שלמה שפירא
על הסרט "מפריח היונים" וגם תגובות שקבלתי על הסרט
מדובר בסרט חדש העוסק ביהדות הבבלית בשנות 1950-1,ובו מצאתי פסיפס חלקי-מוגבל אותנטי של התקופה המדוברת בסרט, וגם משהו מסיפורה של הקהילה היהודית בגדאדית. הסרט הזה לו היה נבנה, מועבר ומוצג אחרת עם מטרה בסיסית של שיחזור היסטורי בעיקרו, או אם היה מוצג כ"טלנובלה" בעיקרה, היה נראה אחרת. לשעטנז את שניהם, וגם לא לפסוח על 'אלי עמיר' ו'יוסי אלפי' ואחרים, הקשה, לדעתי, על עיבוד הסרט. אך, למרות הכל, הוא סרט טוב וחשוב מאוד.
התרשמותי הראשונית מהסרט - בכללית - הסרט טוב מאוד, מעניין, דרמתי, מעורר סקרנות רבה וחשוב בתיעוד החלקי של התקופה. מה שהפיח קצת חיים לא "עיראקיים", היתה יסמין עיון ששיחקה "בת בגדאדית"
עם התבטאות שעטנזית, "מוסלמית-יהודית-בגדאדית-עילגת",
והגישה לצופים "טלנובלה" דרמתית ולדעתי לא משנות החמישים ולא מבגדאד ולא מן ההווי היהודי בגדאדי. שאר השחקנים, כמעט כולם, היהודית-בגדאדית בפיהם, היתה כמעט קרובה למציאות. גם אלה ששחקו את המוסלמים, דיבור להגם מזכיר משהו קרוב למציאות
האוירה של בית, שכונה, שוק, מוסלמים בשלטון החוק, ועוד הזכירו אותנטיות. אלי עמיר שאני זוכר אותו, עד כמה עמל, כדי לדייק במלים, בביטויים, באווירה וזה בא לו מן הבית, מן הקהילה הבבלית בישראל, מן הפגישות הרבות עם אנשים, מן הכנסים שבהם היה נוכח, ישב וכתב כמעט כל מלה שנאמרה בהם, מן המחקרים שעיין, מן "שיעורי-הבית"... כל אלה הכין לפני כל כתיבה של טקסט. כך שאני יכול לסמוך על מה שמגיש לנו, גם בספריו וגם בסרטו זה, שהוא גם התסריטאי בסרט הזה עם נסים דיין, ואף משתתף בסרט כמחנך בבית-ספר.
מדהים איך הכניס בשילוב טבעי בסרט הזה כל ביטוי חשוב ושגור בשפה היהודית בגדאדית, ויבוא על-כך על הברכה, במיוחד בתיעוד הזה.
בסרט, מורגשת העוינות הממסדית-הממשלתית שאפילו בה יש רקמה סלחנית מסויימת, אך ביחסים בין יהודים-ערבים, בחיי היומיום, כמעט ולא הודגשה עוינות או שנאה. גם המירקם של הדור הצעיר היהודי, ביטא יפה את הציוני והקומוניסט, בצורה כמעט אמיתית ונכונה.
גם המירקמים: הפנימי-גברי-נשי והמשפחתי-חמולתי והקהילתי בוטאו בצורה קרובה למציאות.
שיהיה בהצלחה!
התגובות שקבלתי על הסרט "מפריח היונים:
1. לשלמה תודות על הערכת הסרט
תודה על חוות דעתך.
ברכות לבריאות ויצירה ,
מוטי גלזר
את שעשועי רומא העתיקה.נהניתי מהתייחסותך לסרט.
פתיחות לסקס ולזונות...דווקא הרשים אותנו-הבוגד היהודי איש היונים, שגרם להעלות יהודי-חבר לגרדום. לא שמענו בסרט ’אטבח אל יהוד" מהקהל המעורב יהודים ומוסלמים מול עמוד התלייה.
נהנינו גם מן הכתבה על הסרט!
6. הני,
שלמה היקר,
בברכה שלמה שפירא
12. שלמה שפירא,
אתמול ב-ערב שבת נפגשנו כל המשפחה המורחבת, והבנות שאלו "אבא, באמת כדאי לראות את
"מפריח היונים?" ואני עניתי "חובה וגם הנאה. קחו אתכם גם את החם ואת החמות". עוד באותו ערב
החתן שלי הזמין כרטיסים לסרט
דרך הסלולרי. והבת, שבזמנו קראה את "מפריח היונים" בתחילתו אמרה: "הלכתי/נו בסביבות הפארק
הלאומי ברמת-גן ושמעתי אשה זקנה מדברת בגדדית. עזבתי לרגע את כיוון הליכתי וכל כך שמחתי
לשמוע אותה מדברת. הזכירה לי את הסבתות ואת דודתי . אמרתי בלבי סוף סוף משהו "עדנה" יצא מהסרט
לילדים שלי ולנכדים שלי!
13.שלמה שפירא,
בתי שלחה לי ס.מ.ס לנייד שלי -
וכותבת לי:
אבא יקירי הסרט מרגש ויפה התגעגעתי לשפה, מדגים יפה את שבר יהדות עיראק, שבר הדורות,
רעיון הציונות כאוטופיה, תחרות בין קומוניזם וציונות בראי התקופה.
על הסרט "מפריח היונים" וגם תגובות שקבלתי על הסרט
מדובר בסרט חדש העוסק ביהדות הבבלית בשנות 1950-1,ובו מצאתי פסיפס חלקי-מוגבל אותנטי של התקופה המדוברת בסרט, וגם משהו מסיפורה של הקהילה היהודית בגדאדית. הסרט הזה לו היה נבנה, מועבר ומוצג אחרת עם מטרה בסיסית של שיחזור היסטורי בעיקרו, או אם היה מוצג כ"טלנובלה" בעיקרה, היה נראה אחרת. לשעטנז את שניהם, וגם לא לפסוח על 'אלי עמיר' ו'יוסי אלפי' ואחרים, הקשה, לדעתי, על עיבוד הסרט. אך, למרות הכל, הוא סרט טוב וחשוב מאוד.
התרשמותי הראשונית מהסרט - בכללית - הסרט טוב מאוד, מעניין, דרמתי, מעורר סקרנות רבה וחשוב בתיעוד החלקי של התקופה. מה שהפיח קצת חיים לא "עיראקיים", היתה יסמין עיון ששיחקה "בת בגדאדית"
עם התבטאות שעטנזית, "מוסלמית-יהודית-בגדאדית-עילגת",
והגישה לצופים "טלנובלה" דרמתית ולדעתי לא משנות החמישים ולא מבגדאד ולא מן ההווי היהודי בגדאדי. שאר השחקנים, כמעט כולם, היהודית-בגדאדית בפיהם, היתה כמעט קרובה למציאות. גם אלה ששחקו את המוסלמים, דיבור להגם מזכיר משהו קרוב למציאות
האוירה של בית, שכונה, שוק, מוסלמים בשלטון החוק, ועוד הזכירו אותנטיות. אלי עמיר שאני זוכר אותו, עד כמה עמל, כדי לדייק במלים, בביטויים, באווירה וזה בא לו מן הבית, מן הקהילה הבבלית בישראל, מן הפגישות הרבות עם אנשים, מן הכנסים שבהם היה נוכח, ישב וכתב כמעט כל מלה שנאמרה בהם, מן המחקרים שעיין, מן "שיעורי-הבית"... כל אלה הכין לפני כל כתיבה של טקסט. כך שאני יכול לסמוך על מה שמגיש לנו, גם בספריו וגם בסרטו זה, שהוא גם התסריטאי בסרט הזה עם נסים דיין, ואף משתתף בסרט כמחנך בבית-ספר.
מדהים איך הכניס בשילוב טבעי בסרט הזה כל ביטוי חשוב ושגור בשפה היהודית בגדאדית, ויבוא על-כך על הברכה, במיוחד בתיעוד הזה.
בסרט, מורגשת העוינות הממסדית-הממשלתית שאפילו בה יש רקמה סלחנית מסויימת, אך ביחסים בין יהודים-ערבים, בחיי היומיום, כמעט ולא הודגשה עוינות או שנאה. גם המירקם של הדור הצעיר היהודי, ביטא יפה את הציוני והקומוניסט, בצורה כמעט אמיתית ונכונה.
גם המירקמים: הפנימי-גברי-נשי והמשפחתי-חמולתי והקהילתי בוטאו בצורה קרובה למציאות.
שיהיה בהצלחה!
התגובות שקבלתי על הסרט "מפריח היונים:
1. לשלמה תודות על הערכת הסרט
נעשה מאמץ לראות את הסרט, ללמוד ולהתרשם, יקי
2. תודה על שאיפשרת לי להיכנס לחוות דעתך לגבי "מפריח היונים".
את אלי עמיר אני
מכיר שנים ואני מאוד שמח עם יציאתה של יצירתו מן הנייר אל המסך.תודה על חוות דעתך.
ברכות לבריאות ויצירה ,
מוטי גלזר
3. אבי, סטודנט לתיאטרון,
"מורגשת הטלונובלה" היא חריפה בסרט, וזה מתבטא, דווקא בקטע ’הזונות’, דבר שהזכיר ליאת שעשועי רומא העתיקה.נהניתי מהתייחסותך לסרט.
4. מאיר ב. , :
נהנתי מאוד
מהסרט הזכיר לי את הסיפורים מהוריי על החיים בעירק ,נהנתי מהביקורת על הסרט בקטע
שקראתי כאן.
5. חני ושמעון,
ראינו את הסרט ונהנינו, ושאלנו את השאלה (אנחנו בני-זוג), האם כך היה בקהילה
היהודית באמת פתיחות לסקס ולזונות...דווקא הרשים אותנו-הבוגד היהודי איש היונים, שגרם להעלות יהודי-חבר לגרדום. לא שמענו בסרט ’אטבח אל יהוד" מהקהל המעורב יהודים ומוסלמים מול עמוד התלייה.
נהנינו גם מן הכתבה על הסרט!
6. הני,
שלמה היקר,
אני
ראיתי את הסרט ומסכימה אתך לגמרי על הערות והציונים. מאוד נהנתי ואפילו התרגשתי
כי לא הכרתי את כל הפרטים של העליה העיראקית. כייקית אני לא יכולה לשפוט אם הסרט אוטנטי,
אבל בהחלט היה אפשר ללמוד הרבה על
כי לא הכרתי את כל הפרטים של העליה העיראקית. כייקית אני לא יכולה לשפוט אם הסרט אוטנטי,
אבל בהחלט היה אפשר ללמוד הרבה על
החברה היהודית-בגדאדית מבחינת תרבותית, דתית
ופוליטית ולהזדהות עם הדילמות והקשיים של אז.
זה סרט
מענין, מרתק ולדעתי גם תעוד היסטורי.
תודה
שנתת לי הזדמנות לראות אותו !
הני
7. שלמה שפירא,
הני היא חברתי לחיים וביחד ראינו את הסרט. אני
נהניתי מאוד מאוד והיא אמרה לי
"אני נהניתי מאוד מאוד מאוד".
"אני נהניתי מאוד מאוד מאוד".
8. שלמה שפירא,
אחותי -אופירה זהבי- צלצלה אלי הבוקר והשאירה הודעה
בטלפון: "שלמה,
ראיתי סרט-מפריח היונים- ומדברים שם ביהודית עיראקית, כדאי לך.
ראיתי סרט-מפריח היונים- ומדברים שם ביהודית עיראקית, כדאי לך.
9. מרים ב.
שלום,אשתדל לראות את הסרט לפי המלצתך.בידידות,מרים.
10. רינה בשן,
שלמה, אני אלך לסרט בהמלצתך או שלא.
אני ממליצה לך שתקרא את הספר של אלי עמיר, אם עוד לא קראת,
שיצא לאור בשנות ה-90 של המאה הקודמת.
רינה בשן
11.שלום רינה,
בזמנו קראתי את הספר, ואף שלחתי,
בזמנו, מכתב על הספר לאלי עמיר,בברכה שלמה שפירא
12. שלמה שפירא,
אתמול ב-ערב שבת נפגשנו כל המשפחה המורחבת, והבנות שאלו "אבא, באמת כדאי לראות את
"מפריח היונים?" ואני עניתי "חובה וגם הנאה. קחו אתכם גם את החם ואת החמות". עוד באותו ערב
החתן שלי הזמין כרטיסים לסרט
דרך הסלולרי. והבת, שבזמנו קראה את "מפריח היונים" בתחילתו אמרה: "הלכתי/נו בסביבות הפארק
הלאומי ברמת-גן ושמעתי אשה זקנה מדברת בגדדית. עזבתי לרגע את כיוון הליכתי וכל כך שמחתי
לשמוע אותה מדברת. הזכירה לי את הסבתות ואת דודתי . אמרתי בלבי סוף סוף משהו "עדנה" יצא מהסרט
לילדים שלי ולנכדים שלי!
13.שלמה שפירא,
בתי שלחה לי ס.מ.ס לנייד שלי -
וכותבת לי:
אבא יקירי הסרט מרגש ויפה התגעגעתי לשפה, מדגים יפה את שבר יהדות עיראק, שבר הדורות,
רעיון הציונות כאוטופיה, תחרות בין קומוניזם וציונות בראי התקופה.
14. ענת ז.
ערב טוב שלמה
יישר כוח
תודה שאתה משתף אותי.
בברכת יום עצמאות שמח
ענת
יישר כוח
תודה שאתה משתף אותי.
בברכת יום עצמאות שמח
ענת
15. רחל ה.
שלמה שלום,
עם אוסף כה עשיר של תגובות על הסרט "מפריח היונים" אי אפשר להישאר אדיש. אשתדל לראותו,
גם את הספר אחפש ואקרא.
בידידות
רחל
עם אוסף כה עשיר של תגובות על הסרט "מפריח היונים" אי אפשר להישאר אדיש. אשתדל לראותו,
גם את הספר אחפש ואקרא.
בידידות
רחל
שלום שלמה,
השבמחקאם היית מכיר אותי היית מבין שכל ההשערות שהעלית לגבי אין להם בסיס.
אך איני כועסת. זו טיבה של התכתובת האינטרנטית, הווירטואלית במידה רבה.
כתבתי לך, כי למרות שלא ראיתי את הסרט, הסתקרנתי, מכיוון שיוצריו בחרו כשפה המרכזית בסרט – ערבית עיראקית -
החלטה שנראתה לי מעניינת, למרות שאיני דוברת שפה זו ולמען האמת והשקיפות מעולם לא למדתי ערבית.
אבל יש לי נכדים שהם חצי – "עיראקיים"; רבע "תימנים" ורבע "פולנים".
לא חשוב על איזו משבצת שוקולד של נכדיי אני אחראית, מה שחשוב הוא שאני מאמינה, כמו ביאליק בשעתו, שכדי שנהיה עם בריא וממוזג, על כל שבט להתחבר אל שורשיו במיטב האותנטיות שביכולתו.
לכן: ערבית עיראקית בסרט ישראלי בפעם הראשונה עושה עלי רושם!
וביחס לאלי עמיר ושאר ירקות הסלבים, אומר בסגנון אלתרמני משהו: יהי לסלב אשר לסלב ולנו יזהרו הסופרים.
הייתי מורה יותר מעשרים שנה - זה עשרים שנה שאני "באזרחי" ואינני שואפת ללמד ולחנך יותר.
נהניתי משני ספריו הראשונים של אלי עמיר – הראשון "תרנגול כפרות" עשה לי המון ונהניתי להציגו לתלמידיי, ואלי עמיר אף שלח לי בשעתו, לאחר שיחות עם התלמידים, את סידרת הטלוויזיה שנעשתה לפיו ככלי עזר. אני, דווקא רציתי את "תמונת מחזור", תכנית הטלוויזיה שבה נפגשים בוגרי משמר העמק, שעליהם ביסס עמיר את ספרו האוטוביוגרפי, שהייתה לי לעזר רב ונלקחה ממני.
