שלמה שפירא: מה נאמר/ צוין/ הודגש על - שמעון פרס - / רשימה שניה

שלמה שפירא

שלמה שפירא: מה נאמר/ צוין/ הודגש על - שמעון פרס - / רשימה שניה

*
מרדכי בן פורת שהיה ח"כ מטעם תל"מ (תנועה להתחדשות ממלכתית) שחבריה בכנסת היו:מרדכי בן-פורת, משה דיין ו-יגאל הורוביץ וזה היה בכנסת ה-10 (20/7/1981-13/8/1984) וכיהן בממשלה ה-20 בראשותו של יצחק שמיר כשר בלי תיק מ-5/7/1982 עד 31/1/1984. אז עזב את הקואליציה וב-4.4.1984 כתב:
"ההחלטה להקדים את הבחירות לכנסת נקבעה על חודו של קול-קולי שלי. הציפייה להצבעתי עוררה ספקולציות שונות ומשונות. ח"כ מסיעת המערך, שחשד שנעשה הסכם עמי, ניגש אלי והעיר לי בידידות, כי עלי לדעת שרק מרכז מפלגת העבודה רשאי לאשר הסכמים ואל לי לסמוך על הבטחתם של אישים. מחוגי הליכוד היו "משוכנעים", כי נעשתה עיסקה. הסברי והסבריו של שמעון פרס, עמו קיימתי שיחות, כי הדיון נסב על אידיאולוגיה בלבד ועל אפשרות הקמת ממשלת אחדות לאומית לפני או אחרי הבחירות, לא הועילו. כנראה, שיבוש הנורמות פשה בחיינו בצורה מדאיגה ביותר.חלף זמנו של דור "התמימים" שעשו אך ורק למען המדינה מבלי לתבןע הטבות. הדבר מזכיר לי את התנהגותם המבישה של אחדים מחברי סיעת המערך בכנסת, שתקפוני לפני שנתיים, עת איפשרתי, בקולי הבודד, את אישור תקציב המדינה בכנסת. גם אז חשדו, כי הובטחה לי כהונת שר התקשורת. הכחשתו של מר בגין לא הרגיעה את המשמיצים.

ב-13/9/1984 הוקמה ממשלה ה-21 בראשות שמעון פרס ו- מרדכי בן-פורת עם רשימה מועמדים משלו -"התנועה להתחדשות" בראשותו-לא נבחר כח"כ לכנסת ה-11 כי רשימתו לא עברה את אחוז החסימה...

*
איך מונעים ניצול לרעה של המצב הכלכלי בידי גורמים בלתי אחראיים
"מימונה בנוסח אשכנזי השנה בבית טדי קולק" מאת אריה בנדר, מעריב, יום ו' כ"ד באדר ב תשמ"ו - 4.4.1986
ראש עירית ירושלים, טדי קולק, ורעיתו תמר יפתחו בליל המימונה את ביתם למוזמנים ולחוגגים עפ"י מסורת "תרבחו ותסעדו" הנהוגה אצל יהודי מרוקו. הגברת קולק תלבש בליל החג קפטן מרוקאי מסורתי ואילו בעלה ילבש גאלביה ויחבוש תרבוש חגיגי, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ישלח מביתם של הקולקים את ברכת החג לכל בית ישראל. ראשוני המבקרים בבית הפתוח יהיו ראש הממשלה, שמעון פרס, ורעיתו סוניה וכן משפחות מיוצאי מרוקו שאירחו את משפחת קולק בשנים עברו.
שמור    
הגברת קולק היתנתה את הסכמתה לאירוח בכך שתוכל להגיש בביתה את מטעמי החג המסורתיים, זאבן, מופלאטה וריבות מרוקאיות, אך בנוסח אשכנזי. אירועי חג המימונה, החל ב-30 לאפריל, יעמדו השנה בסימן "וחי אחיך עמך". ראש תנועת "ביחד" המארגנת את חגיגות המימונה, מסרו כי בשל המצב הכלכלי חברתי במדינה הוחלט השנה להרבות במפעלי אירוח בחג כדי להעמיק את ההכרות בין שכבות העם וכדי למנוע ניצול לרעה של המצב הכלכלי בידי גורמים בלתי אחראיים.

