שלמה שפירא: שתי כתבות: המפלגה האבודה + כך קברה מפלגת העבודה את עברה / שתי כתבות שלי משנת 2005

שלמה שפירא

אהבתי מאד את מפלגת העבודה והיום היא מפלגה אבודה ואפילו קברה בעצמה את עברה. למרות שתמיד בחרתי "אמת" מי יבחר ב- "אמת בימים אלה. כבר ב- 2005 כתבתי שתי כתבות על הנושא: כתבה אחת בכותרת: "המפלגה האבודה" מיום 26.10.2005 וכתבה שנייה בכותרת "כך קברה מפלגת העבודה את עברה" מיום 17.11.2005. הכתבות התפרסמו בעיתון "הצופה". במערכת ידעו שאני לא בוחר לכנסת במפלגה דתית ונתנו לי לכתוב בנושאים על חברה ועל ערבים, כי השתכנעו שכתבותיי באות מאמת ומחקר האמת מצדי.

המפלגה האבודה  26.10.2005

לאחר עיכובים ובצל חקירת המשטרה לבדיקת זיופים במפקד מפלגת העבודה, הוכרע במרכז המפלגה על קיום הפריימריס ב- 8.11.2005 וכמו כן גם המרכז אישר גם את ספר הבוחרים. המועמדים הם בנימין בן-אליעזר, מתן וילנאי, שמעון פרס ועמיר פרץ. אהוד ברק הסיר את מועמדותו באומרו "באתי למרתון ולא לספרינט ועוד אחזור לבקש את אמונכם...". הוא קרא להתלכד סביב שמעון פרס. 

ארבעה מועמדים וכל מועמד לא כל כך טוב מהשני וכולם מזכירים לי בהיסטוריה הפוליטית שלהם את נציגי ועד העובדים במפעל ציבורי ולא איזה מנהיג מפלגה עם שאר רוח, גבוה בדעה בתבונה באמונה ובמעש, רחוק מבוכלתרות, עקבי בדרכו ולוחם ללא חת גם בספרינטים קשים ואנחנו יכולים להרים גבה ולהשתאות ליצירתיות דרכו. עוד דבר - מפלגת העבודה נשענה ונשענת בעיקר על מתפקדי ההסתדרות הכללית כאשר רוב המתפקדים להסתדרות לא מתפקדים למפלגת העבודה ונמנעים לבחור במפלגת העבודה. הראש הגדול ההסתדרותי במהותו נשען עכשיו עם ראש גדול מנבחרי ההסתדרות על רגלים מעטות שעובדות במדינה ואפילו בחלקם בחר בהסתדרויות אחרות ולא בהסתדרות הכללית של מפאי. מפלגת העבודה גם לא השכילה לבנות כוחה במושבים ובעיירות פיתוח, מה שהליכוד כבר טומן קולו שם. 

כך אני שומע הרבה היום בציבור גם בעיתונות ובטליויזיה במקום מפלגת העבודה - מפלגת האבודה. איך קרה המהפך שמפלגה שהיה לה אמון רב מבוחריה הופכת למפלגה שמבקשת לה אימון רב מעוזבי בוחריה? שמעתי מישהו שאומר לי "בעבר הייתי בוחר מושבע למפלגת העבודה, למרות שאינני איש פוליטי ולא נזקקתי למפלגה פוליטית בשביל להתקדם בחיים  "זה זמן מה שידי רועדות אם הייתי צריך לשלשל קולי בקלפי למפלגת העבודה".

איך קרה המהפך הזה של "אל-חזור"? ח"כ לפיד שהוא לא חסיד של מפלגת העבודה ואף נגס בקולותיה אומר בהקשר לכך "הדבר הופך את השערורייה הציבורית של הזיופים במפלגה לפארסה המעידה יותר מכל, על מפלגה שאבדה את דרכה ואינה יכולה לבחור לעצמה מנהיג. אין מה ואין מי שינהיג.".   אני מסכים איתו שאין היום מנהיג ראוי משכמו ומעלה למפלגת העבודה שיוציא אותה מהבוץ התובעני-הטובעני ויצעידה שוב בדרך המלך, יחזיר בוחרים פוטנציאלייים מן העבר שעזבו אותה ויקשור בוחרים חדשים צעירים בעיקר, אליה. 

האם זה לא דמגוגיה כאשר פרס אומר בקלישאה ובאמרת כנף וכסיסמאי "מה שצריך לחשוב זה לא איך להוציא את העבודה מהממשלה, אלא איך להוציא את העוני מן המדינה". שמעון פרס יודע כמה שווים שמונה שרים (שבעה תיקים וממלא מקום לרה"מ ) ושני סגני שרים לא רק לעוני אלא גם לרענן רשימת הפריימריס כי שר מכהן , בדרך כלל, נבחר יחסית בקולות יותר מנציג לא מכהן.

