שלמה שפירא
"נכתב בחוֹל - סיפורה של חולון" ל- אריה קרישק, הוצאת "רשפים" ספרי תובל, הדפסה שניה, 1986
בדף הפותח: דבר ראש העיר עם המהדורה החדשה - פנחס אילון
בספר הקדשה:
לכל החולונים
ובמיוחד ליסמין
ד"ר נח קפלינסקי:
זמן קצר לאחר האירועים הדרמטיים האלה (כושים משתוללים בחולון...מנהל "לודז'יה" נרצח...מה שארע אכן היה מפחיד ומסמר-שיער) מגיע לחולון רופא צעיר - ד"ר נח קפלינסקי. הד"ר קפלינסקי יהפוך, בכוח האירועים, לעד-ראייה מהיימן (וגם משתתף פעיל ביותר) לסיפור עמידתה של חולון במאבקה, והתפנית הגדולה, לאחר-מכן, 0כמו-כן, תפניתו שלו) בהפיכתה לעיר של ממש...
"ולמה חולון? פשוט מאד: כאן היה זול ב- 200 לא"י מהסכום הנדרש בתל-אביב...זה מה שהכריע את הכף, תאר לעצמך! כמובן, הייתי גם כאותם ראשונים שביקשו לצמוח עם המקום."
ובאותה עת, חולון היא מועצה מקומית, צעירה לימים, עם כמה שכונות ורחובות מעט. ד"ר קפלינסקי זוכר בחיוך את רחוב סוקולוב (הרחוב הראשי) של אז. שורה קטנה של בתים נמוכים וקפה "סבוי". באגרובנק - "היו יותר עצים מאשר אנשים", אבל באותה תקופה נפתחת גם המרפאה האזורית היחידה, סניף של קופת-חולים-הכללית (אותה מרפאה, הנקראת על שמו של הרופא שנפל חלל, מנסבך).
כמה תמונות מנופיה הראשונים של חולון :
שיכון "זול" (כיום רח' וייצמן) - ששימש מגורים לעובדי "לודזיה", מהשכונות הראשונות בעיר. (תמונה של השיכון בספר!)
קרית עבודה - תמונתה מחורף 1937, בספר - לגדול, לפרוח! ועוד תמונה של הנחת אבן-הפינה
(1936) ליד ביתו של ח"כ ישראל ישעיהו ז"ל (מי שהיה יו"ר הכנסת השביעית והכנסת השמיניתושר הדוארבממשלות ישראל ה-13 וה-14 ומראשי התימנים בארץ)
השומרונים בחולון - תמונה בבית-הכנסת שלהם בחולון - תמונה
מצודה ותל: ה"פילבוקס" בתל-א-ריש (תל-גיבורים) - תמונה
מעברת חולון (1951): מיפגעים ודאבונות - תמונה
2013, מאי 29 קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה
בספר שעיינתי בו יש הקדשה בכתב-יד : לאופירה "כל ילד בהולדו מביא עמו את הבשורה כי עוד לא נחם אלוהים בעשותי את האדם". הטאגור.
השבמחק...כזאת היה גם כאן ב- חולון. בתחילה כל אשר ראו עיניכם היה חול וחול, ועוד הפעם - חול, חול, חול...מכל עבר הקיפם הצהוב הצהוב הזה, מאיים להטביעם בתוככיו, כמו באותה שירת-ים נודעת, בסיפור גאולתם הראשונה, בסיפרם הקדוש והיקר מכול. היה זה אכן ים צהוב, גדול, מתנועע, רוגש - והיו בו גם כרישי-אדם. האדמה - עקשנית היא - לעולם אינה מוכנה להיכבש רק מפני המחרשה הזאת. יש לדעת ללטפה, לחזר אחריה, כמינחת-אוהב. הם אהבו. ומתוך אהבתם, בדמעה ובייזע, במוות ובייסורים , בעקשנות וביראה, הושקה הניצן הראשון, האחד - וזקף גוו. אולם כאמור, עוד ארוכה הייתה הדרך. נולדתי כאן. אבי בנה כאן, בתוך אגם של חול, את ביתו, מקץ דרך ארוכה של תלאות. ביתנו הקט, בודד כלשהו, ניצב בקרן הרחובות הנשיאים - וייצמן (והוא עדיין שם, טובל בצמחיית פרא, לאחר שנמכר לחברת ביטוח אחת), כשמנגד לו עמדו בגאווה שני עצי ג'ומס (שקמים) ענקיים, שהיו מוכרים לכל ילדי חולון של אז. הייתה זו ילדות ארצי-ישראלית מאושרת, אירוע משמח במיוחד לילד השמנמן והלבנבן, שהייתי, במשפחה שנאבקה להסיר מעליה את חותם הגלות. (רוסיה, פולין, אוסטריה, גרמניה - מה עוד?)...אז היינו אומרים זה לזה כי הכול "כישוף ומלאכת-גמדים" ורצים אל היער הסמוך, הלא הוא "גנצי", גן-הרצל, היכן שחבורות לוחמים דרכו קשתותיהן והיו משלחות חיצים בפירטים סתומי-עין ואינדיאנים אדמונים...)דודי הטוב יאשה (יעקב) היה מספר לי את סיפורי הראשונים - אבל אני חלמתי על אוניות שעל קו האופק ועל עולמות שמעבר לגבולות אנוש. הירח של חולון נראה לי כסהרון עלוב למדי, באותם ימים...יבוא היום ותכיר בחשיבותם של שורשים, ברגע בו הנדודים כלים והשאיפה לבית הופכת לערגה חזקה מאין כמוה, ואז אתה שב, אתה חוזר, אתה בא לכאן.
השבמחק...לבסוף, מילת תודה והערכה לאיש, אשר שמו מתחרז ומתקשר לשם "חולון" בקשר שאין דומה לו - פנחס אילון, ראש העיר, אשר עידודו ועזרתו איפשרו מפעל ספרותי זה.
השבמחק