*
...יוחנן ביין: (פרק בספר: ישראל, האו"ם והמערכה לשלום, עמודים 111-120)
 ...בהסדרים המדיניים...כל אלה באים לידי ביטוי במערכות הבין-לאומיות. בילטרלית - בהידוק היחסים עם מדינות ובקשירת יחסים דיפלומטיים עם אחרות, כולל יחסים, חלקם רשמיים וחלקם עדיין לא רשמיים, עם מדינות מוסלמיות רבות בכל חלקי העולם, טבעיקר באסיה, באוקיאניה, ובאפריקה. כל אלה מוצאים ביטוים באו"ם ובארגונים השונים.
ועידת העסקים בקזבלנקה שבמרוקו (אוקטובר 1994), פרי חזונו של שר-החוץ שמעון פרס, היתה צעד נוסף לעיצוב המזרח-התיכון. בוועידה השתתפו כ-2000נציגים מ-60 מדינות, יותר נ-1000 אנשי עסקים, עשרה ראשי ממשלה, כ-60 שרים וכ- 500 אנשי תקשורת, כישראל תופסת 'מקום טוב באמצע'. התוצאה המידית של ועידה זו היא ביטולו למעשה של החרם הערבי, והכרה בכך שבסיס השלום במזרח התיכון חייב להיות שיתוף פעולה שיביא לרווחה כלכלית... 

*

"ארץ ישראל הארץ היעודה" ל- ד"ר וולטר קליי לאודרמילק, מאנגלית: ש. גילאי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1945.

המחבר, הינו אמריקאי (לא יהודי) מומחה לשימור-קרקע וסגן-מנהל השירות לשימור הקרקע בארצות-הברית בתקופתו שהה בארץ בשנת 1939.

"...העובדה, שאין בארץ ישראל, ניגודי אינטרסים יסודיים בין יהודים וערבים, וכי למעשה נהנו נחשלי הערבים מפעולות היהודים, פותחת פתח לתקווה בעתיד. ייתכן מאד, כי עולם חדש, מבוסס על עקרונות דמוקראטיים וקואופראטיביים באמת, ישפיע על התנועה הלאומית הערבית, שתבקש לעצמה ביטוי קונסטרוקטיבי יותר. סוף כל סוף, ארץ ישראל אינה אחא חלק קטן מאד מן השטח הנרחב, שעליו יושב הגזע הערבי יישוב קלוש. אפשר, שבעתיד יראו המנהיגים הערבים תועלת לעצמם לחקות את הדוגמא הקונסטרוקטיבית של ארץ ישראל היהודית ולהשתמש בעזרתה, כדי להעמיד את כל האזרח הקרוב על רמה גבוהה יותר של שיגשוג ותרבות..."

הערה שלי: הדברים האלה נכתבו בסביבות שנות השלושים של המאה שעברה, ולפני השואה ותוכנם מזכירים דברי מנהיגים מישראל (כמו שמעון פרס) במסר השכנותי והאזורי, שמציעים אותו... 

*

שלמה שפירא: פורסם ב-28/5/2012
...חייבים להיות חזקים ונחושים גם אווירית וגם קרקעית
להפתיע את האויב גם בשימוש טילי קרקע-קרקע
שנהיה טובים ומוכנים בחימוש ושימוש בטילי הנחייה-מדוייקת-קרקעית
לא רק הגנה-קרקעית מפני טילים, אלא גם מלחמה בעזרת טילים
 בעתיד חייבת ישראל גם להשיב בטילי-קרקע על טילי- קרקע של האויב, (סוג של הרתעה נוספת), למרות המזלטים של היום. אם נזכור שבמלחמת יום- הכיפורים, לא השתמשה ישראל כלל בטילי קרקע- קרקע, הרי עכשיו, גם חימוש ושימוש בטילי הנחייה-מדוייקת-קרקעית, יכולה לתת תוספת-אש וגם לתת לחיל-האויר שלנו יותר אורך נשימה, וגם לאיים על האויב, לא רק אוירית, גם קרקעית. וזאת למרות המודעות שחיל האויר שלנו מעולה שבמעולים, ולמרות התבטאותו של נשיאנו היום, שמעון פרס - דאז, בהיותו שר בטחון אחרי מלחמת יום-הכיפורים שציין: "ש- "55 מטוסי אויב הופלו בקרבות-אוויר לעומת כל מטוס שהופל לנו...".
הדבר עוד יותר נכון להיום, כדי להיות בטוחים בהשמדה מיידית של האיום האיראני הנמצא הרבה יותר רחוק מהאיומים הקרובים לנו.
חייבים להיות חזקים ונחושים גם אווירית וגם קרקעית!   
זאת דעתי (אולי הרגשה) כאזרח שאיננו בסוד-עמוק בחימושו של צה"ל! 

*

על ה-מו"מ בינינו ל-פלשתינאים

להזכיר :

ידיעה מ- 10 במרס 1985

ראש הממשלה דאז היה שמעון פרס

מובארק מבקש מפרס לבטל התנגדות ישראל לטרפוד ההצעה למו"מ מקדים של ארה"ב עם משלחת ירדנית-פלשתינית.. "כי קודם לפתיחת המו"מ הישיר עם ישראל ייפתח דו-שיח מקדים בין ארה"ב  למשלחת ירדנית-פלשתינית". אולם יצויין, כי ישראל מתנגדת למגמה זו וההתנגדות זו מוסכמת על ראש הממשלה וממלא מקומו, הסבורים כי היא אינה מקדמת את יוזמת השלום באזור.

*

שלמה שפירא: המפלגה האבודה
פורסם ב-"הצופה" - 26/10/2005 

ארבעת המועמדים של מפלגת העבודה בפריימריס מזכירים- היום -  יותר נציגי ועד עובדים במפעל ציבורי לאחר עיכובים ובצל חקירת משטרה לבדיקת זיופים במפקד מפלגת העבודה, הוכרע במרכז על קיום הפריימריס ב 8.11. ארבעה מועמדים למפלגה בנימין בן אליעזר, מתן וילנאי, שמעון פרס, עמיר פרץ וכולם כבר מזכירים לי בהיסטוריה הפוליטית שלהם נציגי ועד עובדים במפעל ציבורי, ולא מנהיגים בעלי שאר רוח, מבורכים באמונה ובמעש, עקביים בדרכם האידיאולוגית. איך קרה המהפך שמפלגה, שקיבלה בעבר אמון רב מבוחריה, הופכת למפלגת שמחפשת אמון מעזובי בוחריה? מישהו אמר לי, כי "בעבר הייתי בוחר מושבע למפלגת העבודה, למרות שלא הייתי איש פוליטי ולא נזקקתי למפלגה פוליטית, והנה זה זמן מה שידיי רועדות כשאני צריך לשלשל את הפתק בקלפי למענה". ח"כ לפיד אמר בהקשר לכך, ש"הדבר הופך את השערורייה הציבורית של הזיופים במפלגה לפארסה המעידה יותר מכל על מפלגה שאיבדה את דרכה ואינה יכולה לבחור לעצמה מנהיג אין מה ואין מי שינהיג". 

אבל מזכ"ל העבודה, איתן כבל, ממשיך להאמין כי "לא אות קלון בה, כי אם אות כבוד ומקור לגאווה". אשרי המאמין!
אין היום מנהיג ראוי משכמו ומעלה למפלגת העבודה, שיוציא את המפלגה מהבוץ התובעני-הטובעני ויצעידה שוב בדרך המלך, יחזיר לה את הבוחרים מן העבר שעזבו אותה, ויתחבר אל בוחרים חדשים צעירים. האם זו לא דמגוגיה כאשר פרס אומר "מה שצריך לחשוב זה לא איך להוציא את העבודה מהממשלה, אלא איך להוציא את העוני מן המדינה". עמיר פרץ, למשל, אומר: "הפריימריס יהיו עבורנו הזדמנות לחדד את המסרים, לדבר אל אוכלוסיות שנטשו אותנו, לדבר על מדינת ישראל, לדבר על השלום". אפשר לדבר, כמו באסיפות הוועד, אבל מה יוצא מזה? בכלל, יש חילוקי דעות בציבור הישראלי, כולל בתוך מפלגת העבודה, לגבי תפקודה ותפקידיה של ההסתדרות בחברה הישראלית, שקרנה ירד פלאים לא פחות ממפלגת העבודה.
מפלגת העבודה, שהיתה בעבר פירמידה חזקה ויציבה, העומדת ביושר על בסיסה, התהפכה ועומדת היום על חודה. ובכלל, מדוע לא משנים את הגדרתה של מפלגת העבודה מ"מפלגה ציונית סוציאל-דמוקרטית" למשהו מדויק יותר לאידיאולוגיה שלה היום?
כדאי שבמפלגת העבודה יזכרו את א.ד. גורדון, את ברל כצנלסון, את משה שרת, את דוד בן גוריון, כדי לעשות חושבים לפני שיוצאים אל הבוחרים, ואל העבודה האמיתית.  

