמי עד.

גם כשהייתי נער, הבנתי אותך אדוני ג'ורג' עובדיה הבמאי המצליח בסרטי בורקס בישראל בשנות ה-70 במאה שעברה. "ג'ורג'" זה "גורג'י" העיראקי. גם לאבי הרוקח קראו בעיראק "גורג'י"/"ג'ורג'. אמנים עולים חדשים מעיראק היו חייבים להתחיל "במאות" מאפס בהגיעם לישראל ובעיני האשכנזים של אז המנטליות המזרחית הייתה רדודה ומפגרת.. בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה עד עוני הקהל המזרחי אהב את סרטיו. הוא היה אומר: "כשהקהל בוכה, הקופה צוחקת" אך לא לעולם חוסן לאדם למרות שהיה עקשן והחזיק עד יום מותו בנגטיבים של סרטיו בגומחה עולה אבק של שנותיו האחרונים ומבתים שקנה בכיכר המדינה הגיע לשכונת עוני בחולון. אדם שכתב שמו בעברית וכל דיאלוגי סרטיו כתב בערבית (כנראה, הוא ידע לדבר גם פרסית). שמחתי לקרוא שהתחתן בגיל מאוחר כשהוא כמעט זקן מאוד והביא לעולם שלושה ילדים...

שלמה שפירא: יום האהבה

שלמה שפירא

יום האהבה

האהבה שמסביבנו

האהבה כנף-ציון לי ולירושלים

האהבה מרבה ציפיות

האהבה לוקחת אותי מעלה מעלה אל שביל הזהב

האהבה חופשייה לנפשי ואינה נלמדת לא בבית-ספר ולא באוניברסיטה...

סוף דבר - האהבה נמלה תיירת מופלאה אך לעולם לא נשארת לחלום עמך.

אם חלמת?

המשך לחלום כנמלת-מנדלבאום...פעם פה ופעם שם ויש גבול לכל דבר!

 

טו באב הנה הוא בא 

יום-אהבה שמח לך זקן קשיש מקושש חלומות !

שלמה שפירא: אנחנו "עם הספר" וחייבים להמשיך להיות "עם הספר"

שלמה שפירא

אנחנו "עם הספר" וחייבים להמשיך להיות "עם הספר"

ב- מורשת המונגולית חסרת הרחמים דאגו המונגולים לפזר את העם הטורקי (יותר מדויק - את העמים הטורקיים לשלושה קצוות תבל - לסין, להודו למזרח התיכון. הטרור מעולם לא עצר ולא עוצר ולא יעצר ונהרסים כל היסודות שיכולים היו ויהיו לבנות יסודות בריאים כלשהם. הסיסמא שלי לכל הסובבים מסביבי "אנחנו חזקים!" . מכל ספרי התנ"ך אהבתי במיוחד את ספר "תהלים" -נעים זמירות עמנו ו- "ספר ישעיהו" -   שומר חיינו כדי של נחטא / החטא/החטאים כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו.

כך או כך - אומרים שאנחנו "עם הספר" וחייבים להמשיך להיות "עם הספר" עם תולעות ספרים כמו אותה חנות ספרים ובר קפה - פנינה ספרותית אוהבת ספר בתרבותנו ובחיינו. בל נשכח שהתולעת תולע היא גם חרק, גם רימה, גם רמש, גם שרץ 

ובהשאלה  - מושפל מסכן דל וחלש.

בעמוד 222 בספר "הספר שאיש לא קרא" ישנו תיאור על חור בספר מתולעת - " חור תולעת צנוע בשוליים עובר דרך רוב הספר, אבל נעצר בדף האחרון בספר על תיקוני השגיאות לפני שהוא נמשך הלאה מעבר לו".         

הראות בזמן ועצירת מפגע חשובים מאוד בחיינו.

לבכות ענותך אני תנים. 

