שלמה שפירא: התחנה המרכזית החדשה ומתחמה האמנותי - "עולמון" בפני עצמו+ביקור בתחנה המרכזית החדשה בת"א

שלמה שפירא

התחנה המרכזית החדשה ומתחמה האמנותי - "עולמון" בפני עצמו

השבוע נוכחתי בכמה הרצאות ב" כנס מותר 17 "שהתקיים בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב בימים 

12.2-13.2.2008 ואחת ההרצאות הייתה בנושא " גבולות השוליים האמנותיים בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב" שד"ר מלכה בן פשט וד"ר שושנה סיטון הציגו אותו.

האמת ,פרויקט התחנה המרכזית בזמנו נטע בי תקוות גדולות לנולד מעניין ומסקרן ותקווה למומנטום של השתאות ופליאה טובה ובמקום "יום חג" כפי שהוצהר בפתחו קבלנו תמיהה ואכזבה למה שפיללנו וכגודל הציפיות גודל האכזבות. לא רק שהפרויקט לא הרים את סביבתו ,הוא העמיק את שקיעתו . מרכז תוסס שהפך לנישה שולית אך רצינית בעייתית וכבדה, "עולמון" משנה זר מתבדל בעצמו ומובדל ומבודד מאיתנו ולרובנו וללא הצורך התחברותי רבים מאתנו  היו מדירים רגליהם ממנו (ראו מה קרה ל"מרכז אתרים").

מושג "השוליים" טבוע כאן מאד. לכאורה, דווקא ל"שולי" שיש את האתגר לעשות הרבה ומהר כדי להתרחק ממצבו ולהתקרב למשהו טוב יותר ,כאן התמונה שונה כי כוחות סביבתיים לא משכו אותו מעלה.

באזור התחנה המרכזית בת"א ישנם כשליש צעירים שהגיעו  בעיקר לכאן בגלל אילוצים כלכליים ,כשליש זקנים שבקושי מחזיקים את עצמם בעצמם וכשליש עובדים זרים. האזור מאוכלס בצורה צפופה ,חדרים גדולים בבתים חולקו לחדרים קטנים ובכל חדר נכנסים כמה דיירים . לעתים בית של כמה קומות מהווה קומונה קטנה בפני עצמה. האוכלוסייה חלשה וכאן תוכלו לפגוש את אנשי השוליים בהא הידיעה. אם תשאל דייר מקומי לסוג האנשים שגרים , יענה לך  שיש כאן בני גוונים רבים ושונים: מזרחיים, דתיים, אטיופים, ערבים, עובדים זרים וכו' ובנשימה אחת יגיד לך שיש כאן גם נרקומנים וזונות. כאשר נערך כאן "חג השכנים" לפני זמן מה, השתתפו היפים, יאפים ,דתיים , בוכרים ,ערבים ,עובדים זרים מהרבה ארצות ,אפריקה ואירופה המזרחית,המזרח הרחוק ,דרום אמריקה...  לכאורה ממש חגיגה אך בהחלט מורגשת האסימטריה התהומית המשוועת בהשוואה לאוכלוסיה המרכזית במדינה.

לגבי העובדים הזרים שהם אוכלוסיה מוכתבת שחייבת להמשיך ברכיבי הסתגלותה הקיומיים כאן וגם לסגל לעצמם את המנהגים והחוקים והכללים והדרישות של המציאות ושל המקום בהם נמצאים המצב לא קל וזאת בלשון המעטה. מצד אחד מתבקשים מהם יושר ומסירות בעבודתם ומצד שני שכרם נמוך ויש סוציולוגים האומרים שיש כאן "תופעה של עבדות בישראל " ויש המקצינים בתוכנו שמדברים על "שוק הבשר נטול הזכויות של העובדים הזרים".

מורגש יחס ניכור וזלזול כלפי מאיישי האזור "אדם רגיל שמגיע לסביבה הזו, רואה מה שיש בה כיום ובורח" וכאשר אוכלוסיה שונה מבקשת לחדור לתוכו כדי להתגורר בו ,ישנה דרישה שקודם כל חייבים בשינוי ה"סטיגמה" , להכניס שנויים מרחיקי לכת ויש תכניות רבות שאחת מהן שהתרבות תהיי ה"מושיע" הראשון ,שמדיניות תרבות תשמש כזרז חברתי. ארע המזל הרע-הטוב ובית מרכזים נשרף (2003) ובין הנפגעים בשרפה היו להקת מחול ותאטרונים כמו "קרוב" "במת מיצג" ומועדון סטנד-אפ ועוד ואלה שוקמו בקומה החמישית בתחנה המרכזית החדשה. ניצול "ואקום" כמו זה ועידוד הקמת עמותות התנדבותיות שתכליתן תרבותיות-אמנותיות באזור הם, למעשה, טיפה בים ולא יחוללו נס גדול ועדנה תרבותית. מה גם שהאלמנטים התרבותיים הנוספים שיצטרפו לכאן יבואו מזרמים שוליים שלא יקפיצו וישנו לעומק את התמונה. ושוב באים "עושה הכסף" ואומרים "לא תרבות ולא יער" ורק הכנסת אלמנט נדל"ני לאזור שיקים בנייני משרדים גבוהים ישנה את פני התמונה.

ובקשר למתחם התרבותי שבתחנה המרכזית ,טוב שיהיו חוקרים שיבדקו את הנושא לעומק . לברר את נושא "השוליים" ,להשוות בין העבודה האמנותית במתחם לאמנותית הכללית בכלל , ללמוד את המודל הזה מקרוב כדי לענות האם תתכן זרימת משנה דו-סטרית בין שני יעדים,למשל,מסחר ואמנות ,נדל"ן ואמנות , לעקוב מקרוב אחרי המשתמשים השונים בתחנה כדי לבדוק אם הדבר טוב לכל המשתמשים בתחנה ולהצביע של שיפור המצב, לבדוק ,למשל, איך לנצל את עובדי התחנה ,נהגים וסוחרים וכו' כדי שישמשו שליחים וממליצי שם טוב לתחנה ומתחמה האמנותי ,דבר שיעודד מבקרים אחרים לפקוד את התחנה ומתחמה התרבותי כעוד מקום שטוב לבקר בו.

מיני מחקר זה מבורך . הוא מחקר שטח ,מחקר שדה עם קשר יומיומי שבועי וחודשי והוא קשה כי בודק דברים שאינם סטטיים ומשתנים חדשות לבקרים והוא מתפרש על הרבה זמן ולא כמו מחקר שעיקרו טקסטואלי וטקסטואלי משווה . המחקר חשוב במיוחד להנהלת התחנה המרכזית , לעיריית תל-אביב ולגורמים ממלכתיים וציבוריים . לא מספיק לערוך יום יומיים בשנה אירועים תקשורתיים כדי להביא את הנושא  הזה למודעות הציבור, גם המחקר הזה ואחרים יכולים לשמש מוחים בשער והלוואי שיהיו עוד רבים כמוהו כי בנפשנו ה- "עולמון" המשונה הזר הזה.

נהניתי ממש מן ההרצאה.

2008, יולי 12

אחרי מספר ימים החלטתי שאני בעצמי אבקר בתחנה המרכזית ואתרשם מהקורה שם. .   את בדיקתי שלבתי כאשר הייתי בדרכי לנסיעה לדרום הארץ:

שלמה שפירא
ביקור בתחנה המרכזית החדשה בת"א

הייתי בדרכי לדרום הארץ ...
תחנתי הראשונה - התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב,
אמרתי לעצמי - אנשנש משהו לארוחת בוקר -
ומה יש בתחנה המרכזית החדשה בת"א
מלבד העוברים ונוסעים שפוקדים אותה...
התחנה המרכזית פורצת גבולות לזרים
כמו להקות להקות של צפרים נודדות
הבאות ושבות, שבות ובאות
בזריחה, בשקיעה ומגיעות עד תחתיות ארץ
ומן היד על הלב אל היד על הפה
ומן היד על הפה מסרתי לנרקומן אחד
שפנה אלי פתאום
"אתה לא זוכר -
אני האח של זוהר ארגוב"
בקש כסף וכשסרבתי לבקשתו
בקש את מה שנשאר מן הארטיק שאכלתי
נתתי לו ...
נתתי גם לאישה בלויה כוס קפה
כשפנתה אלי ובקשה
את מה שנשאר מכוס הקפה ששתיתי ...
כשאכלתי פיצה ושתיתי קולה
מישהו חכה לידי
ומסרתי לו את הבקבוק הריק ממנו שתיתי ...

הבקשות האלה הם הטרגדיה שלנו :
שם החידקים שלנו לא מכירים את החידקים שלהם
מפוח החידקים שמטאטא ומנקה כאן, הוא מלכלך שם והחידקים
נכנסים עמוק אל תוך הגרון שאין יציאה ממנו...
התחנה המרכזית (וגישותיה) אמנם חדשה
אך תמונה עגומה עושה משהו לכל מישהו העובר שם...
דברים גדולים ורבים חייבים לשנות בה
ולא להשען רק על המזל בדוכני הפיס המפוזרים בה
כי המאמינים שם חושבים שכך נראה עולם ומזליו
מה גם שמסכנים תמיד חושבים שישנו "האחד והיחיד החזק למעלה המסדר כך תחנה מרכזית" ...
2008, יולי 12,