*

"הגשרים של חיי - בגדאד * קובה * יפן * בנגקוק * ז'נבה * תל-אביב" ל- יהודה אסיא, ליקוט ועריכה: מיכל ארוניס, הפקה: דליה אסיא פלד, מו"ל, ספרית מעריב, 2005.
...פוליטיקה עכשיו:
שנת 1965 הייתה שנת תהפוכות בפוליטיקה הישראלית. המפה המפלגתית, שהתבססה והייתה מוכרת זה עשרות שנים, השתנתה. נראה היה שהנה הסתמנו סדקים בתפיסה ובמנטליות, שפנחס ספיר היה הנציג המובהק שלהן...דוד בן-גוריון, הקים את רפ"י...ידעתי שהתרחשויות פוליטיות כאלה, כפי שהיו כאן ב-1965, מזמינות כניסה של פנים חדשות למערכת, או לפחות נסיון לגייס כאלה. שמעון פרס חשב שאני עשוי להיות מועמד מתאים שכזה.

באותה תקופה פעל שמעון פרס בכל כוחו לארגן את רפ"י ולקדם את מעמדה הציבורי. היינו מכרים ותיקים, והוא בדק יותר מפעם אחת אם יש בכוונתי להצטרף למפלגתו ולהשתלב בשורה הראשונה שלה. בין השאר, לאחר שבא לאוחת ערב בביתי עם רעייתו סוניה, שלח אלי פרס את חיים הרצוג, לימים הנשיא השישי של מדינת ישראל, שהיה אז מפעילי רפ"י, אני מעז להניח שפרס שיער כי יפיק רווחים פוליטיים אם יודיע לציבור כי בין תומכי מפלגתו נמצא גם יהודה אסיא, שהוא יליד עיראק, איש-עסקים בין-לאומי ויו"ר מועצת הבנקאות, תפקיד שקיבלתי על עצמי בערך באותה תקופה...

*
מתוך "חרוזי החיים והמוות" ל- עמוס עוז, עורכת: רונית ויס-ברקוביץ, הוצאת כתר, 2007

...האיש שזכה...גם יצחק שמיר וגם שמעון פרס כיבדו אותו ובאו לחתונה הנוצצת...חיבק ואימץ אל חזהו בכוח את כל אחד מאורחיו, גברים ונשים, חברי כנסת, סוחרי קרקעות, אמנים, כתבי מקומונים,...ועכשיו בחושך הלח הוא מוטל שם במחלקה פנימית ב' בבית-החולים איכילוב על מיטה מיוזעת, באמצע בין שני גוססים אחרים, מצעיו רוויי שתן,...

*
"ואלה שנות...50 למדינת ישראל" ל- נסים משעל, עורך אחראי: דב איכנולד, עורכת: עליזה ציגלר, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997
בין הכותבים בספר - כך הם רואים את ישראל:

ס.יזהר, ירון לונדון, סמי מיכאל, מאיר שלו, יוסף בורג, אמנון ליפקין-שחק, יעקב שרת, חיים כהן, מאיר פעיל, אמנון אחי-נעמי, שמעון שטרית, סמי סמוחה, איסר הראל, אורי אבנרי, חיים באר, יוסי שריד, אפרים קישון, יצחק שמיר, עזמי בשארה, אריאל שרון, חיים יבין, יוסי ביילין, דוד אלכסנדר, חיים רמון, אסתר רוט-שחמורוב, יצחק מרדכי, זבולון המר, עמיר פרץ, בנימין ועִדו נתניהו, רוני מילוא, שולמית אלוני, עזר וייצמן, חיים גורי, איתן בן אליהו, א. ב. יהושע, אברהם בורג, סבר פלוצקר, מסקי שיברו סיוון, דני אבבה, בתיה ארד, דויד גרוסמן, אילנה דיין, שאול משעל, אביעזר רביצקי, דן מרידור, לאה רבין, שמעון פרס, הרב יהודה עמיטל, המלך חוסיין, אהוד ברק, יוסף לפיד, נחום ברנע, יהודה עמיחי. 

