יום שני, 22 במרץ 2021

שלמה שפירא: "צבא הצללים" ל- יוסף קסל , תשי"ד / ממשלת וישי משחקת תפקיד של ממשלה ולאמיתו של דבר, מתנהלים חיי צרפת במעמקים בלבד ויוצרים הם חוק משלהם

שלמה שפירא

"צבא הצללים" ל- יוסף קסל 

תרגם: י. לבנון, הוצאת "מערכות" ע"י הוצאת "קרית-ספר", תשי"ד

התוכן:

הקדמה, הבריחה, מיתת בית הדין, ההפלגה לגיברלטר, "האנשים הללו נפלאים", מפנקסו של פיליפ ז'רביה, ליל שמורים בתקופת היטלר, בתה של מאתילד

 

 ...כלפי חוץ מוסיפה ממשלת וישי, המשתפת פעולה עם הגרמנים, לשחק תפקיד של ממשלה. אולם לאמיתו של דבר, מתנהלים חיי צרפת במעמקים בלבד. פני צרפת האמתיים, הבלתי מוכרים מופנים כלפי האפלה. והרי בכורי-המרי ובמערותיו מוצאים בני-האדם אור לעצמם, ושם יוצרים הם חוק משלהם.

היכן נעלמו אותם צרפתים חביבים, קלי-הראש, המרוצים מתנובת ארצם, החדורים תרבות עד כי דומה והנה חנוטים הם בתענוגותיהם ובאמונתם המעודנת? הם-הם הממלאים עתה את כתלי בתי הסוהר, הגודשים את מחנות ההסגר, המהווים את הטורים הניצבים בפני פלוגות היורים, והם שאינם נכנעים, אינם שחים ואינם מוציאים הגה מפיהם - ולו אף ייחתכו לגזרים. ונשים ללא מספר - בנות כל השכבות החברתיות, כל הגילים, שנחשבו לקלות-הדעת מכל נשי העולם והכופות עתה הערצה אף על הורגיהן. והן-הן ממלאות תפקידי קשר, מארגנות בריחות, המתכננות הוצאות-להורג ופשיטות!

מעולם לא ניהלה צרפת מלחמה עזת-הוד ונאצלת יותר ממלחמת מחתרת זו. (עמוד 9)

הגה בעצמך, מה משמעות הדבר לספר את עלילתה של צרפת - צרפת אפלה, סודית, חדשה ובלתי-ידועה לידידיה, לאויביה ובראש וראשונה - אף לא לה עצמה! צרפת אינה עוד בעלת לחם, יין ואש. ומעל לכל - לא עוד קיים בצרפת חוק. מרי צבורי, התקוממות של הפרט או מרד מאורגן - כל אלה הפכו להיות חובה כלפי המולדת. הגיבור הלאומי הוא איש המחתרת, אדם שמחוץ לחוק. שבוע בשבוע, לילה בלילה, עוקר הוא עצמו ממקום-מגורים אחד למשנהו. חי במסווה שמות מזויפים, כתובות מזויפות. חזותו משתנה תדיר...

 

היה זה קושי אישי, אולם כל כך חזק, עד שהרבה פעמים עמדתי לעזוב את העבודה. כדי שאוכל להמשיך הייתי צריך לשנן בלי הרף במחשבתי: "משהו צריך להיאמר על ה"התנגדות" הצרפתית ולו גם ייאמר אמירה עלובה". כי בלי שום ניתנות-שווא הרגשתי כל הזמן את פחיתותי, את קוצר יכולתי כסופר, לנוכח הדמות והנפש של התעלומה הגדולה והנפלאה הזאת - "ההתנגדות" הצרפתית.

היש מחבר, אשר, במאמציו לתאר מראה נוף, או מאור, או אופי, או ייעוד, לא חש בגאות בו רגש הייאוש; אשר לא הרגיש נאמן לגוני-גווניו של הטבע, למהותו האמתית של המאור - המצויים בנבכי העלילה הנטווית בידי הגורל, או מעל לה? (עמודים 8-9)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה!