שלמה שפירא
טורקיה - מה צופן העתיד עמה
קבלתי אתמול מידידי ד"ר משה ג. איימל שבו מציע לפנות לממשלת טורקיה ולבקש ממנה "לאפשר לאוניה ישראלית להביא ציוד הומניטרי (ישירות בלי תיווך) לעם הכורדי שבמזרח טורקיה המדוכא לאומית, תרבותית וכלכלית".
במקרה הזה אני אומר "נאה דורש,נאה מקיים" ואין שום סיכוי שטורקיה תהפוך "דמוקרטית" ונתבשר לשמוע שהמיעוט הכורדי אכן הגיע למנוחתו ולנחלתו כמו הרוב הטורקי נותן החסות.
נשאלת השאלה האם ניתן לעצור את ההדרדרות ביחסי ישראל-טורקיה שהיא מכוונת וישירה ומזדמנת תקשורתית כמעט יום יום, כאשר המטוטלת הארדואנית כמעט ולא מפסיקה את תקתוקה בלפגוע בישראל וביחסים הנורמלים ויש כאלה המוסיפים "ביחסים שהיו הטובים" והאם יש לכך הסבר והאם יש תקווה לשיקומם בזמן הקרוב?
וכאן אדגיש כמה הערות:
1."העדנה" הישראלית בטורקיה במשך השנים שלוותה ב"שפיכת כסף" שם, הביאה לנו ידידים מעטים ויותר שונאים בקרב האוכלוסיה הטורקית. אנחנו נסינו להתעלם ממה שקורה מתחת לפני השטח. עדנה-שנאה, ידידות-התכחשות עד נקמנות. מישהו ניסה לטייל בגּוֹב הטורקי ולא רק בשווקים, באתרי תיירות ובמועדוני הימורים? מישהו מהמטיילים שם לב לשנוי הפנימי בחברה הטורקית?
2. טורקיה נתפסה עם "המכנסים למטה" לגבי הגרעין האיראני. היא מתעוררת באיחור לגבי שכנתה הדוהרת. את הידידות האיראנית-טורקית צריך לראות אותה בערבון מוגבל. לגבי הגרעין האיראני, טורקיה חוששת מאיראן עשרת מונים מאשר מישראל (וזאת,אם זה נכון לגבי מקורות זרים שישראל "מגורענת").
3.מי שהעלה את ארדואן וחבורתו לשלטון לפני כמה שנים זה הקו האיסלאמי וההטפה שלא תתכן מציאות אנטי-איסלאמית בעולם שמסביב. בשם האיסלאמיות ארדואן וחבורתו ואולי רוב העם הטורקי מנסה להרוויח זמן ולצבור אהדה וכוח רב בעולם האיסלאמי.
4. הצמד ארדואן-דבוטלגו "מוכשר ומדופלם" בפרובוקציה שלו,בכריזמה שלו,בחד-צדדיות שלו, באי בחילתו בשום דרך כדי להתריס להקריס כל נטיה שלא משרתת את הכוונות שהכתיבו מראש לביצוען. האם יש כאן "ניאו-עות'מניות" להתעצותה של טורקיה שפתאום האלמנטים של הכבוד נשמעים ופורחים יותר, היום? בתקופת הסחף האיסלאמי של היום, אפילו שיש סכסוך פנים-איסלאמי, אין סכסוך איסלאמי. יש תחרות ואין תחרות. והלא היו ויהיו תמיד "אנטי אטאטורקים" בתוך טורקיה והיום מוצהרים, לפחות שניים,צמד יונים, ולך תדע מה הולך פנימה אצל כל אחד מהם, והאם יתכן שדבוטלגו מספר שניים, לא יינסה להיות מספר אחד והתחרות הסמויה ביניהם, בתוך הצמד, מוסיפה עוד הקצנה רעיונית ומעשית והרבה שמן "למדורתם" .האם נכון שניתפס בשלום שמציעים השניים לנו? איזה אירוניה שכל דרך טורקיה היום זה כיבוש צירים בעולם כולו ו"מלחמות" במערב כדי לתפוס ראש גשר ו"מלחמות" במזרח ובעיקר במזרח התיכון כדי להרחיב ראשי גשר. טורקיה מוכנה להיות מתווכת והיא אינה מתווכת הוגנת והרבה מוקצנת.טורקיה האמורה להרגיע היא רחוקה מלהרגיע. האם יתכן שבטורקיה של היום עלול לצמוח כפיל ל"אחמדינג'אד"? זאת השאלה הגדולה העומדת בפני עם ישראל ומדינתו.
איני צופה במציאות של היום שיחסינו עם טורקיה ישובו ולו להיות קורקטיים וחבל, כי אני אהבתי את טורקיה.
קטע זה פרסתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה
2010, יוני 5
לשלמה היקר,
השבמחקטוב מאד ושבוע טוב
משמואל
2010/6/5
(פרופ' שמואל מורה)