את "מפריח היונים" קראתי לבקשת הסופר וגם כתבתי לו עליו בשעתו וקיבלתי תשובה, שלא נשתמרה בידי. אהבתי את הספר, אך הוא לא זעזע אותי כמו "תרנגול כפרות", בהיותו יותר אפי, ואולי בגלל שסמי מיכאל הציג בצורה משכנעת ועמוקה יותר את אותה תקופה בספרו "חסות", שקראתי ולימדתי לפניו.
ובכל זאת אני כבר רוצה לראות את הסרט, שלפעמים הוא יכול אפילו לעלות על מקורו, נחיה ונראה.
בכבוד רב
רינה בשן
שלום שלמה, 16 במאי, 2014
מחקתודה.
תגובתך?
רינה
הסתקרנותך נכונה. אני מקווה שראית את הסרט. אני מן "הבגדאדים", ואצלנו, הבנים/הבנות/הנכדים/הנכדות - וזה לא מקרה אחד שעליו שמעתי - שהיתה יוזמה מצידם ולקחו את הדור-המבוגר-היום, שהיה צעיר אז, ו"סחבו" אותם לסרט. וזה עשה לכולם/להם/להן טוב, וכולם ציינו שזה בגלל השפה שבסרט. חתני, למשל, לקח את הוריו, ומספר לי - "לא נכנסתי להתרחשויות בסרט, אבל השפה דיברה עמי, ואי אלו זכרונות ששמעתי בילדותו צפו, למשל- שאחד מהדודים שלי, ברח מעיראק דרך פרס." הקרנת הסרט, הביאה ומביאה עדנה רבה לשפה היהודית-בגדאדית, והסרט החזיר את הצופים בסרט לימי הקירבה לסבתא,לדודה,לקרובי-משפחה ולאותם מפגשים-משפחתיים/מורחבים ברעים-קרובים...אך צריך לדעת, שנוסטלגיה ליחוד, ומה גורלה האמיתי של השפה ליחוד, כי, ואני יודע מניסיוני, כאשר לפני כשלושים שנה,התעניינתי בשפה וחקרתי אותה תוך ראיונות עם זקנים, מבוגרים וצעירים והגעתי -אז- למסקנה: שהשפה היהודית -בגדאדית, בעצם גוועת ועל זה כתבתי כתבה בעיתון " על-המשמר", בזמנו בכותרת "גוויעתה של שפה" . את הכתבה ניתן לראות בבלוג שלי (שלמה שפירא+גוויעתה של שפה).
ולגבי המישמאש השוקולדי המעניין שלך שאותו את מזכירה, שהוא הזכיר לי גם את שלי ואני בטוח שמזכיר גם אחרים שבכור-ההיתוך של עמנו - אני מזכיר לך שגם אני נמצא בתוך ההיתוך "השוקולדי המובחר הזה".
באשר לסרטו וספרו של אלי עמיר, אני הרגשתי שהבעת את דעתך האישית - על הקשר הכרונלוגי עם הספר ועם המחבר, באותם ימים ובסך הכל, ניתן ליצור הפריה בין יוצר-מורה ו- מורה-יוצר. וכמובן בא עכשיו, הסרט, תראי אותו, תתרשמי ותוסיפי עוד דעת בנושא.
אני אסיים במשפט מ-"חופן של ערפל" ל-סמי מיכאל:
"הוא אמתי, אבל העיקר הוא כשאני נמצא על-ידו אני מרגיש שגם אני אמיתי".
שנמשיך כולנו להביע דעות ולהרגיש "להיות - אמיתיים" !!!
תגובה מ- רינה ב.
מחקשלום שלמה,
ברוחו של סמי מיכאל אומר:
ניכרים דברי אמת, שאתה מרגיש טוב לידם.
רינה
נשלחה באיימל: 21/5/2014 05:54