שלמה שפירא
עוד מעט פורים. נברך על שעשה נסים לאבותינו ובליל החג נברך "שהחיינו" לפטור סעודת פורים ומשלוח מנות. אלוהים הרב את ריבנו, הדן את דיננו, הנוקם את נקמתנו, הנפרע לנו מצרינו, המשלם גמול לכל אויבי נפשנו, האל המושיע את עמו מכל צריהם ונאמר: ארור המן וברוך מרדכי, ארורה זרש וברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים וברוכים כל ישראל וחשוב לומר זאת שלוש פעמים (שלוש פעמים חי) ורק "חרבונה" אותו סריס שצווה אותו אחשוורוש להביא את ושתי למשתה, הוסיפו היהודים "זכור לטוב".
כאשר קורה נס, וקורים נסים - אז משנים את בטוייו הארמי של רבי יהודה הנשיא "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" ל- מבירא עמיקתא לאיגרא רמה".
(להזכיר שגם ב- "חנוכה" יש מדרש אגדה קצר המתאר את נס החנוכה שנהוג היה לקרוא אותו בחנוכה, בדומה למגילת אסתר ומדרש-אגדה זה לא השתמר בספרות חז"ל.)
יש מגלה ויש בית-מגלה. בכל בית יהודי היתה מגלת אסתר מקלף כמזוזה חבויה בבית - היא הנס השמור ליהודי בביתו ובסביבתו. למשפחתנו בעיראק הייתה מגלה בנוסח ספרדי עם בית מגלה מקלף ואת המגלה שמרנו היטב היטב. יש שלושה נוסחים למגילת אסתר: ספרדי, אשכנזי ותימני.
השנה היה בחודש שעבר "פורים קטן" שחל בימים י"ד ו- ט"ו כאשר השנה היו שני חודשי אדר - כך מתקבל איזון בין לוח השנה העברי ללוח השנה הלועזי. ומקבלים "פורים קטן" ו- "פורים" (פורים שני). שאצל הספרדים את פורים קטן לא חגגו ונחגג בהדר בחסידויות, ויש משמעות עמוקה לפורים קטן אצלם ומוכנסת מצוות השמחה בו. אדמו"ר הרש"ב כתב מאמר חשוב שיש שייכות למה שכתוב במאמר לפורים קטן לאור החסידות.
ויש "פורים משולש" - כאשר פורים חל בשבת וחלק ממצוות פורים מתקיימים ביום שיש וחלק ביום ראשון.
שלמה שפירא
השבמחק"מגילת אסתר" עם פירוש "יינה של תורה" / אוסף פירושים, אמרות, דרושים, עיונים ורמזי חכמה מלוקט וערוך מספרים ומפי סופרים ע"י חבר תלמידי חכמים שעל יד מערכת אור התורה ונלוו אליו הלכות פורים / מאת רבותינו המפרשים, אבות החסידות, גדולי המוסר וגאוני דור ודור, זכותם תגן עלינו / תשכ"ד
"בשער" = הקדמה
הנוהג הוא לבאר בראש הספר את המניע להדפסת הספר וחשיבותו למען הקורא. גם אנחנו נעמוד במקום זה על פרטים אלה.
אם נמצה את נס הפורים במשפט קצר, נאמר: העולם ניצל כי עם ישראל נשאר בו בשלמותו, על ידי כך נתקדש שם שמים בו ונתחדשה קבלת התורה מרצון...כי אילו הצילנו אז ולא קרבנו לקבל את התורה לא דיינו, כי אז היינו ככל הגויים.
פסגת האושר מצאנו בדברי המגילה: "ליהודים הייתה אורה" - זו תורה!...
אולם נראה כי מחמת רוב טרדות היום -שבוודאי כולם לצורך מצווה הם -מזניחים אנו בו כמעט את הלימוד והעיון בתורה ומתעלמים על ידי זה מעיקרו של הנס, פרט לשקדנים ובעלי שיעור קומה יוצאים מהכלל. (הערה שלי: לאלה, המעטים-המחוננים-השקדנים ובעלי שעור קומה יוצאים מהכלל, - לדעתי, ניתן לא לגייס לצה"ל).
