שלמה שפירא
לאן העולם צועד?
בן 88 אני. אתמול הייתי בפגישת גמלאים להרמת כוסית לרגל בוא השנה החדשה. רוב הגמלאים שהתייצבו - כמעט תשעים אחוז היו נשים. ואם אני כבר הגעתי לאוניברסיטה בזכות הפרופסור השכן שלי "נועם ש." שהביאני עד האולם... אחת מלוחמות הנשים הגיעה לבדה עם כובע בוקרים - מה שלומך...מה שלומך ואחרי הכיבוד, הברכות, הופעה יפה של חני נחמיאס ויהודה אליאס...ואם אני כבר באוניברסיטה החלטתי לבקר בבית-התפוצות המוקם באוניברסיטה ששינה את שמו ל- "מוזיאון אנו" שזה כעשר שנים לא ראיתי. אולי בגלל גילי ומצבי הקשה - היה לי קשה להתמצא בקומות, מה גם שכמה מעליות לא פעלו והייתי צריך לעלות עם מקלי מקומה לקומה בעזרת המטפלת שלי וזה לא היה קל. באחת התערוכות על ארץ ישראל מצאתי את הציטטה של "הנרייט דהאן כהן" - "יש שברגע אחד של תשוקה מוחנקת מדיכוי יכולה להתפרץ למרוד להפתיע גם את המורדות עצמן ואף להדביק אחרות ולאיים למוטט סדרי עולם"... (זה הזכיר לי את צעדת השרמוטות בארץ-ישראל הקדושה) . הפרופסורית גם התבטאה : "בחזית המאה הזאת נמצאות הנשים באיראן שמבקשות שוויון מגדרי והתחשבות בדעותיהן...מחאות אזרחיות בהובלה נשית משנות מציאות !
בספר "תולדות הלחימה" - "מחצית הטבע האנושי - המחצית הנשית - היחס שלה למלחמה דו-ערכי. נשים עשויות להיות הסיבה או העילה לצאת למלחמה וחטיפת נשים היא מקור ראשון במעלה בחברות פרימיטיביות...
צריך לזכור - המלחמה לעולם היא מוגבלת, לא משום החלטה בין האדם לעשותה כזאת, אלא משום קביעת הטבע שכך יהיה. אדם היוצא למלחמה אינו בעל רצון חופשי בלתי-מרוסן, גם בלחימה עלול לפרוץ את ההגבלות המוטלות עליו על ידי הכללים הכלכליים והתבונה החומרית.
