שלמה
שפירא
ולבלובי בצחיחותי
ולבלובי - הלא הוא תקוותי , פריחתי והבשלתי
:
בארבעים שנות הליכתי ועד פוקדִי את מעיין
שירתי
בקעתי ים גדול בְּקֶחְתי את לשון צחות-
האהבה
בתשובתי , בסליחתי ובכל צעד
בחיי
גרעיני אמת נבטו נובטים בוקעים כל צחיחה שהיתה, שבאה
שתבוא
אַמַּת המים פקוד פקדה אותי כי "צחוק עשׂה לי
אלוהים"
והשומע והקורא לא עוד צוחק לי
נחמה נחמה אנחֵם אדם ועַמִּי .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!