נתנו, אפוא ללבנו לזכות הרבים ולהגיש להם אמרות שנונות וטהורות על מגילת אסתר ממקור טהור ומבורך, תורתם של ראשונים כמלאכים קדושים וגאונים מדורות שלפנינו, המשמחים בהברקותיהם, בשנינותם ובלקחם, קלי הבנה ובקצירת האומר, בשפה שוה לכל נפש וסגנון פשוט ובהיר. לפיכך, יזכה הפרוש "יינה של תורה" על המגילה את המעיינים בו במצות לימוד התורה חרף מעוט הפנאי בחג הפורים. נוסף לזה יזכה את המעיין במצות שמחת פורים...
על כן זהו ספר המיועד לכלל המעיינים ותועלתו מרובה גם לבני הנעורים בהקנותו להם השקפת אמת על ענייני המגילה וחג הפורים...
ויהי בימי אחשורוש (עמוד א')
חז"ל אמרו (מגילה י' ב'): "כל מקום שנאמר "ויהי בימי" אינו אלא לשון צער". אם נעיין נווכח כי בכל פעם כאשר מופיע הצרוף "ויהי בימי" - נאמר אחר כך מיד מה היא הצרה...
נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי (עמוד מח)
ההבדל בין שאלה ובקשה הוא: שאלה היא לזמן מועט כמו שאמרו במסכת שבת, פרק שאול, דלאו לזמן מרובה קרוי שאלה. אבל בקשה היא לעניין תמידי.
זהו שאמרה אסתר: תינתן לי נפשי בשאלתי, שהרי סוף כל אדם למות, על כן הצלתי היא בבחינת שאלה -דחיית המוות. אבל "עמי - בבקשתי", כי הבקשה שלא יעשה כליה בישראל היא נצחית, כי דור הולך ודור בא, וישראל אינם כלים לעולם.
26.07.2013
שלמה שפירא
השבמחקעל פורים
בנק הפועלים, האם הוא בנק לפועלים או של הפועלים
בנקים מתחפשׂים
ילדים מתחפשים ועדיין מתחפשׂים רק בפורים.
מבוגרים עוד יותר מתחפשים ולמרות שהם לא בתחפושׂת, הם מחופשׂים בעדי-עדיים...
וכך אתה מחופשׂ את מחופשׂת.
צריך לזכור שכולנו תמיד תחת ומתחת עדשות האמת.
גם אם אנחנו נראים לא בתחפושׂת והחיפושׂ מושהה, מִסרוני התחפושׂת מוקלטים היטב בכספת.
השבוע:
ביום רביעי - תענית
ביום חמישי - חג פורים
ביום שישי - שושן פורים
עם ישראל יתחפשׂ, מדינת ישראל תתחפשׂ, הבנק הלאומי יתחפש...
אבל איך נשוב ושוב להיות אחרי התחפושׂות, האם נהיה בחולצה כחולה ובמכנסי חקי לעמול ולעבוד ביושר
כדי שנשוב להיות ותיקים ועולים-ותיקים מעבר לכל העדיים?!
26.02.2018
שלמה שפירא
השבמחקעדלאידע
תנסו גם השנה לשמוח, צריך לשמוח
חג פורים חג שמח עם מגילה שמחה ומשובחה - מגילת אסתר.
הוא גם חג שמח - שיכולים סוף סוף להתחפש ברחובות בבגדי המלך החדשים
הוא גם חג מסעות לגוליבר המגיע לארץ הענקים ולאי הגמדים
הוא גם חג בו סכסוכים, אשליות, הונאות, הימורים
היחיד נגרר אחרי הרבים, הרבים נגררים אחרי היחיד
היחיד בחוזקה כאשר הרבים במצוקה, הרבים בחוזקה כאשר היחיד במצוקה...
חג פורים השנה, חג-מגילות טמון בו ביקורת חברתית-ציבורית-אישית נוקבת.
פתגם ששמעתי בעיראק בפורים: "ווקעת עליינו א-סאללה בלמג'אללה" ותרגום הביטוי: : "ייפול עליו הסל בפורים"
פורים זה מצ'אללה!
