שלמה שפירא
שר הביטחון - עמיר פרץ יוזם מינויו של ח"כ ראלב מג'אדלה להפוך בקרוב לשר הערבי הראשון במדינת ישראל , לשר המדע,התרבות והספורט ואומר ש "המינוי שלי הוא היסטוריה ".מנגד באה ח"כ אסתרינה טרטמן ומצהירה "המינוי הזה הוא הורדת גרזן על גזע הציונות...מדינת ישראל היא מדינה יהודית והיא אמורה להתנהל על פי ערכי היהדות." . מיכאל איתן אומר"הציונות של הרצל והציונות של צ'בוטינסקי דגלו תמיד בשילוב אזרחים ערבים נאמנים למדינה בכל מוסדות השילטון,על בסיס שוויוני." . שלי יחימוביץ' טוענת שחשיבות המינוי של שר מוסלמי ראשון הוא בחיזוק מהות הדימוקרטיה ובמניעת מפלגות שמשנתן גזעניות. שר הביטחון-עמיר פרץ שהיה יוזם המינוי הזה ,ואשר טוען שהמינוי אינו פוליטי,יכול להסתייע במינוי הזה כדי להצליח בפריימריס למפלגת העבודה יותר מן הסקר המנבא לו מקום רביעי .
קשה לי להבין את צעדו הפזיז של שר הביטחון במינוי הזה.זה יותר מעשרות שנים שנשמרה תפיסת-על שאומרת שלמרות היותנו מדינה דמוקרטית ,יש להבטיח את זהותה היהודית של מדינת ישראל בארץ ישראל ולשלב שר ערבי מוסלמי שאינו ציוני ,דווקא עכשו,בממשלת ישראל הוא תקדים שלא יודעים מה יהיו השלכותיו. המינוי הזה בהיבט בטחוני הוא אבסורדי ומיותר ואם כך מה טעמו של צעד זה ? האם בגלל אינטרסים אישיים ושיקולים אישיים נעשה ואיך אנחנו האזרחים,נהיה מסוגלים לעכל קומבינות "דמוקרטויות" על חודו של תקדים שיכול להיות טוב,אבל גם יכול להיות רע . תמוה בעיני הדבר שצעדי הבטחון החדשים שאותם בחר שר הביטחון כחלק מלקחי המלחמה ,הינם גם מינוי שר ערבי מוסלמי (ואיני בא לנתח פה את קנקנו) והצהרה כי יש לבוא לקראת הפלישתינאים.גם לא צריך לראות את המינוי הזה , במנותק מכלל הפעילות של עמיר פרץ,כי בעצם זה,שנותן ,דווקא ליגיטימציה לשר ערבי מוסלמי,מעניק יותר ליגיטימציה לטענות הפלשתינים,דבר שמתבטא בהצהרתו שצריך לוותר הרבה.לא הצד הפורמלי שמצביע על נכונות ליברלית דמוקרטית לשילוב המיעוטים,מודגש כאן ,אלא, אני רואה בזאת,אחד הסממנים של מדיניותו לקבל כמו ,הפעם הזאת,ואולי בקומבינה חפוזה את דעות הפלשתינים,מנויו של שר מוסלמי ויש הרואים בו "מטעם" או "מעין עלי תאנה של ממשלת ישראל" אין הוא מבטיח שהקול הערבי יבטיח את הזהות היהודית ויש סכנה שהתפיסה הבטחונית של מדינת ישראל היהודית תעבור פלוריזם ביטחוני חדש כי בעתיד הלא רחוק, הלא נודע, גםבלחץ הדמוגרפי הערבי המוסלמי הגורף , תתקבל גם לגיטימציה ערבית על ארץ ישראל ואולי תבוא דרישה לאיחוד פדרציוני עם ארץ פלשתין המתהווה ובסכומו של דבר התהוות מדינה דו-לאומית בפועל. אין היום,הסכמה גורפת למנויו של השר הערבי.כי עדיין המדינה היהודית נלחמת על חייה בעולם של לא-שלום ,בשכנות שדוחה שלום,וכמעט ללא הסכמה מרוב המיעוט החי בתוכה ,כאשר מקרים בודדים עוינים מתוכו, הכו בנו.
מרגיעים אותנו שהשר הערבי שמתמנה,יהיה שר שלא לתפקיד בטחוני.מרגיעים אותנו שהשר שימונה יאותת בקידום משמעותי במעמד המיעוטים במדינה,דבר שייטיב עם המדינה.מרגיעים אותנו שמנוי זה הוא סוג של פלוריזם ופשרה .אך הפחד הוא שעם הזמן תוקם ממשלה בתוך ממשלה ועם בתוך עם,וממשלת ישראל ההיסטורית שדבקותה היתה ללא עוררין בהגנתה על העם היהודיבארצו ובתפוצות , תפסיק להיות כך,כי הכרסום בה ילך ויגדל וצעד שניראה היום קטן כל כך יהיה גורלי אקוטי כל כך.
