שלמה שפירא
"דברי ימי עולם כרך שלישי", ל- ה. ג. ולס, תרגום: ח. גולדברג, הוצאת "מצפה", תרצ"א, 1930. בכרך שני ספרים: ספר חמישי, עלייתה ושקיעתה של ממלכת רומא והספר הששי, הנצרות והאיסלאם.
(לא מצאתי בספר הששי, איזכור איזה-שהוא רציני על האיסלאם ובקושי מדובר בפרק קטן על הבשורה הראשונה של האיסלאם)
מנקודת ההשקפה המודרנית,
יכולה היתה ממשלת-העם הרומאית להוסיף להתפתח גם אחרי ימי הצנזור אפיוס קלודיוס (המאה הרביעית לפנה"ס) שהיו ימי גדולתה וזאת - רק בכוחן של שתי תחבולות, שאף לא אחת מהן עלתה על דעת העם הרומאי.
התחבולה הראשונה - זה השמוש באמנות הדפוס...בזמננו ברור לנו, כי בריאותה של ממשלת עם המתפשטת עד למרחוק דורשת במפגיע שכל בני המדינה יהיו בקיאים תמיד, על ידי הודעות נכונות, בכל המתרחש בעניני הצבור, ויהיו עֵרים תמיד למעשי הממשלה. ממשלות-העם של המדינות המודרניות, שנוצרו במאתים השנים האחרונות על שני חופי האוקינוס האטלנטי, הנן אפשרויות רק על ידי בירור הענינים בעתונות באופן ישר פחות או יותר. אבל הדרך היחידה שבה יכלה ממשלת רומא לבוא במגע עם קבוץ-אזרחים איזה שהוא מחוץ לעיר רומא, היתה שליחת כָרוֹז, ועם האזרח היחיד אי אפשר היה לבוא בקשר בשום אופן.
התחבולה השניה - שאותה הכניסו האנגלים, בעיקר, לתוך ההיסטוריה של האנושיות, והרומאים לא השתמשו בה מעולם - היה הסדור, סדור של שלטון רפרזנטטיבי, שהיה גם הוא נוח להתגשם, יכול בנקל להחליף את אספת העם הנושנה באספת צירים נבחרים. התנאים הרומאים דרשו כנראה בהחלט תקנה זו; ואף על פי כן לא הותקנה מעולם...
(עמודים 25-26)
2013, אפר׳ 4
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!