שלמה שפירא
בפרוע פרעות בסוריה
ארץ-מדממת, ימיה עקובי-דם, פחיתת אנוש עד דכא
בור שׂנאה עמוקה, כוּר של זמה רעה
כוונותיה בְּליַעַל
ארץ באלפי הרוגיה, כעפרא דארעה היא
כל אדם בה, עפר-הרג הוא והעולם מחריש...
ובעפרא הדרומי של דמשׂק
שטופים אנו לנכש, למצוא כל זֶלַח דמים העלול לזלוג לפתחנו
דמי שלומנו לא יֶחֱרַץ
כוּרנו מן הגב לקוב מעט שקט לאדמתנו
ואהבתנו אהבה אהבה
תציל אור, עור וגידים
לחם ומים, ילד וילדה,איש ואשה, זקן וזקנה
תינוקות באור יטיילו בפכחון מלא בין ריחות העשׂבים, הדר הקמה, העצים המוריקים
הפריחה בדבקותה ובמטרתה.
2013, מאי 1
הערה:...שיר זה נכתב בזמן מלחמת האזרחים בסוריה-מלחמה עקובה מדם - נוכח המתקפה הכימית בשבוע שעבר..."חציית הקו האדום"...לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה - שנת 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!