שלמה שפירא
ופריחה תקוותהּ המית
נשמתי
ופריחה כוונתהּ המית נשמתי:
עדרי רקפות עמוסי הדר
בַגבולות
כלניות צפופות מרובצות בַניחוחות
כלילי-חורש סגולי-מיתרים
בערגות
תקוות שיריות עמוסות-כנף מלבלבות מפרשׂי-פלא...
בקרית עמלי הדוויה:
הצמחיה מַדברית
וחייב אני את שלום הבית בלבבות ובכל הלבבות.
אני שעברתי שְפֵלָה סיוטית קשה מדממת
יודע להעריך כל פרח הבלול מחוקי
לחמי מנצחי אהבתי מריחות חלומי
וברכסַי מחודשים כל כרמילי התקווה .
השיר מופיע בחוברת "אפריון" 89, 2004, עמוד 49
השבמחק