שלמה שפירא
"גן הפסלים של אלהים" ל- איל לוין, (רומן! - כך כתוב בגב העטיפה), הוצאת אל"ף, 1987
בעותק הספר שברשותי, הקדשה בכתב-יד מן המחבר ל- אורי:
לאוּרִי -
קְרִיאָה מְהַנָּה !
איל.
צִיר ירושלים-צריפין-ירושלים
קיץ תשמ"ח.
מ- גב הספר:
איל לוין מצלם בלשון חדה תמונות מן החברה הישראלית של שנות השמונים...מנתח את ישראל העכשווית: יהודים וערבים, אזרחים וחיילים, עיר וקיבוץ; ומעל לכל האדם הבודד...
..."כשאני עושה פסל", אמר לי דורון וכפותיו הרחבות משתתפות בשיחה. "אני רודף אחרי מציאות אחרת, שאולי היא קיימת ואולי היא טעות: אני מנסה להגיע למשהו ערטילאי, למשל הנושא של שלום. בפסים שלי בנושא של שלום אני מגיע לשלום, הנה -יש שלום! עובדה, יש ידיים מושטות מאבן ויש תותח שתקועים לו פרחים בקנה ויש לו רגליים של שפן במקום גלגלים. אבל מצד שני, כמה מהפסלים מוחשיים, זה בעצם כל כך רחוק מהמציאות. אז למחרת אני קם ומתחיל כיוון אחר ובסוף מגיע שוב פעם לשלום, אבל גם עכשיו, בפסל החדש, השלום נשאר באבן. אם רק יכול להוציא את השלום מתוך האבן, להפוך את המציאות הקטנה למציאות גדולה; אם רק הייתי יכול לקחת את כל האנשים וללכת אתם ביחד אל תוך האבן!".
..."החלום שלי", אמר לבסוף בקול נמוך ושקט, נזהר בכל מלה, "זה להקים סדנא גדולה לבני נוער יהודים וערבים וללמד אותם ביחד לפסל באבן. לאסוף כיתה של ילדים משני העמים, שייצרו ביחד פסלים משותפים. אולי כך נצליח להוציא את השלום מתוך האבן, אולי באומנות משותפת יש לנו איזה סיכוי להגיע אתם לשלום!"...
2013, מאי 31, 22:19
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!