*
תמונה שמספרה 77: הנהלת מפלגת העבודה במפגן אחד במאי, 1988. צועדים בראש:
                          שמעון פרס, יצחק נבון, ירוחם משל, יצחק נבון, שושנה ארבלי-אלמוזלינו ועוד.
מופיעה  בספר: "מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל" ל- שושנה ארבלי-אלמוזלינו, עורך הספר: עמוס כרמל, עם כ- 14 עמודי-תמונות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998

*
"תמוז בלהבות" - הפצצת הכור העיראקי / סיפור המבצע - ל- שלמה נקדימון, ספרי ידיעות אחרונות הוצאת עידנים ירושלים, 1986.
מ-עמוד288- 289:
ב-10 ביוני בבוקר, למחרת הוויכוח החריף בין בגין ופרס בוועדת החוץ והביטחון, הביא ראש הממשלה מביתו את מכתבו של יריבו. "פרס", אמר בגין למנהל לשכתו יחיאל קדישאי, "טוען אתמול בוועדת החוץ והביטחון שלא הביע התנגדות עקרונית להפצצת הכור, אלא הסתייג מן הפצצה ב-10 במאי. אני זוכר שהוא התנגד עקרונית לעצם ההפצצה, בלי קשר לתאריך. ונהנ, קריאת המכתב מעידה שזכרתי נכון". הואיל ובאותה שעה עצמה התכנסה ועדת החוץ והביטחון לשמוע דיווח מפי שר-החוץ, הורה בגין לקדישאי להעביר מייד את צילום המכתב ליו"ר הוועדה, משה ארנס, כדי שיפיץ אותו בין חברי הוועדה. לצילום זה צירף בגין מכתב בן מספר שורות לארנס.
"ידידי", כתב ראש-הממשלה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, "כפי שתזכור, אמר אתמול חבר הוועדה ח"כ שמעון פרס, שהוא כתב לי מכתב שבו לא הביע התנגדות עקרונית להפצצת הכור אך השיג על התאריך של 10 במאי, יום הבחירות בצרפת. כמו כן ידוע לך, שהבטחתי לבדוק את העניין, על-ידי שאשוב ואקרא את המכתב הכתוב בכתב ידו של ח"כ שמעון פרס. הבוקר עשיתי כן. נוכחתי לדעת, כי זכרונו של מר פרס בגד בו"...
פרס סיפר במסיבת-העיתונאים כי ב-9 במאי, ערב יום הבחירות בצרפת, נודע לו על הכוונה לבצע את הפצצת הכור למחרת, ואז החליט לשגר את המכתב לראש-הממשלה. הוא האשים את בגין ב"פטפטת גרעינית", העלולה להחיש את ה"מירוץ הגרעיני". "ביומיים האחרונים", טען פרס במרירות, "דובר בישראל על הנושא הגרעיני יותר מאשר ב-20 השנים הקודמות - והכל משום שראש-הממשלה אינו יכול לכבוש את יצר הפטפטנות שלו"...
בגין רתח. תחושתו העמוקה הייתה כי הביקורת שמותחים עליו יריביו הפוליטיים נותנת נשק תעמולתי בידי אויביה של ישראל. באסיפת בחירות בפתח-תקווה, ב-11 ביוני, טען ראש-הממשלה: "האדונים פרס, הרצוג וגור, עזרו לשר-ההגנה ויינברגר להעביר את ההחלטה בדבר השעיית המטוסים לישראל"...

על עצם הטענה של המערך כי הכור הושמד משיקולי בחירות, הגיב בגין: "זו נבלות! אני לא מהסס לומר זאת"..."...אך במה שעשתה האופוזיציה, יש מעשה של חבלנות: הם באמת מחבלים במערכה המדינית של ישראל".