עמיר פרץ, למשל, אומר: "הפריימריס יהיו עבורנו הזדמנות לחדד את המסרים, לדבר אל אוכלוסיות שנטשו אותנו, לדבר על מדינת ישראל ועל השלום". נכון אפשר לדבר ולדבר כמו באסיפות הוועד שבו הייתי בוועד העובדים באוניברסיטת תל-אביב. שום דבר לא יוצא מדיבורים שכאלה. נאדא!! ובכלל יש חילוקי דעות בציבור בישראל כולל בחברי מפלגת העבודה לגבי תפקודה ותפקידיה של ההסתדרות הכללית בחברה הישראלית של היום, כי קרנה ירד פלאים לא פחות ממפלגת העבודה.

מפלגת העבודה שהיתה בעבר פירמידה חזקה ןיציבה העומדת ביושר על בסיסה התהפכה ועומדת היום על חודה. זה גם קרה וקורה לקופת-חולים הכללית ובבנק הפועלים שרחוק היום מאד מן הפועלים. כבר אין צורך שמפלגת העבודה תגדיר עצמה - "מפלגה ציונית סוציאל-דמוקרטית"

משהו מדוייק אני שומע היום ממזכ"ל מפלגת העבודה - איתן כבל: "לא אות קלון בה, כי אם אות עבוד ומקור לגאווה". התאמינו לו? אשרי המאמין!

ועצה טובה לכל מועמד פוליטי: נא אל תמעד. נא אל תכפיש. דבר לעניין וחתור לאמת ולטוב. זה ימנע פילוגים מבית וגם יחזק אמונה בציבור הבוחרים. מנגנונים אישיים חוטאים לכלל החברה, מחלישים אמון הציבור גם בואהדי המפלגה. 

אעיז ואגיד - זיכרו את א.ד.גורדון, את דוד בן-גוריון, את משה שרת ועשו איפוס יציאה בדרכיכם אל העבודה, אל מפלגת העבודה.

כך קברה מפלגת העבודה את עברה - 16.11.2005

יצחק בן אהרון, מנכ"ל ההסתדרות בשנים 1969-1973 ושר התחבורה בממשלה התשיעית, בראשותו של דוד בן-גוריון, הודיע שהוא תומך בעמיר פרץ. אבל משהגיע להצביע בבחירות ליושב ראש העבודה ב- 9.11 בקיבוצו גבעת ברנר, הופתע לגלות שאינו מופיע בפנקס הבוחרים.

כך קברה מפלגת העבודה את עברה. בן אהרון, מדור בוני המדינה, איש שלקח חלק פעיל ומשמעותי במהפכה הציונית ובתנועה הקיבוצית, שבגיל 21 כבר היה מנהיג השומר הצעיר ברומניה.

מזכ"ל המפלגה, איתן כבל, שרצה להיות יותר אדוק מהאפיפיור, פעל לפי התקנון היבש ולא אישר את הצבעתו של בן-אהרון. כך רצה להוכיח שהפעם תהליך הבחירות טהור והוגן. אשרי המאמין!, כי מאחורי התהליך הראוותני הזה פעלו הרבה אינטרסים. הדיבורים שנשמעו בחדרי חדרים על "מתפקדים מזויפים" לא תופסים, לדעתי, במקרה של בן אהרון. אם מפלגת העבודה תתעשת ותבנה את עצמה כאלטרנטיבה אמתית לשלטון, לא רק בדיבורים אלא במעשים, ותשנה פניה מקצה אל קצה, אולי יהיה סיכוי לשמור לפחות על כוחה הנוכחי. אפילו הסקרים שקדמו לבחירות האלה הוכיחו שמתפקדי העבודה לא היו שלמים עד הרגע האחרון עם בחירתם למועמד זה או אחר, ואלה עברו במחנה למחנה בהוראה טלפונית.

למרות האופטימיות והביטחון ששידרו המועמדים, למפלגת העבודה תהיה בעיה גדולה בבחירות הכלליות. עברו הימים שאנשים הצביעו "עבודה" מתוך לויאליות למפלגה ולדרך. ביום פקודה אפילו עמיר פרץ לא יוציא תמונה יותר ורודה למפלגת העבודה. כמה ראשים יש בתוך מאה אלף המתפקדים שהיו בעלי זכות בחירה? התשובה - הרבה. אבל מפלגה צריכה הרבה "חיילים" כדי לשמור על המשכיות ותפקוד סדיר של המערכת. אחד המגיבים באינטרנט בקשר לבחירות כתב כך: "לבחור יש שתי אופציות, מר"ץ או מפד"ל, כי לשאר אבדה הזהות". רק באידיאולוגיה מוגדרת ועקבית תלוי עתיד כל מפלגה.