לא כל יהודי בישראל של היום שומע את המגילה, וזה לא היה כך אצל יוצאי בבל שעלו מעיראק, למשל.
יהודי בעיראק חגג את פורים ולא שמע את המגילה - לא יתכן!, והכוונה למגילת אסתר. בפורים נתנו לילדים "דמי פורים" - "אמג'אללה" (מהמלה - מגילה). ועד כמה שזכור לי, לא היה נהוג בעיראק לתת "דמי חנוכה". השם השגור לחג הפורים אצל יהודי עיראק הוא - מצ'אללה, אמצ'אללה.
(בעיראק, היהודים נהגו בחג הפורים להכין -סמסוסק- אזני המן - גם "בטאווה"=בטיגון בשמן זית, כאשר התוכן היה חומוס טחון עם בצל ועוד, וגם סמבוסק עם תוכן שקדים או גבינה. בעיראק לא התחפשו, אבל נתנו דרור, למשל, לשחק בקלפים לכל דיכפין. אבי, למשל, נהג לקנות קלפים לפני פורים ושרף אותם מיד עם צאת הפורים.)
ופתגם אחד בערבית-יהודית ששמעתי בחג הפורים ובסביבתו - שניתן להביא גאולה מבעיה כל-שהיא, אישית וציבורית והפתגם ששמעתי: "ווקעת עליינו א-סאללה בלמג'אללה" ותרגום הביטוי: : "ייפול עליו הסל בפורים". כלומר: ייפול עליו הסל הרע שהכין בפורים במקום עלינו". וכך ראו יהודי בגדאד איך המן הרשע שתופר תיק עם דברי בלע שׂטנה ורשע, התיק שהכין לאחרים הוא התיק שמכין והכין לעצמו.
בפורים אנחנו הולכים עם ספקות - המן הרשע או מרדכי היהודי - ומי ינצח?!
כמובן, אנחנו היהודים בבבל, צפינו ומצפים בפורים לישועה מאלוהים ו- "שמך יתקדש" והכוונה לאלוהים.
אז בשביל מה צריך להתחפשׂ ולעבוד קשה על תחפושׂות? והתחפושׂות רבות רבות רבות ומשונות? בעולם המערבי עם הבעיות המודרניות הקשות והמורכבות, צריך גם להערים על הרשע בכל מיני דרכים - התחבולות והתחפושׂות, ולחגוג לפתרונן גם בדרכי השתטות ואז טוב לשתות יין עדלאידע.
כעם אנחנו בסכנה "גרעינית" קשה יותר מסכנתו של צורר-הגרעין ההוא, המן הרשע.
6.03.2023
שלמה שפירא
השבמחקהציורים על בגד התכלת של מרדכי היהודי
צבי מלאכי -"מהות" כ"ה, 2002 בחיבורו: "אינטרפרציות של מלים רב משמעיות במדרשי חז"ל ובספר הזוהר"
מא. הציורים על בגד התכלת של מרדכי
במגילת אסתר ח טו : "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה." תרגום שני הארמי של המגילה מספר (מתורגם לעברית: מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות של תכלת. הוא לבש לבוש מלכות של חור כרפס ותכלת...ולפנים מן הסרבל (מתחת למעיל) לבש רדיד של (תכלת וחור=) "כרום (CHROM) ימא מערבא", ולפנים ממנו (מתחתיו) לבש תכריך בוץ וארגמן=) כתונת ארגמן שמצויירים עליה כל ציפורי כנף ועופות השמים, ולבש על מתניו אבנט שקבועים בו אבני בורלא יקרות, ונעל נעליים של הפרתים וחרב מארץ מדי תלויה במתניו...
מניין בא ציור הציפורים על לבושו של מרדכי ואבני הבורלא על אבנטו?