והלילה אדחה את בוא הלילה  - ער אהיה כי אינני יודע מה תהיה המציאות, גם אם אחלום, לא חלום ופשרו .

עכשיו שלחו לי וואטספ על "יום הרופא" - "מי שמגדל גינה - גינוקולוג... לכל אבר בגוף יש מקצוע ..."קשקוש-בלבוש" מלבישים את חיינו ורק אנחנו סיום כל מלאכה עלינו.

אז ! לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה? לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

שלמה שפירא: האחרים

שלמה שפירא

האחרים

החרדים בישראל שהם "האחרים" מכתיבים לחיינו הדמוקרטיים חיים אחרים שמדאיגים אותי מאוד. ההתעסקות במונח "האחר". בימי התנאים "האחר" בתלמוד" היה "אלישע בן אבויה" - תנאי חשוב מגדולי הדור ההוא ומורו של רבי מאיר, אשר חווה משבר רוחני ויצא לתרבות רעה, בשל כפירתו . בימינו - "החרדים" רואים אותנו - את החילונים - כמתפקרים וזועקים "געוואלד" .

"עמנואל לוינס" הפילוסוף - מדבר על הרגעים האחרונים של האור וקבע כי פני האחר אינם אובייקט פיזי אלא תגלות מטפיזית ומוסרית והמפגש עם הזולת חושף אותה/אותנו לפגיעותם ועל כן יש לנסות שלא לפגוע בזולת וכופה עלינו אחריות מוחלטת ואינסופית כלפי האחר. מי היום מקדיש זמן ולו מעט ל- "האחר/"האחרים".בימים אלה החרדים רואים אותנו כ- "אחרים" . 

"ספרדים מזרחים אשכנזים עם ליאוררד כהן בירושלים" וטוב שיש סליחות לפני ולקראת שנה עברית חדשה כי אז ההרגשה המקפת שלי זולתנית/אלטרואיסטית -יש סליחות בסלחנות. "אסתר קמרון" המשוררת תמצא ל- "מצור" שהיא חווה תקווה לעתיד לבוא.

החיים מחפשים תמיד משמעות כדי למצוא אהבה באפלה. הסרט "הגוף האחר" מנסה להביע שגם אנשים עם מוגבלות חושקים ורוצים להיות נחשקים. 

וכפי שציינתי קודם דואג אני שאנחנו לא הפנמנו היטב היטב את "האחר".

האחר

ברי סחרוב :

תן לפה לדבר
שהלשון תשחרר
עם הפנים לאחר
שלא ידעת...

אז אל תפחד
ואל תביט מהצד
כי אתה לא לבד בעולם
עם הפנים אל האחר
תגלה את עצמך
עם הפנים אל האחר

המחסום יישבר
המילה תגשר
האויב הוא חבר
שזנחת

האחרון שנשאר

עמיר בניון

אני האחרון מכולם
ממעמקים קראתיך אדם
כל עוד בלבב נשמתי קוראת
נותרתי חי גם כשהייתי מת...

אני האחרון שנשאר
עוד שייך לדור המדבר
אין לי מנוחה אני נע ונד
ורק הזכרונות בקרון לכיוון אחד...

שלמה שפירא: יושב לי על ספסל עם מקל הליכת הנדודים שלי

שלמה שפירא

יושב לי על ספסל עם מקל הליכת הנדודים שלי

יושב לי על ספסל עם מקל הליכת הנדודים השבוע בערב יום רביעי במרינה בהרצליה. הרבה ערבים - ילדים צעירים וזקנים פוקדים את המרינה ומשתלבים בהליכה יחדיו לאורך המזח. באה אישה ערבייה עם בנה הצעיר ושאלה אם הם יכולים לשבת על אותו ספסל. עניתי "עלא עיני ועלא ראסי". פתאום  עיניי וראשי מבולבלים : ערבייה יפת-עיניים, צעירה, עם עיניים יפות, עור פניה בהיר, מנהלת בית-ספר בירושלים מטיילת בהרצליה. על מעקה המרינה כתוב: " אסור לצוד דגים במרינה" ואני הכרתי עם השנים שבאים אנשים בעיקר דתיים יהודים עם הלחם הנשאר המיותר שלהם ומאכילים את הדגים במרינה, גם צפרים כמו דרורים משתתפים בסעודה.

אישה יפה הערבייה הצעירה, מכוסה מכף הרגל ועד הראש ורק עיניה היפות בורקות וזועקות ביופיין. היא מנהלת בית-ספר בירושלים. שאלתי לשמה והיום איני זוכר את שמה. שאלה לשמי ושוחחנו בעברית ובערבית ותהתה עד כמה אני מבין ערבית. כשאמרתי לה שתורגמו מהספרים שלי שירים שלי מעברית לערבית וגם הספר שכתבה אשתי בעברית תורגם לערבית ולאנגלית, הייתה התעניינות מצדה על כתיבתי ואפילו נכנסה לראות את הבלוג שלי המופיע ב-גוגול. מה יהיה בהמשך שיחתנו - האם התקרבו הלבבות בין יהודים לערבים?          יש יחסים הניזונים ממתח ! והכל מן אללה ! 

חוקי טבע בעולם הזה: " היום אני פה ומחר איני יודע איפה אני. "   "נופלים ולומדים לקום"   

בכל מקרה, ממשיך ואמשיך לבדי בלב כל סערה ! אני גם בין החולמים שיהיה טוב שיהיה טוב.

שלמה שפירא: חמורים אנחנו

שלמה שפירא

"ורד יפתחי גרין" מ- "אגן הים התיכון" ישבה הבוקר ורקדה על מקומה ודיברה ואיחלה והכירה "חמורים" והדגישה את "החמור הלבן" ומיד השמיעה את השיר "הו ברצלונה ברצלונה"... מיד הזכירה לי את מאכל ה- "צלונה" של אמי ואנחנו ילדיה - הלב שלנו על אמי המנוחה שתמיד הכריזה לנו אחרת מ-ורד. ורד הכריזה "אנחנו הלב שלנו על ארגנטינה"...     איפה אני ואיפה ארגנטינה?!

חמורים אנחנו 

שלא מבינים את החמורים, לא מבינים את האשכנזים שעד עכשיו הם אשכנזים ואנחנו ספרדים והספרדים שעד עכשיו הם ספרדים וההם ההם אשכנזים. זה נשאר ויישאר בעיקר אצל "חרדים" - חרדים אשכנזים וחרדים ספרדיים ידשדשו אחריהם - ומה הדבר החמור ביותר - שחמור תימני מתגייס לצבא וחמור אשכנזי לא מתגייס לצבא - לך תקשור חמור ספרדי ותקבל עונש ולך תנסה לקשור חמור אשכנזי - ברמנן - מה פתאום - יעטו עליך עורבים ועורבים זוכרים אותך גם בעוד שנה ויחוגו מעל ראשך - "דיר באלק" אצלנו לא תעשו קונצים...אז תגששו קודם - למשל - אצל "הגשש החיוור - היום כולנו גששים חיוורים - אם תבעתי טבעתי וכל טבע הפך מטבע עובר לסוחר - מסחרה כזאת תמיד יש בכל מקום וחבל. לאן הגענו ולאן נגיע...

עוד מעט בחירות יישמעו צהלולי בחירות ואני מבולבל אחי ואני מבולבל אחותי ואני חי במשפחה גדולה והשאירו אותי אדם בודד ולמעשה אני אדם בודד...איך עם הקשיים וההבנות שלי איך אקום ואלך לבחור לכנסת - חרד אני ששוב נבחר אופרטה זיפזיפית לכנסת עם בלבול בין ימין לשמאל, בין חילוני דתי וחרדי, בין סוחבים עול ההגנה לבין משתמטים...

