שלמה שפירא
בעיראק שנולדתי בה - תגידו אתם מי יותר חזק? הגבר או האישה ?
בעיראק - הדאגה של ההורים לבנים הייתה כה חזקה, עד שמוכנים היו לבת לצאת החוצה, ובלבד שהבן לא יצא ויספוג תרבות רעה בחוץ. ואמרו שהבחורה תמיד תמימה וכשתלך הילדה-הבחורה אצל בן חמיה ימצאנה בכל הדברים תמימה.
ברומן של "חיים באר" - "אל מקום שהרוח הולך" הוא מדגיש תוך שהוא מספר על הנוף הטיבטי, עד כמה האהבה כוחה משכר וסוחף. ואני אומר שאצל הבאגדאדים האהבה סחפה לאנשהו אך תמיד נשאלה השאלה "מא-אדרי-מא מצירי" - "לא יודע/ת מה גורלי!" הדאגה של ההורים לבנים היתה כה חזקה, עד שהיו מוכנים שהבת תצא החוצה ובלבד שהבן לא יספוג תרבות רעה בחוץ כי חשוב להקדים רפואה למכה והדלת שדרכה באה אל הבן הרוח, סגור אותה ותנוח. זה אומר שהאישה בעיראק הייתה משוחררת יותר מהגבר. כשבאנו למעברה ושרנו "עגלה עם סוסה בשדה תרוץ", נערה במעברה -"נוריה הבגדאדית" הפכה את שמה בישראל ל- "נורית" והתגאתה שיש גם עגילים מבגדד והיא תשב בעגלה עם העגילים באוזניים ותשיר את השיר "עגלה עם סוסה..."
מה נשאר מכל עגלות השדה ההן? במקומן יש היום עגלות קפה ללא סוס או סוסה.וטוב שהשתבח אצלנו ה- "עגלול" לפעוטים ולפעוטות - ל- "משמר-הנגב" כיפק היי היי!
הפוליטיקה העכשווית אצלנו רועשת וגועשת. היום כל הפוליטיקאים בודקים רגע-רגע את הטמפרטורה של המים המוגשים לשולחן ההידברות כדי לשכנע את הלא-משוכנעים ואנחנו האזרחים דוהרים יוגידן דגדן דגדן אל "עגלון מלך מואב" שיואיל בטובו לחדש ימינו כקדם כ- "רות המואבייה" שהצטרפה לחזק את היהודים.
חזק חזק ונתחזק !