יום שישי, 25 בדצמבר 2020

שלמה שפירא: טורקיה - מה צופן העתיד עמה

שלמה שפירא 

טורקיה - מה צופן העתיד עמה 

קבלתי אתמול מידידי משה גרנות מייל שבו מציע לפנות לממשלת טורקיה ולבקש ממנה "לאפשר לאנייה ישראלית להביא ציוד הומניטרי (ישירות בלי תיווך) לעם הכורדי שבמזרח טורקיה המדוכא לאומית, תרבותית וכלכלית". 

במקרה הזה, ארדואן  אינו "נאה דורש, נאה מקיים" ואין שום סיכוי שטורקיה תהפוך "דמוקרטית" ונתבשר לשמוע שהמיעוט הכורדי אכן הגיע למנוחתו ולנחלתו כמו הרוב הטורקי נותן החסות.

נשאלת השאלה האם ניתן לעצור את ההידרדרות ביחסי ישראל-טורקיה שהיא מכוונת וישירה ומזדמנת תקשורתית כמעט יום יום, כאשר המטוטלת ה- "ארדואנית" כמעט ולא מפסיקה את תקתוקה בלפגוע בישראל וביחסיה הנורמליים עמה וב- "ביחסים שהיו הטובים". 

האם יש לכך הסבר, האם יש תקווה לשיקום היחסים בזמן קרוב?

כאן אדגיש כמה הערות:

1."העדנה" הישראלית בטורקיה במשך השנים שלוותה ב"שפיכת כסף" שם, הביאה לנו ידידים מעטים ויותר שונאים בקרב האוכלוסייה הטורקית. אנחנו נסינו להתעלם ממה שקורה מתחת לפני השטח. עדנה-שנאה, ידידות-התכחשות עד נקמנות. מישהו ניסה לטייל בגּוֹב הטורקי ולא רק בשווקים, באתרי תיירות ובמועדוני הימורים? מישהו מהמטיילים שם לב לשנוי הפנימי בחברה הטורקית?

2. טורקיה נתפסה עם "המכנסים למטה" לגבי הגרעין האיראני. היא מתעוררת באיחור לגבי שכנתה הדוהרת. את הידידות האיראנית-טורקית צריך לראות אותה בערבון מוגבל. לגבי הגרעין האיראני, טורקיה חוששת מאיראן עשרת מונים מאשר מישראל (וזאת, אם זה נכון לגבי מקורות זרים שישראל "מגורענת").

3.מי שהעלה את ארדואן וחבורתו לשלטון לפני כמה שנים זה הקו האסלאמי. יש לזכור שתמיד הייתה הטפה אסלאמית בטורקיה ובמדינות שמסביבה וטורקיה נמנעה לפני ארודאן לדבוק במציאות אנטי-אסלאמית. עלה ארדואן וחבורתו לשלטון ומנסים להרוויח זמן ולצבור אהדה וכוח רב בעולם האסלאמי.

4. הצמד ארדואן-דבוטלגו "מוכשר ומדופלם" בפרובוקציה שלו, בכריזמה שלו, בחד-צדדיות שלו, באי בחילתו בשום דרך כדי להתריס להקריס כל נטייה שלא משרתת את הכוונות שהכתיבו מראש לביצוען. האם יש כאן "ניאו-עות'מניות" להתעצמותה של טורקיה שפתאום האלמנטים של הכבוד נשמעים ופורחים יותר, היום? בסחף האסלאמי של היום, גם כשיש סכסוך פנים-אסלאמי, כלפי חוץ משודר שאין סכסוך אסלאמי. יש תחרות ואין תחרות. והלא היו ויהיו תמיד "אנטי אטא-טורקים" בתוך טורקיה והיום מוצהרים, לפחות שניים, צמד יונים, ולך תדע מה הולך פנימה אצל כל אחד מהם. האם יתכן שדבוטלגו מספר שניים, לא ינסה להיות מספר אחד והתחרות הסמויה ביניהם, בתוך הצמד, מוסיפה עוד הקצנה רעיונית ומעשית והרבה שמן "למדורתם".

האם נכון שניתפס בשלום שמציעים השניים לנו? איזה אירוניה שדרכי טורקיה היום, זה כיבוש צירים בעולם כולו וניצול מצבי "מלחמות" במערב כדי לתפוס ראש גשר וה- "מלחמות" במזרח ובעיקר במזרח התיכון יעזרו לארודאן להרחיב ראשי גשר. טורקיה מוכנה להיות מתווכת בינינו לבין האויבים מסביבנו, אך היא אינה מתווכת הוגנת כי טורקיה מוקצנת מאוד כלפינו והיא אמורה להרגיע אך היא רחוקה מלהרגיע. האם יתכן שבטורקיה של היום עלול לצמוח כפיל ל"אחמדינג'אד"? זאת השאלה הגדולה העומדת בפני עם ישראל ומדינתו.

איני צופה במציאות של היום שיחסינו עם טורקיה ישובו ולו להיות קורקטיים וחבל, כי אני אהבתי את טורקיה ואת הטורקים.

5.06.2010

 

תגובה 1:

  1. שלמה שפירא
    סבא שלי - יוסף משה אזאצ'י, אבא מצד אמי רימה, חויל לצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה. הוא לא היחיד במשפחה המורחבת שגייסו הטורקים, סבי חזר הביתה ואחרים לא חזרו ולא נודע מקום מותם וקבורתם. סבי יוסף שרד את המלחמה בזכות הכשרתו הרפואית כרוקח שאת לימודיו סיים בטורקיה לפני מלחמת העולם הראשונה. הוא גויס כקצין רפואה בצבא הטורקי והגיע עד טורקיה וסביבותיה, נכנס ויצא כחייל לטורקיה ומחוץ לטורקיה. בגבור התוהו ובוהו של המלחמה כל חייל ניסה לשרוד בעזרת תושייתו. סבי מספר שבעזרת תמרים ומים שמצא בדרך מטורקיה לעיראק הלך רגלי יותר מחודש ימים ושב בכוחות עצמו לעיראק לחיק משפחתו.
    5.06.2010, 12:32

    השבמחק

תודה רבה!