שלמה שפירא
אברהם שוער (א. שוער), "דור הולך"
בהוצאת "חברים" באמריקה והודפס בישראל בהוצאת "דביר", בדפוס "השחר" בתל-אביב, תרפ"ח 1928
בספר שני סיפורים על פסח באווירה "יהודית-גויית"
התוכן:
בנימין-פינחס,
שלשה קברים,
יינו של אליהו,
עולם נשכח - עבדות,
עולם נשכח - לקקנות,
חד גדיא.
מ-"יינו של אליהו" :
"טולסקיה פודבוריה", חצר של יהודים במוסקובה, הומייה. ערב פסח היום, השעה קדומה עדיין, השעה השביעית בבקר, והתנועה בחצר כבר גדולה. יהודים ויהודיות רצים, אצים, נחפזים, זה נושא סל מצות, זה צרור לבנים מגוהצים; אחד נושא אל השמש כלים להגעלה והשני - ברבור שחוט, כשראשו המטפטף דם תלוי לו למטה. אחרים ממהרים אל ה"מנין" שבאותה החצר לשמוע את "הסיום"; זקנה אחת שואלת את העוברים לפניה: עד מתי, יהודים טובים, מותר לאכל חמץ היום? ודעתה אינה מתקררת והיא חוזרת על שאלתה לשני ולשלישי...
"...לא את אבא התמים אשאלה, איני ראויה להעלות את שמו על שפתי! פוגמת אני בקדושה! אתכם, אדונים, מלומדים, אתכם בני האוניברסיטה והאקדמיה, את הבריאים, החזקים והצעירים אשאלה! -
"...ומריה יפימובנה הוסיפה: - לא את אבא , לא את אימא אשאלה, לא את האנשים כמיכאיל מיכאלוביץ אשאלה, תינוק שנשבה לבין הגויים הנהו, לא את אברהם מאיסייביץ, לא את מר רטנר וכיוצא בזם אשאלה. הם לא השתנו ולא ישתנו! אתכם אשאלה, אתם בעלי הפשרות, העושים חשבונות עם דעותיהם, האוכלים בן-חזיר מקולס אחרי המרור והחרוסת! אתם המחללים קדש האומרים "אתה בחרתנו"? האם בכם בחר אלוהי ישראל? ואלוהי ישראל בוחר באלה הגיבורים הממיתים את עצמם על מזבחו! את ה"יצחקים" ואת ה"עקיבאים" הוא אוהב, ואנחנו המלומדים, הדפלומיים, בשביל מה עזבנו את אלוהינו? בשביל ישיבה של שלוה במוסקובה, בשביל דירה נאה, עזבנו את הכול...והננו יושבים כעכברים בחוריהם, כארנבות מוגות, כגנבים במחתרת וחוגגים את החג הקדוש של האלוהים האדירים, אשר כחשנו בו, בגדנו בו!...מה נשתנינו? הוי, מה נשתנינו, מה שפלנו, מה ירדנו!..ירדנו!"...
- "אבא...אשאלה... ארבע קושיות..."...את ההגדה קראנו כנכלמים. נסתלק אותו הזיו, אותה הקדושה שהייתה שרויה בינינו...
...אליהו לא יבא אלינו, - נסה להתלוצץ אחד מן המסובים, - על הכרטיס בביאה יקרא: "אין האדונים בבית"...
- אליהו כבר פה, - קרא פתאום מיכאיל מיכאילוביץ, - והוא, אדוני הנכבדים, כבר שתה, הריק גם את כוסו עד הטפה האחרונה.. - "הוא שותה דמעות..." הוסיף הזקן כמדבר לנפשו,...הדמעות הן יינו של אליהו...
-אדוני, אם תאבו וספרתי לכם על אודות יינו של אליהו...
-למה אצטדק לפניכם, ולא אטהר את מעשי. המטהר שמה יודע את כל הקרוב אליו, את הטהור ואת הטמא...בן שתים עשרה שנה הייתי כשהנסיכה קנובניצינה, נשמתה ב"מלכות שמים". אישה טובה הייתה, לקחתני מהקסרקטין ואמצה אותי לבן לה, עד שהגעתי למצבי זה.
ילדים עברים רבים היינו אז. הרבה המירו את דתם באונס אבל היו גם ברצון. ילדים קטנים - פתו אותם...
הערה: אברהם שוער פרסם את יצירתו בשתי שפות: עברית ויידיש
29.03.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!