אומרים יש אהבה בעולם והיא תנצח. לא נשארה אהבה לא נשארה אהבה ואין אהבה ואולי עדיין קיימת אצל "עמומה בנת צהלולה".

שלמה שפירא: עאמי יא ביאע אלוואריד / עאמי ג'אג'ו בתור גבר ש- "עובד על נשים" / עאמ - עאמה - אעמאם - אבן עמי...

שלמה שפירא

עאמי יא ביאע אלוואריד / עאמי ג'אג'ו בתור גבר ש- "עובד על נשים" / עאמ - עאמה - אעמאם - אבן עמי...

בערבית מצד אחד קיים הדוד (האח של אבא) ומצד שני קיים ה- "עאמא = ה- עיוורון / התעייה, אובדן הדרך והבערות.

משום מה הרגשתי לפי הדיבור הציבורי היהודי בבגדאד שמצד אבי הודגש "ענתריזם" ומצד משפחת אמי נשפכו מי-ורדים, גם אם יבול הפרח עודנו מפיץ ריחו הטוב במשפחת אמי. 

ואני ילד - בעיות וסכסוכים עם ילדים ערבים פתרו אותם הדודים מצד אבי ולא מצד אמי. כך גם היום "הדוד סאם" (כינוי לארצות הברית) מנסה להווריד את מצב המלחמה באזורנו.

פעם נלחמו עמים זה בזה בעזרת סוסים. בקרב "עין-ג'אלות" בחנו את גבול יכולתו של הסוס. היום - בוחנים את גבול יכולתו של הטיל, הדבר השתנה מאז ועד היום ? - לטפח אותם ערכים קדומים של שבטיות ונקם (ההיסטוריון "אבו-שאמה") ציין זאת לפני מאות שנים והיא נכונה עד היום. ראו היום את הסרטים הטורקיים בערוץ 36 - מה שלומדים מהם - שנאה ונקם מתובלים בפלפלונים של אהבה.

כשהייתי ילד קטן בעיראק תמיד הייתי צופה מהבית אל החוץ מחלון אחד שצפה אל החוץ היה סורג שבלט מן הקיר והייתי יושב בסורג ומסתכל על עוברים/שבים ויום אחד החזקתי בידי את מברשת החליפה של אבי ונופלת מידי אל הרחוב והתחלתי לצרוח "פאצ'ה פאצ'ה..." אף אחד ממבוגרי ביתי לא הבין שה-"פאצ'ה" זה "פארשה" - המברשת שהפלתי אותה ואבדה לאבי.

חבל שאני לא זוכר את השיר ששרו ילדים בגילי בעיראק - על "עמי ג'אג'ג'ו דאכל = נכנס ל-קובה (חדר) וראה אישה ישנה ואת סופו של השיר אינני זוכר. במגדל העמק יש "עמי ג'אג'ו" שמתעסק בבניה ויזמות.     יש האי" ג'ג'ו" = (מחוז ייחודי מעבר לים) במרחק כ- 100 ק"מ מדרום לחוף הדרומי של קוריאה הדרומית ושוכן במרחק שעת טיסה מסיאול. 

שלמה שפירא: חושחש חושחש ! חוש מהר וקבע מה קורה לחושים שלנו ! גם על עבודה ועל ה- 1במאי

שלמה שפירא

חושחש חושחש ! חוש מהר וקבע מה קורה לחושים שלנו !

אחד מה-שבחות/התשבחות ששרנו בליל שבת אחרי הארוחה היה השיר "חושה לעזרתי, חושה לעזרתי,בשsר עדתי, קהל ישראל". והנה הגעתי כילד/נער לארץ-ישראל ובגרתי וכאשר למדתי ביולוגיה פרופ' א. איג בספרו מכניס ל- "חושה" מונח פיטוגאוגרפי ולא דתי וכאשר בבית-התפוצות ב-אוניברסיטת תל-אביב הקימו "חושה אתיופית" הבנתי : כשם שנעלמו פועלי-ארץ ישראל ונעלם ה-"אחד-במאי" (ווחד-מאיו) ונעלמה החושה מבית התפוצות, יישארו החושות קצת בנגב, בסיני ובטורקיה ליד הים ו- "מאיו" בערבית גם "בגד-ים" / טוב להשתכשך במי הים בחודש מאי. באחד במאי 1983 עדיין ההסתדרות הכריזה "יחד נקדם את האדם והחברה", כאשר שנה לפני כן הצהירה ההסתדרות לעשות חשבון נפש כן ונוקב.

