שלמה שפירא
"קיץ של זהב" ל- ישראל אלירז
הוצאת עם עובד, 1967
"מה היה אבא?.. שום דבר חשוב שבעולם...איננו יכולים לתת לו מה שהוא לא נתן לעצמו - כבוד
המפלגה תתרום לו מס-שפתיים. הוא לא יכול לשאוף לכבוד נעלה מזה. אהבנו אותו? כן או לא. למי זה חשוב עכשיו?..."
שאל לנו לשכוח שהמפלגה עשתה כסף מאבא ואין למכור אותו בזול
...אני מוסיף לדפדף ולנבור ברשימותיו של אבא. יש ואיני יכול לפענח אותן משום כתב-היד ההירוגליפי שמרובים בו התיקונים והמחיקות. יש והדברים סתומים, עד שאין לפני אלא ראשי-פרקים המיועדים לכותבם בלבד. מה אני מצפה למצוא בחיטוטי? להיטיב ולהכיר את אבי? מה אמת או שקר בהוייתו? ...אני ממשיך וקורא...ככל שאני שב אל הרשימות אני שב אל תמיהותי. יודע אני כי תמיד באה שעה שבה אנו מגלים חידוש בבני-אדם או בחפצים שהיו לכאורה כה מוכרים לנו שנים רבות...לני מצווה עלי עלי לחדול לעיין בכתבים הלא-מוגמרים של אבא. היא מסלקת מהם כל חשיבות. אמנם, מכריזה היא, באחד הימים תחליט הוצאת המפלגה להוציא את "כל כתבי בלוך", ואז יתפנו החוקרים העייפים להעלות סברות-כרס ליצירותיו של אבא, ויתרצו את כל העדרי הסיומים, וימצאו בודאי הסברים משביעי-רצון. בינתים, מן הראוי לגנוז את כל הטובה הזאת בנפטלין..."אתה משתגע שיהיה לך אבא חשוב." "נעשה מעשה חשוב, לזכרו של אבא, אם נציע את כתבי-היד של ספרו לאיזה מו"ל. אולי אפנה לריכנבאך שיעבור על כתב-היד..." "הנה מעשה שאתה יכול לחיות למענו כל חייך. על אף הכל, אבא יהיה, אי-שם, גאה בך. רק אל תנסה להחזיר אותו אל החיים."
"מה היה אבא?.. שום דבר חשוב שבעולם...איננו יכולים לתת לו מה שהוא לא נתן לעצמו - כבוד...הוא מת. מזמן...לעולם לא יכול לבחור לו שעה טובה מזאת. המפלגה תתרום לו מס-שפתיים. הוא לא יכול לשאוף לכבוד נעלה מזה. אהבנו אותו? כן או לא. למי זה חשוב עכשיו?.."
..."אתם תקבלו מן המפלגה פנסיה מסוימת..."..."יש לתבוע מן המפלגה פנסיה מתקבלת על הדעת. אני יודע שאתה בז לכל הפרשה הזאת - ומי אינו בז לה! - שאינך מבקש לעשות כסף ממות אבא - ואיש מאתנו אינו מבקש לעשות זאת!.. אלא שאל לנו לשכוח שהמפלגה עשתה כסף מאבא ואין למכור אותו בזול..." רק עתה נתחוורה לאמנון מטרת בואו של מיכאל...
14.09.2012
שלמה, לא ברור לי הקשר של כל זה עם ישראל אלירז ז"ל. בטובך, הסבר לי. תודה רבה, יונתן
השבמחק9.03.2021, 10:32
היום קבלתי בבוקר וואטסאפ ממשוררת, שיר של הדודאים כשהם רוכבים על סוסים. אהבתי את השיר ומיד עניתי לה: " כל דבר אז היה נחמד / היו גברים על סוסים / היה גדוד / הייתה רחל היפה / בזמנו כל זה היה בעטיפה גברית יפה. ובאותו זמן אני לא רכבתי על סוסים, לא שרתי שירים, נזכרתי בסוס ובחמור שרכבתי בבגדד ואת הסוס עליו רכבתי במדבר ליד הפירמידות. הימים אז היו נחשוניים ואז התגעגעתי למעיין שובב שמימיו היו צלולים.
מחקדוגמה לסיטואציה שרואים משהו מדברים שפוגשים.
בזמנו,, ב- 2012, קראתי את ספרו של אלירז והרשימה הזאת פרסמתי בבלוג הישן שלי בוואלה.
אזכיר לך שהספר הוא לא ספר אוטוביוגרפי וסופר כותב וזורם במה שמעניין אותו וזה גם כוונתו - שיעניין את הקורא. הנקודה שציינתי היא עניינה אותי כקורא. אולי כתב מה שכתב מדמיונו או מחומרים אוטוביוגרפיים שמסביבו,
עובדה - לי היה מעניין, אולי לך או לאחר זה - לא.
ימים של פוליטיקה ומפלגות נכנסים ונדחסים לתוכנו ושמחתי עוד יותר היום על מה שציינתי בקטע שכתבתי.
בברכה,
שלמה שפירא
זמן של ימי אור / ל- ישראל אלירז, טיול, אפיריון 12 , חורף 1988-9
מחקזאת רשימה שכתבתי על ספרו של אלירז. שלחתי לאלירז במייל בזמנו והוא לא התייחס ולא ענה מאומה.
לידיעה!
בדרך כלל, אני שולח מייל לאותו אדם שהזכרתי אותו בקטע שבבלוג שלי.
השבמחקהיה לי מייל של אלירז, זכרונו לברכה, בדרך כלל, הוא לא השיב למיילים שלי.
אני כמעט בטוח ששלחתי לו אז, את מה שכתבתי.
שלמה שפירא
באחד משירי הזכרתי שורה מ- ישראל אלירז:
השבמחקיום שני, 9 ביוני 2014
שלמה שפירא: לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש. לפסלים אין שרשים / שיר
שלמה שפירא
לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש. לפסלים אין שרשים
לפֶסֶל שמפסל האדם - אין שורש.
לפסלים אין שרשים.
ומהי אמנות הפיסול?
"מדי יום מסורה לי מוסיקה בגוף..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובמוסיקה יש שורש וישנם שורשים.
ו"בשירה כולנו ילדים של המזרח
אנחנו באים אליו עם סל ועומדים לפניו
כמו לפני בעל בית שנותן לתוכו יונה
ואנחנו, אנשי יש יש, נוטלים מתוכו
ועושׂים ממנה כלים וחלילים וקסמים..." (שורות מישראל אלירז)
ו"עוד הולך העמוד התכול אצל העמוד הורוד,..." (שורה מ-אילן שיינפלד)
כי על מסעד הפֶסֶל,
"נחה אלמת ככנף יבשה של שׂרף" (שורה מ-אילן שיינפלד)
ובפסל - האם ניתן להכיל:
"לב, נרחב כעין" (שורה מ-אילן שיינפלד) --?
ובירושלים אין מפסלים פֶסֶל!
9 ביוני 2014
פורסם על ידי שלמה שפירא משורר ב- 11:52