שלמה שפירא
תשובה ל - מ.
פתיל קצר בזמן הקובע עד כמה עלולים אנחנו לפספס דברים חשובים ויפים ועד כמה אנחנו היינו צודקים למען טעם טוב לחיינו , כי לאחר מכן אין מתעטפים באצטלה של דין וחשבון ויורדים עד חדרי בטן.
מי שצודק - צודק , מי שלא צודק - אינו צודק , במערכת סגורה - מי שצוחק - צוחק ומי שלא צוחק - אינו צוחק , גם מי שמפחד - מפחד ומי שלא מפחד - אינו מפחד , הצדק הצחוק הפחד ועוד דברים חשובים ולא חשובים מאזנים זה את זה - כי לאדם מאוזנים רגישות לכאן ולכאן עד שיגיע למסר ברור בנפשו, לקול זך מנשמתו.
באשר לשנינו:
כפי שאמרת , "רק אלוהים יודע לחלק אושר" , וכפי ששאלת "האם כך נבראנו לטוב כפי שצריך?" . אין משפט מיותר,כל משפט – בסלע ואנחנו יושבים על סלעים כל הזמן לאורך ימים ונהרות חבורות חבורות רעיונות רעיונות ושרים.
"שיר" - נכתב בתפר בין אור לחושך. אני מעריך מאוד את העוור שלא רואה ובכל זאת ממשיך לראות כמעט כמונו ומקלו, בעצם, נר גישוש במאזני נפשו ולגביו, כל תמונה שמצוירת היא גם תמונה שמצטיירת.
לגיטימיים המאזנים הדיגיטליים הפתוחים יותר והמדויקים פחות בעידן המודרני. אני מנסה להבינם ולהעזר בעצתם, אך אני גם עם מאזני האסל על כתפיי בזמנים הקשים שלי, נפשי מאזנים, לשוני מחשבתי בדיאלוג בסיסי עם מחשבתי וחוצה פנימה להמשיך מה ילד.
בטוחני שגם את יודעת לכתוב שיר, אולי את זו שצריכה לכתוב השיר - מושיבי עקרת השיר אם צחוק שמחה הללויה.
הבנתי קשה. קשים חבלי טענותי , קשה שירתי - אני השר ונפשו אינה צוחקת.
מי שמפחד ,האם נשמתו איתנה?
אדם הוא בר קשר ובר קשב, גם בר הרס בר נתק - אדם בונה והורס ,הורס ובונה למרות עקשנותה וחוצפתה של מלכה, גם אם התקשרו עיניה בדמעות.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2008, ינו׳ 31
זאת גם תזכורת למצב החברתי המשולהב היום - יולי 2023
השבמחקשלמה שפירא
שלום מ,
השבמחקאכן קלטת שמה שכתבתי הוא פסיפסבאווירה של דו"חות וינוגרד. ואני כאזרח מרגיש איך אני ואנחנו ממשיכים לחיות בינינו לבין עצמנו והרי אנחנו נמצאים ב- "מערכת סגורה" אחת. הרעיונות מהותיים על חיי היום יום שלנו ושיחתנו מאלפת המטירה נושאים חשובים ביני לבינך, בין אזרח כמוני לאזרח אחר, נושאים שצפים, למשל, בי, בך, בכל אזרח אחר חלקם שבוקעים ומהדהדים בי ובאחרים ואם לא הייתי כותב זאת ,היינו מפספסים - המשהו הזה קטן אבל חשוב...
2008, ינו׳ 31
זאת תגובה מ- שלמה שפירא
מחק