שלמה שפירא
נגני לי
שמעתי היום בסביבות צהרים-ערב בערוץ 23 תכנית "מתוניסיה באהבה". שמעתי את "אום-כולת'ום" ומעט שירים מתוניס בערבית וגם שירים בעברית בנופך מזרחי. הזכירו את "יפה כהן" ששרה אצל יוסי אלפי , גם "ויולט סלאמה" ועוד. כך התחילו גם כתפי הנשים לתופף עם התוף/התופים.
ארץ-ישראל הביאה את כל יהודי ארצות-ערב לארץ-ישראל וכאן בארץ-ישראל יש חאפלות - נשים וגברים יחדיו (הנשים בעיראק לא ישבו ושמעו את אום-כולת'ום לילה שלם ברדיו) וכאן בישראל הרחיבו הנשים את השירים התמימים ששמעו. הרי ה- "דרוש" ששמעו הנשים מפי החכמים היה הרבה "תורה כנגד יצר הרע" והדגישו שהמצוות ניתנו ל- בנים.
לדעתי, הנשים שבאו בעליה הגדולה מתימן שרו עם הגברים בתימן וגם בארץ-ישראל. גם נערות בגיל הבגרות ניסו להתעדכן בשירי אום-כות'ום ויותר בשירי "פריד אל-אטרש" ובביניים "עבד אל-וואהאב". לדעתי - שירים לועזיים הנשים בעיראק, למשל, לא שמעו אותם.
כתבי = כאתאבי / אנשי הרכילות היו גם אז גם עתה. רכילות, בדרך כלל , גורמת למהומה ונשאלת השאלה איך יצמח שקט והמהומה תהיה על לא מאומה. הרבה שירי בכי ואבל - נאגמא חיזין - תמצאו בשירי העם בתחילת המאה העשרים עד כמעט העשורים האחרונים של המאה שעברה. גאניא בערבית "אישה יפה" ואיך שאנחנו גם אומרים "חתיכה" ועד כמה שאני זוכר בחיי - הנשים היפות החתיכות תמיד נשואות - כנראה נחטפות מהר על-ידי "בעלים".
"גני לי שוויה שוויה וואאח'ווו עיינאיי...מאע אל-יסמין..."