שלמה שפירא
"ספר היובל לאהרון משה רבינובץ" כתבו בספר: משה אברבך, אהרן ברק, ברכיהו ליפשיץ, שרה הלפרן, יוחנן ביין, אליעזר יאפו, אהרון צברגבאום, ארנסט פולטין, חיים מס, יוסף מזור, חיים רימון...הופק על-ידי מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ו. הספר דו-לשוני - בעברית ובאנגלית.
ובעותק הספר שברשותי הקדשה בכתב-יד:
ל"מחותנים" היקרים
מרים ומנחם אויזד
בידידות
קורט
- חתימה -
הרצליה, עש"ק כד' באב תש"ן
9.8.1996
פעילותו האקדמית והציבורית של אהרון משה זכתה להערכה רבה בכל חוגי הציבור. גולת הכותרת של הכרת ערכו למדינת ישראל בכלל ולירושלים בפרט היתה הענקת עיטור 'יקיר ירושלים' בכ"ה בכסלו תשנ"ה - 28 בנובמבר 1994.
משה אברבך: (פרק בספר: אהרון משה -קורט- קוואנסניק-רבינוביץ, האיש ופועלו)
...נסיעתו של אהרון משה לארץ התקיימה באביב 1940. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה נעצר אהרון משה בידי הבולשת הבריטית בשל פעילותו למען העלייה הבלתי-ליגלית. במשך שעתיים חקרו אותו אנשי הבולשת, ולבסוף שחררואותו בלי שהוציאו מפיו אינפורמציה של ממש.
..."עם בואי לארץ התנקתי מרוח הגולה, דמויותיה ורדיפותיה. את לבי ומחשבתי כבשה התחושה שהנה אני פה ניצול הבורח, שריד ופליט, שומע ילדים דוברי עברית, וכל צליל כזה מעביר בי רטט: נולדתי מחדש. מחשבה זו חיזקה בי מאוד את הרצון להתבסס בארץ, להקים משפחה, להמשיך בלימודַי, בעיסוקַי השונים, בפעילותי לקראת המדינה ובעיצוב ערכי היהדות"...
...הוא התפרנס בקושי באמצעות שטיפת כלים בקפה 'זיכל' שברחוב בן-יהודה (בירושלים), בחלוקת עיתונים לבתים, ומאוחר יותר כגובה מטעם הקק"ל ועוד. נוסף על זה, קיבל גם עבודות משרדיות שונות.
...במשך כל אותן השנים מאז עלייתו ארצה, התפרנס כאמור אהרון משה מעבודות מזדמנות, ואילו משרה קבועה לא היתה לו. עיקר פעולתו היתה כתלמיד האוניברסיטה העברית במדעי היהדות. שם למד באהבה ובהתלהבות אצל גדולי הפרופסורים באותה תקופה - קלאוזנר, ילין, טור-סינ, קלר, סגל, קאסוטו, גוטמן, רופין, שירמן, הרב אסף ואחרים...בשנת 1943 פרסם אהרון משה חוברת בשם 'על המוסר ועל החרב' בהוצאת 'אור לעם'. שנתיים לאחר-מכן, ב-1945, הוציא לאור קובץ שירים 'בין שקיעה לזריחה'...
באותה שנה, שנת סיום מלחמת העולם השנייה, התחתן אהרון משה עם העלמה חנה הלפרן, ילידת פרנקפורט ע"נ ובת לרב נפתךי הרץ מאיר הלפרן, זצ"ל, שהיה יליד ליטה ולמד בישיבת סלובודקה...
...חנה הלפרן היתה מחנכת וגננת, אחת המוכשרות והמוכרות בארץ. הגב' הנרייטה סאלד, מייסת 'הדסה' בארצות-הברית ו'אם עללית הנוער' בארץ, פנתה אל חנה וביקה ממנה לשקם ילדים שנמצאו ביערות טראנסדניסטריה והובאו לארץ במסגרת עליית הנוער. ילדים אלה עברו את מוראות השואה, והיה צריך להשיב להם נאת הצחוק לפנים...
רווח והצלה ממקור בלתי צפוי באו הודות לחברה יהודית להיסטוריה באנגליה. אהרון משה שלח לחברה מונוגרפיה על הרב ישעיהו הורוביץ, הידוע בכינויו 'השל"ה הקדוש' (על שם ספרו 'שני לוחות הברית'). להפתעתו, הוא זכה בפרס של 100 לי"ש, סכום הגון באותה תקופה שניתן להתפרנס ממנו במשך תקופה מסוימת...
