יום חמישי, 17 בדצמבר 2020

שלמה שפירא: קול קורא ב- "פסטיבל השירה בירושלים 1990/ יעקב בסר: "יש לסבסד את הספר עפ"י אותם קני-מידה מוסריים המשמשים אותנו לגבי מצרכי-יסוד אחרים"

שלמה שפירא

קול קורא ב- "פסטיבל השירה בירושלים 1990

יעקב בסר: "יש לסבסד את הספר עפ"י אותם קני-מידה מוסריים המשמשים אותנו לגבי מצרכי-יסוד אחרים"

 

"...בישראל לא מתקיימים יחסים נורמאליים בין הסופר לבין המו"ל...כתוצאה מכך נוצרים קשיים מהותיים:

האחד - לא די לסופר בכתב-יד טוב. הוא זקוק למימון רציני.

השני - כפטריות לאחר הגשם, קמות הוצאות ספרים קיקיוניות, הממלאות תפקיד של קבלן להפקת ספרים. להוצאות אלה, אין כל עניין בטיב החומר, והן מוכנות לבצע עבודות זולות לצורך רווחים בלבד.


לכן, לצד יצירות ספרותיות של ממש, מופקת גם גרפומניה מוחלטת, ולשוק הספרים זורמות, אלה לצד אלה...

למצב זה תוצאות-משנה חמורות:

א. ציבור הקוראים הצעיר והתמים מאבד את הצפון. יכולת השיפוט שלו מתערערת, ולא פעם                  הזיוף הספרותי, מתקבל כמטבע זהב אמתי העובר לקורא, ולהיפך.

ב. בדרך זו אנו מאבדים את אפשרות זרימתה הטבעית של הספרות, את דו השיח הטבעי 

        בין המו"ל בין כתב-היד,

ובמקומו מקבלים פרטנר אחר, לא רלוונטי לשיחה - הגורם המממן.

כדי לרפא את האנומליה הזאת, חייב האוצר, לטעמי לסבסד את הספר העברי המקורי, כפי שהוא עושה זאת ביחס למצרכי-יסוד אחרים, כמו-חלב, לחם, בשר...

יש לסבסד את הספר עפ"י אותם קני-מידה מוסריים המשמשים אותנו לגבי מצרכי-יסוד אחרים...

בארצות-תרבות נהוג לשמר וללמד את אוצרות-העבר התרבותי, לכן אין בירה או מטרופולין שאין בהן מוזיאון לספרות, ו/או בתי סופרים מוזיאונים. אצלנו-לא. 

ספרותנו עשירה, רבת גוונים , תוססת. אך כאשר נפטר סופר, עובר עזבונו, באם מישהו בכלל דואג לו, לאחד הארכיונים, בצל שימושם של מתי-מעט מבין החוקרים, וביתו של סופר כזה,

עובר לקונה או לסוחר...

בתים רבים ואחרים, יכולים לשמש כמוזיאונים, למשוך אליהם שוחרי ספרות, תלמידים, תיירים...

להוות מוקדים תרבותיים מרשימים, בדומה לקיימים במתוקנות שבערי אירופה..."

1.10.2011

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה!