שלמה שפירא
"סודותיו של מורה הנבוכים"(הרמב"ם), מיכה גודמן,הוצאת כנרת,זמורה ביתן,דביר, 2010
הספר עניין אותי לאחר כתבתו המעניינת של מור אלטשולר ב"תרבות וספרות",הארץ 1/4/2011.
וטוב שיצא הספר מנקודה זאת של הבהרה "שהרמב"ם בעצם לא האמין בתבונה,...העדיף עליה את ההלכה, המרגילה את האדם לדחות סיפוקיםאינטלקטואליים, ועל כן מכשירה אותו לחיות עם הספק הפילוסופי"(מהתייחסות אלטשולר בכתבה).
כשהייתי בתיכון ובקושי עיינתי בספרי פלוסופיה, מנשה דובשני המורה שלי בתיכון, ניסה להכניס בנו, התלמידים משהו ממורה הנבוכים ושמעתי משהו על האל ומן האל, שבשבילי היה חדש לחלוטין ושונה ממה שהולעטתי בילדותי בבבל(בעיראק). וטוב שפילוסופיה במיוחד יהודית תחלחל בנו ותכשיר אותנו לחיות עם ספק, למרות היותו פילוסופי.
יצא לי פעם לעיין בספר מורה נבוכים בערבית (דלאלה אלחאירין) כאשר המקור הערבי לפי הוצאת"שלמה בן אליעזר מונק" מה-ספריה פילוסופית יו"ל ע"י הד"ר יהודה ינוביץ, ירושלים תרצ"א 1929, ןחשבתי שעם הערבית שלי אוכל להבין יותר והסתבר אז לי שאני צריך ערבית טובה יותר ופילוסופיה עמוקה יותר בי וטוב שבא היום ספרו של מיכה גודמן.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2011, מאי 3
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!