שלמה שפירא
על הים ועל ה"לבד באוקיינוס"
"לבד באוקיינוס" - שלוש יממות בלב ים בדרך אל החופש, ל- סלבה קורילוב ו-גל קוסטוריצה, ספרית מעריב, 2009. סיפור ביוגרפי - הספר מבוסס על רשימות של סלבה קורילוב שליקטה וערכה לנה גנדלב-קורילוב ותרגם תיאודור מקרוב.
הרשימות ראו אור בצרפת (בצרפתית) בשם "הקפיצה", בישראל (ברוסית) בשם המסע וגל קוסטוריצה כתבה, ערכה ועיבדה מחדש בעברית.
בספר הקדשה:
ללנה
הספר פותח באימרתו של סלבה קורילוב:
הצלחתי.
הייתי מצליח גם אילו מתתי.
מ-גב הספר:
לבד באוקיינוס הוא סיפור על כמיהה לחופש. חופש של אדם אחד שהעדיף את המוות בין גלי הים על החיים במדינה שאינה מקדשת את האדם. כשעלה סלבה קורילוב ב-8 בדצמבר 1974 לאונייה שהפליגה מנמל ולדיווסטוק שברוסיה לשיט באוקיינוס השקט, הוא ידע שלא ישוב עוד לנמל המוצא. כעבור חמישה ימים קפץ לים ושחה אל החופש. לאחר שלוש יממות ומאה קילומטר של אוקיינוס רוגש - הוא הגיע אליו.
מ- עמוד 72:
הים, ילדה שלי - שחור או שקט, צהוב או תיכון - שולח לי מפעם לפעם את אותותיו - חלומות משונים, מחשבה עיקשת או תחושה חדה בלב. כמו התשוקה שכל כולה עונג וייסורים, הוא נולד יחד איתי, הכה בי כמו מחלה, והוביל אותי במרחב החיים. קשרי הדם שלי תמיד היו רופפים, שמחת המשפחה והיחסים עם קרובי לא משכו אותי ולא אמרו לי דבר, את הרי יודעת זאת, אבל את קריאת הים לא יכולתי שלא לשמוע. פי ביטא את שמו בטרם ידעתי לדבר, וכשראיתי לראשונה מפרשית בתמונה, חשתי יראת קודש...
מ- עמוד 139:
הגוף שלי זוהר מפלנקטון וקודח מחום. אולי זה קדחת הייאוש...והמראות - הזיות שווא...אני מכיר את המוות היטב. אני לא מפחד ממנו. מתתי פעמים רבות בחלומות שהיו צלולים ובהירים לא פחות מן המציאות...המוות מפתה מאוד עכשיו, כשכל מה שנשאר לי זה כמה שעות של סבל. קדימה, חבר, אני מסובב את ראשי מעבר לכתף, בוא להגיד שלום...
מ-עמוד 70:
הזמן חולף, גם הפחד מרפה בהדרגה. אני מביט אל השמים. העננים מתפזרים, וברקיע האפל נתלים כוכבים בודדים ואחריהם צירופי כוכבים שאינני יכול לזהות בהם קבוצות מוכרות. פחות ופחות גלים מתנפצים עלי, ונראה שהרוח נרגעת. אט אט הנשימה שלי חוזרת להיות עמוקה וסדירה, ואני מתהפך על גבי כדי להיטיב לראות את הענננים, לשנן את מיקומם. הם נוסעים הלאה, מתרחקים זה מזה, ומפנים מקום לכוכב בוהק. אי-אפשר לטעות בו - צדק.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2013, דצמ׳ 12
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!