אחרי מלחמת העולם השנייה מצאו הנאצים תעודות בעלות ערך היסטורי הנוגעות למצב היהודים במאות הקדומות. תעודות אלו נכתבו בשפה הסלבית של אותה תקופה עם הרבה מונחים לטיניים. שפת התעודות היתה דומה לצ'כית העתיקה ...אהרון משה ידע גם את השפה הלטינית ונוסף על זה היה בקי בתולדות עם ישראל, וכן היה לו ידע רב בהיסטוריה הכללית והמקומית של המאות הי"ז עד הי"ט. הוא היה המועמד האידיאלי לטיפול יסודי , כולל תרגום וניתוח, בחומר ההיסטורי שהתגלה באופן בלתי צפוי...הוא תרגם והסביר את החומר לשביעות רצונם של מנהלי החברה היהודית להיסטוריה בלונדון.
ברם,...ויתר לבסוף אהרון משה על ההצע הקוסמת לעבור לאנגליה, בגלל החלטתה של בריטניה לעזוב את ארץ ישראל ב-15 במאי 1948. הוא הרגיש שאסור ליהודי לצאת את הארץ בשעה גורלית זו., אפילו לצורך מחקר חיוני, וזאת על-אף האישור מטעם המוסדות הלאומיים ומטעם ההגנה. למעשה, כל היישוב היה חייב להתלכד ולהתגייס נגד התקפות הערבים. אהרון משה ראה איפוא ביציאה מן הארץ בשעת מלחמה, כשכל יהודי היה חיב לתרום את תרומתו להגנת הישוב, מעשה בגידה שאין לו כפרה...
...עם הקמת מדינת ישראל החל אהרון משה לעבוד באגף למשפחת החייל במשרד הביטחון, כאחראי להקצבות למשפחות החיילים במחוז ירושלים. אחרי כן נתמנה כעובד בלשכת שר המשרד והתעשייה, דב יוסף, ומשם עבר למשרד ראש הממשלה כמזכיר המועצה המדעית בישראל. בתפקידו זה היו לו הזדמנויות רבות להכיר את דוד בן-גוריון ולעמוד על חזונו של בן-גוריון באשר לאוצרות הדינמיקה הטכנולוגית של הנגב...ובאשר לעמדותיו ביחס לבעיות היסוד בהתפתחות המדינה הצעירה...
עם ייסודה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, נבחר אהרון משה כמזכיר האקדמי הראשון שלה...בשנת 1965 הוענק לו תואר Ph.D באוניברסיטת אמסטרדם בנושא:
"זכויות המיעוט היהודי בצ'כוסלובקיה 1919-1939"...הוגו ברגמן, פרופ' לפילוסופיה...התייחס בחיוב יוצא מהכלל לעבודתו החלוצית של אהרון משה...
יוחנן ביין: (פרק בספר: ישראל, האו"ם והמערכה לשלום, עמודים 111-120)
...בהסדרים המדיניים...כל אלה באים לידי ביטוי במערכות הבין-לאומיות. בילטרלית - בהידוק היחסים עם מדינות ובקשירת יחסים דיפלומטיים עם אחרות, כולל יחסים, חלקם רשמיים וחלקם עדיין לא רשמיים, עם מדינות מוסלמיות רבות בכל חלקי העולם, טבעיקר באסיה, באוקיאניה, ובאפריקה. כל אלה מוצאים ביטוים באו"ם ובארגונים השונים.
ועידת העסקים בקזבלנקה שבמרוקו (אוקטובר 1994), פרי חזונו של שר-החוץ שמעון פרס, היתה צעד נוסף לעיצוב המזרח-התיכון. בוועידה השתתפו כ-2000נציגים מ-60 מדינות, יותר נ-1000 אנשי עסקים, עשרה ראשי ממשלה, כ-60 שרים וכ- 500 אנשי תקשורת, כישראל תופסת 'מקום טוב באמצע'. התוצאה המידית של ועידה זו היא ביטולו למעשה של החרם הערבי, והכרה בכך שבסיס השלום במזרח התיכון חייב להיות שיתוף פעולה שיביא לרווחה כלכלית...
2013, מאי 11
שלמה שפירא
השבמחקמילניה קרלובנה פון גוזיאס גורבצביץ, אשתו הנוצריה של שאול טשרנוחובסקי אמרה על טשרנוחובסקי:
"עשה חטאים רבים", ובזה רמזה על בגידותיו עם נשים אחרות.
"בימי שירותו בהגנה (הכוונה ל- אהרון משה רבינוביץ) נזדמן אהרון משה למנזר סן-סימון בשכונת קטמון בירושלים, שנכבשה על ידי ה'הגנה'. הוא היה בין שומרי המקום, שנסגר במפתח גדול כדי למנוע מעשי ביזה והשחתה. פעם אחת, בהיותו בתורנות, ראה פתאום אשה זקנה עומדת מאחוריו, הוא ביקש ממנה להזדהות והתברר שהיא גברת טשרנוחובסקי, אלמנתו הנוצרייה של המשורר המפורסם שאול טשרנוחובסקי. היא לא ידעה עברית ודיברה אתו בגרמנית. היא גילתה לו שהיא בתו של גנרל רוסי, ואף-על-פי-כן היא התחתנה עם משורר עברי בעוד היא שומרת אמונתה הנוצרית. ולא זו בלבד, אלא כבר כמה שנים שהיא מתגוררת במנזר. היא התלוננה שגנבו את חפציה. אהרון משה אמר לה בתקיפות: 'איננו גנבים, אביא אותך לכנסייה אולי הכניסו לשם את החפצים שלך'. ואכן, התברר שכן היה וחפציה הוחזרו לה.