זה ,בעצם , צעד ההיסטורי של ראלף מג'אדלה.
15.1.2007
מן הוויקיפדיה:
השבמחקמג'אדלה גדל והתחנך בבאקה אל-גרבייה, למשפחה ערבית-מוסלמית. בעל השכלה תיכונית. כיהן בתפקידים שונים ובהם: מזכיר הנוער העובד והלומד בבאקה אל-גרביה, מזכיר מועצת הפועלים האזורית, ראש אגף החינוך, ההשכלה והספורט בהסתדרות הכללית.
מג'אדלה פעיל בתחומי זכויות ערבים, פנים ובעיות באזור באקה אל-גרביה.
מג'אדלה נכנס לכנסת בשנת 2004, עם התפטרותו של אברהם בורג. שנה מאוחר יותר התמנה ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, תפקיד בו המשיך להחזיק בראשית כהונתה של הכנסת ה-17. בנוסף לתפקידו כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, מג'אדלה היה חבר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדת המדע והטכנולוגיה בעת כהונתו בכנסת ה-16, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת ה-17.
בתחילת כהונתה של הכנסת ה-17 פעל מג'אדלה יחד עם עמיתתו לסיעה נאדיה חילו, נגד הישארותם של השניים כחלק מסיעת העבודה בקואליציה, כאקט מחאתי כנגד צירוף "ישראל ביתנו" ואביגדור ליברמן אליה[1]. אולם מאוחר יותר מג'אדלה נתמנה לשר לצד ליברמן שהתנגד למינויו[2].
ב-10 בינואר 2007 הודיע יו"ר העבודה עמיר פרץ על כוונתו למנות את מג'אדלה לתפקיד שר המדע, התרבות והספורט במקומו של אופיר פינס[3][4], שהתפטר מהתפקיד כחודשיים קודם לכן במחאה על צירוף סיעת ישראל ביתנו לקואליציה. מינויו של מג'אדלה עוכב על ידי ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, שרצה להמתין תחילה עד לביצוע סבב תיקים בממשלתו. בסופו של דבר נקבע כי מג'אדלה ימונה תחילה לשר בלי תיק, ובהמשך, עם ביצוע סבב התיקים, יקבל משרד מקצועי. ב-29 בינואר אותה שנה אישרה הכנסת את מינויו לשר ברוב גדול של 59 חברי כנסת כנגד 23. עם מינויו, הפך מג'אדלה גם לשר הערבי וגם לשר המוסלמי הראשון בישראל[5].
ב-25 בפברואר 2007 אישרה הממשלה את מינויו לתפקיד שר המדע, התרבות והספורט, וב-21 במרץ 2007 אישרה הכנסת את מינויו לתפקיד זה.
ב-2009, למחרת תחילתו של מבצע עופרת יצוקה, החרים מג'אדלה את ישיבת הממשלה, במחאה על המבצע. שנים לאחר מכן הסביר ”אני בין מדינתי לבין עמי לא יכול להיות צד”, עוד הסביר ”אני התפקיד שלי כפי שהגדיר אותו הנשיא יאסר ערפאת, עליו השלום, אזרחי ישראל הערבים, תפקידם תמיכה אסטרטגית בשאלה הפלסטינית ובסכסוך הפלסטיני-ישראלי. אוי ואבוי להם אם יקחו חלק בסכסוך”[6]. כשבוע לאחר שמג'אדלה החרים את אותה ישיבת הממשלה, הוא דרש ”להפסיק את המבצע הצבאי בעזה ולחזור לתהליך המדיני כדי לתת תקווה לשני העמים”[7].
בבחירות לכנסת ה-18 הוצב מג'אדלה במקום ה-15 ברשימת העבודה לכנסת. הרשימה זכתה ב-13 מנדטים והוא נותר מחוץ לכנסת. באפריל 2010 נכנס לכנסת ה-18 בעקבות התפטרותה של יולי תמיר. כיהן כיושב-ראש ועדת המשנה לעניינים חסויים (על פי סעיף 5 לחוק הכנסת), יושב-ראש ועדת המשנה לדיור במגזר הערבי, חבר בוועדת הכספים ובועדה לביקורת המדינה. כן שימש יושב-ראש השדולה לקידום המיחזור בישראל וחבר בשדולה להעסקה ישירה.
בבחירות לכנסת ה-19 הוצב מג'אדלה במקום ה-17 ברשימת העבודה לכנסת, אך תחילה נותר מחוץ לכנסת. בעקבות התפטרותו של בנימין בן אליעזר, מג'אדלה נכנס לכנסת ה-19 וכיהן בשלושת החודשים האחרונים.
ב-6 באוגוסט 2018 נסע למכה שבערב הסעודית, לקיום מצוות החג' שבאסלאם.[8]