ל"ג בעומר / מירון / על דגש השמחה בל"ג בעומר / אצל יוצאי-עיראק ל"ג בעומר היה "איזכור" מסוג של "אזכרה" ולפעמים ראו בו גם "אזכרה מתוך שׂמחה"

שלמה שפירא

על דגש השמחה בל"ג בעומר

לפני שלוש שנים בקרתי במירון, ונסיתי לעלות לקברו של רבי שמעון בר-יוחאי, אך הצפיפות והדוחק והדחיפות מנעו ממני להגיע אל הקבר והסתפקתי בחזיון מוקד ההילולה מרחוק. 

ל"ג בעומר הוא יום מיוחד בשביל אלה הבאים להילולא במירון. בזמנו, גדולי הצדיקים הלכו לטבול והבטיחו "הננו מקבלים את קדושת היום". עד ל"ג בעומר היה העולם שומם וממנו התחיל "הזוהר" החדש כשרבי שמעון בר יוחאי גילה את תורתו... נסיתי לעמוד על ההבדל במירון בל"ג-בעומר לעומת מירון-של-כל-השנה ותשובתו של אחד המבקרים, היתה: "...שבל"ג בעומר יש עליה-בהרגשה ובהתרוממות-הקדושה של 12 אלף רגל. אתה תמצא במירון יהודים מכל חלקי הארץ ומכל העולם ובל"ג בעומר אין מחיצות וכולם נעלים, אין ספרדים ואשכנזים, אין חרדי מחצר זה או אחר...במשך השנה מישהו דוחף או נדחף, מתרגזים ממנו ובל"ג בעומר,השמחה מחליקה ומאירה כל דבר... ...מנהג החאלאקה התחיל מזמנו של האר"י הקדוש ויש רמזים בתורה על שלוש שנים "ערלים" ובשנה השביעית קודש לכם. על כן-אלה שימי ההולדת שלהם בפורים והלאה דוחים את החאלאקה לל"ג בעומר ואלה שנולדו חודש-חודשיים אחרי ל"ג בעומר מקדימים. לגבי מנהג הדלקת המדורות: קודם הדליקו נרות בל"ג בעומר ועם הזמן התחזק בארץ-ישראל נושא הדלקת המדורות והוא מנהג מאוחר יותר... ...משנה לשנה, ובעיקר בשנים האחרונות, ההפרדה בין גברים לנשים הופכת יותר ויותר מתקיימת ואם פעם היו טענות של-פריצות שלא בכוונה, בגלל אי ההפרדה, היום המצב פחות או יותר נסבל ולא מורגשת כמעט הפרעה בקדושה. רק אציין שלפני כ-550 שנה בגלל הפריצות היו רבנים שרצו לבטל את שמחת החג, אך הגיע רמז מאור הצדיק רבי שמעון - אל תגעו לי ביום הזה- וחכמים פסקו שביום הזה לא שולט-הערבות...(מחוסר הזמן הבאתי משהו חפיף שנאמר לי על רגל אחת!) "... 

דגש "השמחה" בל"ג בעומר יום ההילולא הוא יום "חתונת השמחה של רבי שמעון בר-יוחאי" ואין אחד שבא למירון בל"ג בעומר שלא שמח. את השמחה הזאת הרגשתי היום שם. נסיתי למצוא אדם עצוב שם ולא מצאתי. אפילו מבקשי הנדבות חייכו ושמחו. הרגשתי בקהל התמסרות טוטאלית לשמחה, משוחחים בשמחה, עונים בשמחה, מנסים לעזור בשמחה,מקבלים בשמחה, מתקבלים בשמחה, מכבדים בשמחה, אוכלים בשמחה, סועדים בשמחה, ובטח גם מתפללים,שרים ורוקדים בשמחה. בדרך יציאתי מן המתחם, שמעתי צעיר אומר לחברו "קשה לי לעזוב את רבי שמעון",ואמר זאת בטון חברי, כאילו הוא נפרד מחבר קרוב. שמעתי צעירים שאמרו, שהיו במתחם "קברו של שמעון" מיום חמישי והיו אמורים לעזוב בבוקר יום ראשון ו"לפני הצהרים" אכל את "הבוקר" ועזבו את המקום רק בסביבות השעה שלוש אחרי הצהרים, וכאשר נסיתי לדובבם הם אמרו לי "רוצים לשוב הביתה ולא יכולים לשוב הביתה, אמרנו נישאר עוד שעה ושוב עוד שעה ועברו יותר מחמש שעות.

"החאלאקה" היא, למעשה, מתחילה בגזירת תלתל משערו של הילד בן השלוש,בתחילתה של השנה הרביעית ורצוי בל"ג בעומר ורצוי מאד במירון -כשנותנים בעיקר לאבא או למכובד-חצר או למכובד מהמשפחה לגזור את התלתל ובאותו זמן שותים לחיים ממשקה חריף מבקבוק סגור של יין או משקה חריף ומחלקים לגברים שמסביב ומברכים וגם קוראים איזה נוסח של תפילה. 

"ההפרדה" בין גברים לנשים כמעט ונשמרת במתחם הקבר וסביבתו. לא ניתן לדובב אשה חרדית אשכנזית ולראיין אותה, אבל כן ניתן לפנות לנשים מזרחיות ולשמוע את דעתן. "ההגעה עד לקברו של הצדיק" בדרך כלל, לא מתאפשרת בגלל הדוחק הצפוף-צפוף-צפוף כל כך ובגלל ה"דחיפות של בחורים וצעירים", ועל כן ניתן להסתפק בנוכחות-סביב-הקבר ומעליו. 

יחסית למספר הפוקדים הרב את האתר לא מוצאים אי-סדר משמעותי, וגם לא לכלוך "מנקר" למרות שיש לכלוך המושלך בקטעי-דרך פה ושם. לדעתי, צריך לבנות בתי שימוש ציבוריים קבועים במיתחם, למרות שההזדקקות להם היא לכמה ימים בשנה. במתחם הקבר,

ביום הזה יש בעיקר מכירת ספרים וחלוקה רבה מאד של פרקי תפילה ופתקים כ"פניות-מנשר" להיטיב את האדם היהודי עם עצמו ועם האלוה. האם אחרי היום הקדוש הזה יתקרבו "אנשי החצרות"השונים ויתחתנו ביניהם, והתשובה חד-משמעית, שיתחתנו מתוך החצרות עצמן. אי אפשר לתפוס את ההרגשה הלא נתפסת בל"ג בעומר. אתה מנסה לשאול מה רוצים בל"ג בעומר ואין תשובה מדוייקת. אולי שמחת השתוקקות למשהו נשגב,רוחני עם תקווה להשיג משהו מוחשי...
ההרגשה שלי שבאתר היו בעיקר חרדים ואולי יותר חרדים גברים מנשים והרבה מיוצאי צפון אפריקה בכל הגילים, אך הנשים בשנות הארבעים פלוס בלטו בשטח. 

ל"ג בעומר אצל יוצאי עיראק בעיראק

ל"ג בעומר היה "איזכור" מסוג של "אזכרה" ולפעמים ראו בו גם "אזכרה מתוך שׂמחה"

ה- "איזכור" היה בבתים ולא בבית-הכנסת, ובמיוחד בבתים אצל אלה שהיו אבלים על מישהו אבלות של שנה.

באזכרה היו קוראים בזוהר וגם "משניות" ושרים 'שבחות' ומדליקים נרות לאבות,לנביאים וגם לתנאים

ובמיוחד לרבי שמעון בר יוחאי ובאותו זמן גם ל 'מתים קרובים'. לא זכור לי ששמו של רבי עקיבא הוזכר בערב זה.

בל"ג בעומר לא הדליקו מדורות בעיראק, וגם לא קישרו אותו לבר-כוכבא, אבל כן קישרו אותו לרבי שמעון בר-יוחאי ולזוהר.

השיר "בר-יוחאי" הושר בנעימה מיוחדת שמוכרת אצל יוצאי עיראק והושר במיוחד בל"ג בעומר וגם בהזדמנויות של שׂמחות.

בעמעום הזמן שחלף, ערב ל"ג בעומר מזכיר לי אוירה של אותו  "תיקון שהיה נהוג בעיראק בערב חג השבועות".

איני זוכר מהתקופה ההיא שהייתי ילד אם "היללו" (קראו הלל) את ל"ג בעומר בזמן התפילות בבית הכנסת.

ל"ג בעומר מהנה, מסביב למדורה עם בטיחות-של שמחה ועם "זוהר" בלב ובנשמה!