שלמה שפירא
נילי גבאי: "האשה היהודיה בבגדאד - תהליכי שינוי במעמדה החברתי במחצית הראשונה של המאה העשרים",
הוצאת האקדמאים יוצאי עיראק בהנהלתו של שמואל מורה ואחרים: יחזקאל פטל, שאול בר-חיים, יוסף גבאי, דוד שגיב ו- שלמה שפירא, עורך: עזרא ברוך, 2006. בספר יש ביבליוגרפיה רבה. ספר זה נכתב בעקבות עבודת מחקר לקראת התואר מוסמך
(M.A.) למדעי היהדות בטורו קולג', ירושלים (תשנ"ט 1998).
בספר הקדשה:
מוקדש לזכרם:
בעלי ורעי, משה גבאי, זכרונו לברכה,
נעים הזמירות, משמח אלוקים ואדם,
בזכות עידודו בא הספר לעולם.
ל- אבי, יוסף לנדוי, זכרונו לברכה,
צאצאם של אנשי העליה הראשונה והשניה,
מבוני פתח-תקוה וראשון-לציון.
ל- חמותי וחמי, מרגלית (לבית שמאש) ועזרא עובדיה גבאי,
זכרונם לברכה,
ל- נכדיו של הרב הראשי וראש הקהילה בבגדאד (1918-1923)
ה"חכם באשי" משה-חיים שמאש.
מן המבוא:
...הספר שלפנינו מתייחס למעמד האשה מבחינת שוויון הזדמנויות בין המינים בתחומים הבאים: חינוך והשכלה, בחירת מקצוע, פעילות ציבורית, השתתפות במחתרת הציונית, בחירת בן-הזוג ותפקוד כמקור סמכות במשפחה.
כמו-כן, הספר דן בהשפעת הגורמים השונים על מעמדה של האשה היהודיה בבגדאד, תוך בדיקת המקורות הבאים:
1. מחקרים הסטוריים העוסקים ביהדות בבל.
2. תעוד ארכיוני: א) המדור לתעוד בעל-פה, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית ירושלים. ב) מרכז מורשת יהדות בבל, אור יהודה: קטעי עתונות, כתבי-יד, תעוד בעל-פה.
3. ספרות רבנית, ספרי זכרונות וספרות יפה שנכתבו על-ידי יהודים בני העדה הבבלית.
4. ראיונות ושיחות עם נשים יוצאות עיראק.
רוזה מריומה (עמוד 125):
רוזה מריומה נישאה בשנת 1924 לבחור שאביה הכיר לה. את חתנה ראתה לראשונה כאשר הובא לבית הוריה לפגישת היכרות עם המשפחה. בנותיה שנישאו בעיראק שודכו גם הן על ידי אביהן. ואילו בנותיה שלא הספיקו להנשא בעיראק, הכירו את בעליהן בישראל בכוחות עצמן.
פרחה כתון (עמוד 81)
פרחה כתון שהיתה אשה שהתפרסמה כמרפאה (רופאה-עממית), אשתו של ישראל בן הרב ששון ישראל, עסקה ברפואת עיניים ושמה יצא לתהילה. העובדה, שהייתה ידועה כחכמה וצדקת, עשויה ללמד על כך שעסקה ברפואה לשם מצווה וכדי לבאט את יכולתה, יותר מאשר לצורך פרנסה.
בעת ביקור במדרש-תלמוד-תורה בשנת 1919 (עמוד 104)
...מרת מוראד, אשתו של ששון מוראד, השתדלה למען הקמת בית-יתומים...נשים רבות עסקו בכך...בעת ביקורה במדרש-תלמוד-תורה בשנת 1919, הזדעזעה רחל חכם יצחק למראה הילדים הרועדים מקור, ודאגה לספק להם בגדים. מספר בחורות משכילות - מוזלי מוראד, מוזלי נורי, פרחה שלמה, נעימה נחום והלן אברהם חיים - הקימו באמצע שנות העשרים אגודה לאיסוף תרומות כדי להלביש תלמידות נזקקות. קבוצה אחרת של נשים נהגה ללכת אל בעלי חנויות לבדים לקבל בד על מנת לתפור בגדים לחולות נזקקות ולתינוקות, שהיו מאושפזים בבתי חולים...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 17/4/2013
בספר גם על רוזה מריומה/ נילי גבאי / האשה היהודיה בבגדאד" - תהליכי שינוי במעמדה החברתי...
השבמחק