שלמה שפירא
יקינתון" - בטאון צאצאי היקים בישראל
חוברת מעניינת מרתקת טרייה מהחודש הזה-פברואר 2012
הכותבים הפעם:
ירמי פינקוס, שמואל פיינר, אבנר הולצמן, רותי אופק, מיכה לימור, לילך נתנאל, שחר פינסקר, גנאדי
אסטרייך, רות אלמוג, רוביק רוזנטל, גלילי שחר, שלי זר-ציון, תום לוי, נאוה סמל, אלה פלורסהיים, עופר אדרת, לאוניד רויטמן
עורכים: בני מר, מיכה לימור וחנה עמית (ערורך ראש:מיכה לימור)
רות אלמוג כותבת על "לא עם גוי ןלא עם יהודי מן המזרח"(מזרח כאן-כוונתו למזרח אירופה):
"גבולות בלתי מסומנים כמעט בלתי עבירים, היו משורטטים במשפחתי בין היהודים הגרמנים מדורי דורות לבין המהגרים מן המזרח."(וזה מתוך ספר משפחה שבכתובים)
"במחזורים של סבתי היה תרגום של התפילה לאידיש, באותיות עבריות כמובן, וכן היתה בהם תפילה לשלום הקיסר פרנץ יוזף. הקיסרית (קייזרין)אליזבת עמליה ופרינס רודולף. ואילו במחזוריהם של אבי היתה תפילה לכבוד הקיסר וילהלם השני, ןתרגום התפילה לגרמנית הובא בכתב גותי".
אלה פלורסהיים כותבת על "מבול של שירה מרה-דווקא בגרמניה ודווקא אחרי מלחמת העולם השנייה נרשם פרק מפתיע בתולדות ספרות יידיש: ניצולי שואה רבים כתבו-וקראו-שירים ליריים, שהתפרסמו בעיתונים של מחנות העקורים...בין מחברי השירים בולטות במיוחד הנשים...הנטל, קבע אחד העורכים, מוטל על אנשי שארית הפליטה, על הניצולים הצעירים. ואלה אמנם, על אף היותם "עניים במלל וברוח", קיבלו עליהם להחיות מחדש את דבר היידיש".
מיכה לימור כותב על "כשקאנט פגש את הבעל שם"..."הפילוסוף היהודי-גרמני מרטין בובר שיצר גשר בין יהדות מערב אירופה למזרחה, בין ההשכלה לחסידות. על הגשר פסעו צעירים יהודים אל הציונות."
אבנר הולצמן כותב על "אוהלי שם לבני יפת" - "רוב חייו של הסופר מיכה ברדיצ'בסקי עברו עליו בגרמניה, אך מבטו היה מופנה כל העת מזרחה, אל 'תחום המושב'. מה פשר החלטתו לחיות במנותק ממקורות יצירתו? ... בטרם ימלא חודש לשבתו בגרמניה חיבר ברדיצ'בסקי מאמר הטפה נמרץ 'דברים אחדים אודות החינוך הלאומי והדתי שבאשכנז', וגולל בו תוכנית רבת סעיפים לתיקון 'היהדות הקבורה בגרמניה ובאוסטריה' "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!