שלמה שפירא: תכיפות הבעתו של "אללה בארצות האסלאם / "לרצות כל הזמן את אללה הנוקשה" / גם על מעמדם של קברי קדושים באסלאם

שלמה שפירא

מעמדם של קברי הקדושים באסלאם

"האסלאם - מבוא להיסטוריה של הדת 

כרך ג' : יחידות 7-8-9, ל- נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון-כרמון 

תרגום מערבית: עמנואל קופלביץ (למעט מקרים בהם מצוין אחרת), 

בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה,  2001

  

...הדת המוסלמית הצרופה מכירה רק באל אחד ויחיד והמאמין במישהו אחר זולת אללה, נחשב לכופר. אפילו הנביאים אינם אלא שליחי הבורא, שנבחרו כדי למלא את מצוותיו. הקוראן מתנגד לכך שבן אנוש ישמש נושא לסגידה, ודעת מנהיג הדת מעולם לא היתה נוחה ממנהג זה.

ה"קדושים", שמקום קבורתם משמש מוקד עליה לרגל, הם כעין "מתווכים" בין המאמינים לבורא. מאחר שבחייהם היו בשר ודם, הם מסוגלים להבין לרגשות אנוש על חולשותיו, וניתן לרצותם ביתר קלות מאשר את אללה. הפלאחים נשבעים בשמם יותר מאשר בשם אללה, ושוטחים לפניהם את תחינותיהם. מאחר שהמגע עם הקדושים אינו מחייב למלא את הצווים הנוקשים של הדת הפרמאלית, נפרצו סכרי האמונה במנהגים ובמסורות שונות, המלווים באמונות תפלות לרוב.

קונדר (קלוד רנייה קונדר (באנגלית: Claude Reignier Conder ‏, 29 בדצמבר 1848, צ'לטנהאם - 16 בפברואר 1910, צ'לטנהאם) היה חייל בריטי, חוקר ארצות, וחובב ארכאולוגיה. שימש כמנהל המשלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל שסקרה בשנות ה-70 של המאה ה-19 את ארץ ישראל והוציאה לאור את מפת הקרן לחקר ארץ ישראל.) כותב: "התפילה באותם מקומות (קברי קדושים) היא מרכיב עיקרי בדת הפלאחים. אף שהם מוסלמים לכל דבר, לא דרכה כף רגלם של רבים מעולם במסגד, משום שהם מייחסים חשיבות גדולה יותר לקדוש המקומי מאשר לאללה, או למוחמד נביאו". ראוי לציין, כי ברבים מהכפרים הקטנים והמרוחקים, לא היו מסגדים עד לתקופה מאוחרת יחסית...

 28.03.2013

שלמה שפירא

18.10.2009

"לרצות כל הזמן את אללה הנוקשה", המגע האינטימי עם "אללה" הוא כן ישנו וכן קיים בדיבור היומיומי בצורה מופרזת 

של האסלאם בארצות המזרח. הדיבור בשפה הערבית מתובל בשם "אללה". ספרתי פעם כיותר מאזכור מאה פעמים "אללה" אצל ערבי פועל מהשטחים ביום אחד. התמונה לא הייתה כל כך רחוקה גם אצל אמי היהודייה, שדיברה יהודית-ערבית בגדדית, ואני שלא יודע טורקית, שמעתי את "אללה" כמה פעמים ביום סיור בטורקיה.

פעם , ידעו להעריך דברים מן הפרדס

לחם הוא שבועת אמונים לדרכיך

שמור גם על הלחם המועט שנשאר בארוחותיך

כי לחם צפון בלוחות ברית ימיניך :

"בִּנִּעְמָה"  כלומר "ברווחה הזאת"

וכשאומרים "בנעמה" ומצביעים על לחם

זה אומר "ברווחה שאתה חי מאלוהים"

ותוך כדי שיחה של שעה

משורבב גם "אללה" בדבריך

אללה הרחמן , אללה הטוב , אללה המושיע ...

כשבעים "אללה" בשעה אתה מְגַבֶּה את תקוותיך ...

 

השבועה בלחם ואלוהים חשובים מאד בעיניך .

פעם , ידעו להעריך דברים מן הפרדס .