שלמה שפירא
סיפור על דג (קבלתי את הסיפור מ- "מלכה" בשנת 2008)
אולי זה קשור ל- : דג ושמו וונדה (באנגלית: A Fish Called Wanda) הוא סרט קולנוע בריטי מסוגת קומדיית פשע משנת 1988, בבימויו של צ'ארלס קרייטון על פי תסריט שכתבו קרייטון וג'ון ...
דג ושמו זכריה - (בטלליזיה החינוכית) - מוני מושונוב, דוב'לה גליקמן, יאיר ניצני וגני תמיר מציגים את הגרסה הישראלית המחוספסת לסרט המתח ההוליוודי "דג ושמו וונדה", שזכה להצלחה גדולה בסוף שנות השמונים ...
דג ושמו
אינטיפדה
עברנו דירה. בעצם, חזרנו לדירתנו הקודמת שכה אהבנו. קיבלנו חזרה את הדירה מוזנחת אבל ידענו שעם מעט טיפוח וליטוש היא תהפוך שוב לדירתנו האהובה. הסבלים העבירו את החפצים שכללו ציוד רב, דברי אומנות, והרבה ציוד מיותר. הדיירים הקודמים שהתגוררו בדירה היה זוג, גבר ואישה שאין כל קשר רומנטי ביניהם, למעט הצורך לגור היכן שהוא. הוא, יפה תואר, גבוה חכם ומתנשא והיא, נראתה כמחוקה, שקטה וירושלמית. קשר יפה היה ביניהם, הוא הגן ושמר עליה והיא צייתה לכל אשר אמר. כאשר תם החוזה עזבו הדירה בהותירם פריטי לבוש רבים, מסמכים, איפור זרוק בכל מקום, נעליים, בגדים תחתוניים ודג זהב בצנצנת זכוכית. הצנצנת הונחה על השיש במטבח ולא היה ברור אם ננטשה היא או נשכחה זמנית ומישהו מהדיירים הקודמים ישוב לקחתה. לא ידענו למי שייך הדג לו או לה ואיש גם לא צלצל לבקשו או לחילופין ביקש כי נשמור עליו ונאכילו.
חי לו הדג בצנצנת. מימיה היו מעופשים והוא, הדג, כאילו לא שם לב לצבע המים והיה שט לו אנה ואנה, מרים ראשו מעל המים כאילו בוחן הוא את הקרובים לו ואת מזג האוויר מחוץ לצנצנת הצרה שהיא כל עולמו, ולעיתים, אף נדמה היה כי מקשקש הוא בזנבו בהנאה.
אני, שמעולם לא טיפלתי בדגים, החלטתי כי עלי לטפל בדג באהבה אך לא ידעתי מהו אותו "טיפול של אהבה" בדג.
בילדותי חונכתי להאמין כי ניקיון זה דבר חשוב מאוד ומכאן, הסקתי כי יש חשיבות למים נקיים. מיד התחלתי לבדוק כיצד אוכל להחליף את המים בצנצנת. בעדינות הטיתי את הצנצנת לכוון הכיור ומעט מן המים המעופשים זרמו לכיור. הדג, שלא התלונן עד כה, נכנס למגננה והחל להשתולל מפחד במים. לאחר מכן הזרמתי מי ברז נקיים לצנצנת שנראתה פחות מעופשת מבעבר. הדג נכנס לאי שקט וירד לתחתית הצנצנת כמו מסביר לי כי כך יותר נוח לו. לאחר מכן קניתי לו אוכל והדג טרף אותו. ואז, החלטתי כי יש לדאוג לנושא האסתטי של אותו דג על צנצנתו. נזכרתי כי ראיתי באקווריומים גדולים אבנים צבעוניות והחלטתי לקשט האקווריום באבנים דומות. נזכרתי כי ישנן בביתי אבנים צבועות בגוונים שונים שהובאו מתאילנד, והחלטתי להשקיען בצנצנת. הדג שחש בפעילות חשודה סביב ביתו נראה מוטרד ומיד צלל לעומק הצנצנת. פחדתי לפגוע בו והטבעתי את ארבעת האבנים בזהירות, אבן אחר אבן. אולם, בכל פעם שאבן צללה לה למעמקי הצנצנת צלל הדג ממש מתחתן וחששתי לחייו. לבסוף, הונחו האבנים לאחר כבוד במקומן ואכן, ייפו את משכנו של הדג.
עוד אני עומדת ומתפעלת מכשרונותיי האסתטיים,
מתדפקת לה בדלת חברתי הטובה, שולחת מבט לעבר הדג ופוצחת בתוכחה. "לא ייתכן כי
הדג יגור בצנצנת כה קטנה וזוהי התאכזרות לבעלי חיים ויש למצוא לדג בדחיפות בית חדש
מרווח יותר". נעצה בי זוג עיניים מוכיחות, מאשימות ואני ראיתי עצמי מובלת
לגרדום בשל התעללות בבעלי חיים, קרי התעללות בדג הזהב. מיד התחלתי לחפש צנצנת
גדולה יותר ונזכרתי בצנצנת גדולה ורחבה שנועדה להחמצת מלפפונים. וכך, בחרתי בצנצנת
המתאימה יותר תוך הקפדה על התייעצות עם חברתי, מילאתי אותה במי ברז הוספתי את אותן
אבנים צבועות
והעברתי את הדג, בעדינות ודאגה לביתו החדש. הדג
התרגש מאוד ועשה מאמצים גדולים להסתגל לדירתו החדשה. מדי פעם עלה על פני המים
וביקש לקבל חמצן מחוץ לצנצנת מעשה ששוב הוביל אותי לדאגה לחייו. ואז כיוון שהיה מקום
רב בצנצנת נזכרתי כי יש לי ביצים משיש צבעוניות וכדאי שהדג ייהנה מצבעוניותן
והטבעתי אותן בעדינות בכלי הגדול אך הדג, ששוב חשש לחייו, החל מתמרן מתחת למים וכל
פעם נגעה אבן אחרת בו. הדג התחיל להשתולל מפחד ואני לא יכולתי לעשות דבר שכן
הביצים היו כבר מוטלות בתחתית האקווריום וכל נגיעה בהן תרגש את דג הזהב.
לפתע חשתי את נשמתו של הדג שאינו מבין
מדוע לא מניחים לו לחיות בשלווה בביתו הקטן והנעים ובא היצור הבלתי נסבל וגורם לו
סבל ופחד ועינויים ללא כל סיבה נראית לעין.
הדג עדיין בחיים ונראה שמח וטוב לו. מדי פעם הוא עולה למעלה ומקבל אויר מן העולם החיצון ואני מתבוננת בו ושמחה שעוד יום חלף ושנינו נהנים אישה מרעהו. אלוהים שמור עליו.
1.02.2008
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!