כאשר שוחחה עם אהרון משה, גילתה גב' טשרנוחובסקי שבעלה, שהיה גר בתל-אביב, ביקר אצלה לפני מותו, ועבד אז על כתב-היד האחרון שלו, שהוא מת מהתקף לב באותו לילה במנזר ושהנזירים העבירו את גופתו לבית החולים 'הדסה' שעל הר הצופים. הציבור היהודי לא ידע אז שגדול משוררי ישראל אחרי ביאליק נפטר במנזר. אלמנתו סיפרה לאהרון משה שבעלה המנוח 'עשה חטאים רבים', ובזה רמזה על בגידותיו עם נשים אחרות. אהרון משה הציע לה להישאר בחלק היהודי של ירושלים ושה'ההגנה' תשמור על חייה ותדאג לקיומה. היא סירבה לעבור לידיים יהודיות והייתה עוינת קצת ליהודים. למרות זאת, נענה אהרון משה לבקשתה לסדר לה קשר עם בתה (איזולדה), שהייתה הולכת תמיד כשהיא עונדת צלב. יש להסביר את עוינותה ליהודים ביחסים הרעועים עם בעלה, שהיה ידוע בהוללותו ובחוסר נאמנותו לאשתו הנוצרייה. אגב, כתב-יד אחרון של המשורר לא נמצא וכנראה אבד.
מתוך "ספר היובל לאהרון משה רבינוביץ", מוסד ביאליק, תשנ"ו.
הקטע שהובא כאן מופיע בעמודים 27-28
שלמה שפירא
השבמחקמילניה קרלובנה פון גוזיאס גורבצביץ, אשתו הנוצריה של שאול טשרנוחובסקי אמרה על טשרנוחובסקי:
"עשה חטאים רבים", ובזה רמזה על בגידותיו עם נשים אחרות.
"בימי שירותו בהגנה (הכוונה ל- אהרון משה רבינוביץ) נזדמן אהרון משה למנזר סן-סימון בשכונת קטמון בירושלים, שנכבשה על ידי ה'הגנה'. הוא היה בין שומרי המקום, שנסגר במפתח גדול כדי למנוע מעשי ביזה והשחתה. פעם אחת, בהיותו בתורנות, ראה פתאום אשה זקנה עומדת מאחוריו, הוא ביקש ממנה להזדהות והתברר שהיא גברת טשרנוחובסקי, אלמנתו הנוצרייה של המשורר המפורסם שאול טשרנוחובסקי. היא לא ידעה עברית ודיברה אתו בגרמנית. היא גילתה לו שהיא בתו של גנרל רוסי, ואף-על-פי-כן היא התחתנה עם משורר עברי בעוד היא שומרת אמונתה הנוצרית. ולא זו בלבד, אלא כבר כמה שנים שהיא מתגוררת במנזר. היא התלוננה שגנבו את חפציה. אהרון משה אמר לה בתקיפות: 'איננו גנבים, אביא אותך לכנסייה אולי הכניסו לשם את החפצים שלך'. ואכן, התברר שכן היה וחפציה הוחזרו לה.
כאשר שוחחה עם אהרון משה, גילתה גב' טשרנוחובסקי שבעלה, שהיה גר בתל-אביב, ביקר אצלה לפני מותו, ועבד אז על כתב-היד האחרון שלו, שהוא מת מהתקף לב באותו לילה במנזר ושהנזירים העבירו את גופתו לבית החולים 'הדסה' שעל הר הצופים. הציבור היהודי לא ידע אז שגדול משוררי ישראל אחרי ביאליק נפטר במנזר. אלמנתו סיפרה לאהרון משה שבעלה המנוח 'עשה חטאים רבים', ובזה רמזה על בגידותיו עם נשים אחרות. אהרון משה הציע לה להישאר בחלק היהודי של ירושלים ושה'ההגנה' תשמור על חייה ותדאג לקיומה. היא סירבה לעבור לידיים יהודיות והייתה עוינת קצת ליהודים. למרות זאת, נענה אהרון משה לבקשתה לסדר לה קשר עם בתה (איזולדה), שהייתה הולכת תמיד כשהיא עונדת צלב. יש להסביר את עוינותה ליהודים ביחסים הרעועים עם בעלה, שהיה ידוע בהוללותו ובחוסר נאמנותו לאשתו הנוצרייה. אגב, כתב-יד אחרון של המשורר לא נמצא וכנראה אבד.
מתוך "ספר היובל לאהרון משה רבינוביץ", מוסד ביאליק, תשנ"ו.
הקטע שהובא כאן מופיע בעמודים 27-28