שלמה שפירא
"העמק הצונן" ל- בוריס וקסלר, בתרגום משותף: מרומנית ומרוסית: יהודה גור-אריה, מרומנית: אהובה בת-חיה, מרוסית: עמנואל ביחובסקי, עריכה והגהות: פסח מילין, הוצאת "תמוז", ו"ספריית התאחדות אגודת הסופרים במדינת ישראל, תשנ"ה 1995
האם זה חלום או מציאות!?
יום אחד קם בוריס וקסלר, שכינויו הספרותי היה ולסטארו, עשה את חשבון עולמו האישי כיהודי והחליט לעלות לארץ,...דברי אביו הזקן: "לך בני ואל תפנה לאחור"...בסיפורי וקסלר קיימת הוויה זו של כורמים ויערנים, מגדלי טבק ותירס, ציידים ודייגים, ובולטים בהם משלי חיות ועופות, במידה ידועה ודאי גם כאחד מאילוציה של הטוטליטריות...
מתוך בתחילת הספר הקדמה מאת חנוך ברטוב: "אי אפשר לסופר בן חמישים ואחת, שעשרים ושבעת ספריו נדפסו במאות אלפי עותקים ברומנית, רוסית ושאר לשונות באה"מ לשעבר, לעקור למקום אחר..."
עמוד 30
...הדנובה זורמת במתינות, במרחק שני צעדים בלבד מאיתנו. מימיה זכים ומסבירי פנים. במים, לא הרחק מאיתנו, מחליקה חרש ספינה קטנה, לבנה. מחלונותיה פורצים לכל עבר קרני אור, ואחת מהן מסנוורת אותי. אני מפנה את פני אל החוף - וקופא מהפתעה: ליד המדרכה, בראשו של גרם המדרגות, בתוך "מרצדס" מפוארת, יושבת ליד ההגה - מרגיט! מתחת לתיתורת הרחבה של מגבעתה מצטיירת צדודיתה המושלמת, עם הסנטר העגלגל, האף הקטנטן, העדין, קטוע במקצת בקצהו, כבר איננה צעירה, אך זה הרי מובן מאליו. אך עדיין מושכת, כמו אז! האם זה חלום , או מציאות?
2012, אוק׳ 20, 11:40
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!