חז"ל אמרו (סוטה יז' א) כי התכלת דומה לים. הצבע (CHROM) של הים הוא כמו צבע התכלת שבציצית, שהופק מן החילזון שבים. לכן מתורגם באסתר תכלת-כרום ימא. אבן התרשיש הכחולה שבחושן הכהן הגדול (שמ' כח כ) נקראת בארמית (בתרגום אונקלוס) כרום ימא (שמראהו דומה לים), ושכנתה אבן השוהם נקראת בורלא. תרשיש הוא מקום רחוק בים המערב (אפריקה. תוניסיה?), בכרכי הים. ונזכר גם בספר יונה א ג. רש"י (מל"א י כב)מפרש: "אני תרשיש": ספינת אפריקה. לכן המקום תרשיש קשור בים הכחול, כרום ימא מערבא, שצבעו כחול כאבן התרשיש. הרי לנו שלושה פירושים לכרום ימא -
1. צבע תכלת, מיוונית.
2. שם של אבן יקרה כחולה, תרשיש, שכנתה של השוהם=בורלא.
3. רמז לכרכי הים הכחול במערב בארץ תרשיש.
ואולם כרום מופיע בעניין נוסף: על הפסוק בתהלים ינ ט "כרום זולות לבני אדם" אומר התלמוד (ברכות ו ב) מאי כרום?...עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו. וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים.
ולכן על לבוש התכלת (כרום ימא, כצבע אבן התרשיש וכצבע ים המערב בארץ תרשיש) של מרדכי היו ציורים של כרום-עוף מכרכי הים (=ארץ תרשיש, כרום ימא מערבה) שמתהפך לכמה גוונים-כאן התהפך לכמה וכמה ציפורים ועופות. ועל האבנט לא הייתה אבן תרשיש אלא שכנתה-הבורלא...
10.03.2012
שלמה שפירא
השבמחקמפתגם ששמעתי בעת הפורים: "ווקעת עליינו א-סאללה בלמג'אללה" ותרגום הביטוי: : "ייפול עליו הסל בפורים"
פורים זה מצ'אללה!
לא כל יהודי בישראל של היום שומע את המגילה, וזה לא היה כך אצל יוצאי בבל שעלו מעיראק, למשל.
יהודי בעיראק חגג את פורים ולא שמע את המגילה - לא יתכן!, והכוונה למגילת אסתר. בפורים נתנו לילדים "דמי פורים" - "אמג'אללה" (מהמלה - מגילה). ועד כמה שזכור לי, לא היה נהוג בעיראק לתת "דמי חנוכה". השם השגור לחג הפורים אצל יהודי עיראק הוא - מצ'אללה, אמצ'אללה.
(בעיראק, היהודים נהגו בחג הפורים להכין -סמסוסק- אזני המן - גם "בטאווה"=בטיגון בשמן זית, כאשר התוכן היה חומוס טחון עם בצל ועוד, וגם סמבוסק עם תוכן שקדים או גבינה. בעיראק לא התחפשו, אבל נתנו דרור, למשל, לשחק בקלפים לכל דיכפין. אבי, למשל, נהג לקנות קלפים לפני פורים ושרף אותם מיד עם צאת הפורים.)
ופתגם אחד בערבית-יהודית ששמעתי בחג הפורים ובסביבתו - שניתן להביא גאולה מבעיה כל-שהיא, אישית וציבורית והפתגם ששמעתי: "ווקעת עליינו א-סאללה בלמג'אללה" ותרגום הביטוי: : "ייפול עליו הסל בפורים". כלומר: ייפול עליו הסל הרע שהכין בפורים במקום עלינו". וכך ראו יהודי בגדאד איך המן הרשע שתופר תיק עם דברי בלע שׂטנה ורשע, התיק שהכין לאחרים הוא התיק שמכין והכין לעצמו.
בפורים אנחנו הולכים עם ספקות - המן הרשע או מרדכי היהודי - ומי ינצח?!
כמובן, אנחנו היהודים בבבל, צפינו ומצפים בפורים לישועה מאלוהים ו- "שמך יתקדש" והכוונה לאלוהים.
אז בשביל מה צריך להתחפשׂ ולעבוד קשה על תחפושׂות? והתחפושׂות רבות רבות רבות ומשונות? בעולם המערבי עם הבעיות המודרניות הקשות והמורכבות, צריך גם להערים על הרשע בכל מיני דרכים - התחבולות והתחפושׂות, ולחגוג לפתרונן גם בדרכי השתטות ואז טוב לשתות יין עדלאידע.
24.03.2016