נזכרתי ב- ח.נ.ביאליק שר וכתב: "הוי, כוחות נפרדים, התלקטו, התקוששו, עבדו שכם אחד בחיל ועוז". בימינו אלה כבר אין פועלי ארץ-ישראל וה- הסתדרות לא הסתדרות כפי שחשב ורצה ראש ממשלתנו "לוי אשכול באפריל 1968 - "...אם נאבה ואם נמאן, גידול כוחנו תלוי בעבודה ובמספר העובדים ויש מאבק מעמדי בארץ, אלא שהכל נתון בתהליך של התהוות ואצלנו האדמה בוערת תחת הרגליים ואני אומר כי מה שטוב בשביל המדינה - טוב בשביל מעמד הפועלים..." עוד בשנת 1923 נרתמו לביעור האי-יציבות בחברתנו היהודית המתהווה בארץ-ישראל "אלברט איינשטיין ו- "שמואל הוגו ברגמן" ואחרים כדי שלא נהיה שיכורים ונדבר לעצמנו ולעולם מתוך לב צלול.

בכל אחידות יש בדידות ובבדידות כבודו של אדם מעבר לחזותיות ומעבר לפני השטח . "אל-תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש, בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את-הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים). 

לפחות - בואו וננטר את האוויר / האווירה מסביבתנו !                                                                   

שלמה שפירא: געגוע - סולם אלייך ליופייך ההוא ההוא

שלמה שפירא

געגוע - סולם אלייך ליופייך ההוא ההוא

מה מושך בי אלייך

לחשוב עלייך   געגוע

לראות אותך   געגוע

געגוע - סולם אלייך ליופייך ההוא ההוא

שלמה שפירא: "טרבזון" = "טרב" ו- "זון". בעיראק קראנו למעקה של מרפסת בשם "טרבזון".

שלמה שפירא

טרבזון

קודם כל אחלק את "טרבזון" ל- "טרב" ול- "זון.

"טרב" - במובן שמח / מרגש -התרגש-נהנה / שר / שמח / עלץ / פצח בשיר ויש כלי-נגינה בשם "אללה טאראב". יש עיר בפירינאים בדרום מערב צרפת בשם "טרב" - עיר עם תעשיית רהיטים, נעלים, קרמיקה, גידול סוסים ופרדות, ושם נמצא בי"ס לתותחנות ועל מסילת הברזל בין טולוז-ביאריץ קתדרלה מהמאה ה-12.

ישנם ערים בשם : "טרבזון" ו- "טרבילסי".

"טרבזון" - עיר נמל חשובה בצפון מזרח טורקיה ששוכנת לחופי הים השחור. מקור המלה מיוונית עתיקה (טרפזוז) שמשמעותו שולחן. היא עיר עם וילות בעלי מרפסות פנורמיות המשקיפות לים השחור ולנופי ההרים... בספר "בדרך המשי" מוזכרת טרבזון כ- 15 פעם.

בעיראק קראנו למעקה של מרפסת בשם "טרבזון".

עכשיו ל- "זון" - צמח בשדה "זון משכר" - דגני חצי-שנתי , נטוי עד זקוף, גבוה מרוב שאר מיני הזון ועשוי להתנשא לגובה של עד יותר ממטר וניכר בגרגיריו הבשלים התפוחים. אחיו נקראים "זון פרסי" ו- "זון מרצעני".