*

   מפגש עם כותבי ביוגרפיות

               בהנחיית העיתונאי : אריה אבנרי 

משתתפים : 

פרופ' מיכאל  בר זוהר –

כותב הביוגרפיות של: דוד בן גוריון, שמעון פרס 

פרופ' נורית גוברין –

כותבת הביוגרפיות של: ג. שופמן, דבורה בארון, שלומית פלאום, אהרון מגד              

תא"ל ( מיל) עמוס גלבוע –

כותב הביוגרפיה של: האלוף אהרון יריב 

פרופ'  גבי שפר  -

כותב הביוגרפיה של: משה שרת 

אריה אבנרי –

כותב הביוגרפיות של: פנחס ספיר, דוד לוי, יעקב לוינסון, אברהם  שפירא, ד"ר ישראל כץ   

בבית הסופר ע"ש שאול טשרניחובסקי – קפלן 6 תל אביב

 יום ראשון , טז' באדר א' תשע"ד,  9.2.2014 , בשעה 19:30  

*
מתוך:"מדינת ישראל לבית אלטנוילנד איננה" - מצויין בחזית הספר "נכתב לפני הבחירות 1988 עם תוספות", ל- יעקב שרת, הוצאת "תשר", 1988.
מ- עמוד 96:
...התפיסה הישראלית הרווחת בעם לגבי השטחים הכבושים היא "או אנחנו או הם", לא "גם אנחנו וגם הם".
לוי אשכול, גולדה מאיר, ישראל גלילי, משה דיין, יגאל אלון, יצחק רבין, שמעון פרס זרעו כיבוש, התנחלות, סיפוח זוחל, רדיית עם בעם, תכסיסי הפרד ומשול, שחד ושלוט, מַקְלֵל וגַזְרֵר, קוַזְלֵנְג ודפוק. מנחם בגין ויצחק שמיר ואנשיהם קצרו. מפלגת העבודה, כמפלגת "הליכוד", שוללת קיום מדינה פלסטינית ממערב לירדן, מכתיבה "מלמעלה" תנאים מוקדמים להסדר, מתכונת לקיום הפלסטיני. כלום אין שתי תאומות סיאם אלו מייצגות את רובו המכריע של העם אפילו בלי תוספת הדוליים הטרנספריים הדתיים והחילוניים? ומה פירושה של שלילה זאת אם לא שלילת היותו של העם הפלסטיני עם ככל העמים, אם לא שלילת עצם היותם של הפלסטינים עם, אם לא נטילת זכות מיוחדת במינה - שהיא היפוכו המובהק של התפיסה הציונית המקורית ככל שמדובר בלאומיות היהודית - על-ידי עם אחד להיות הוא ואך הוא הפוסק אם קיבוץ מסוים הוא עם או לא עם, זכאי או לא זכאי לישות מדינית משלו,
ואם זכאי - מתי, כיצד והיכן?...
זה לב הסכסוך. עם אחד שולל את קיומו ו/או את זכותו של עם אחר. עם אחד אומר לעם האחר: כל עוד אתה יושב במקום שאתה יושב - לעולם תהיה נחות, כפוף, נשלט, חסר ישות לאומית מלאה משלך, אפילו אתה רוב בשטחיך...

*
שלמה שפירא: יש חיים אחרי הפוליטיקה
10/10/2005 בעיתון  "הצופה"
ח"כ בייגה שוחט הודיע בתחילת השבוע על פרישתו מן החיים הפוליטיים והשתלבותו בסקטור העסקי. בייגה אמר שחש שמיצה את עצמו בדרכו הפוליטית ומאס במערכת הפוליטית במבנה הנוכחי.
בייגה שוחט הוא היום חבר כנסת מטעם "העבודה-מימד-עם אחד". היה חבר כנסת במפלגת העבודה משנת 1988 והיה שר אוצר בממשלתו האחרונה של רבין ושל שמעון פרס(1992-1996) ושר אוצר וגם שר במשרד התשתיות הלאומיות בממשלת ברק(1999-2001). בקדנציה הנוכחית הוא חבר בוועדת הכספים בכנסת ואחד מממלאי המקום בוועדת חוץ ובטחון ובעברו כיהן כראש המועצה המקומית של ערד...