שלמה שפירא
ענבר לולו - סיפורי אהבה ערביים
באחד מימי הקיץ, כמעט כמו בימים אלה, הייתי בקפיטריית "גילמן" באוניברסיטת תל-אביב
אני יוצא מן הקפיטריה ו- פרופ' ששון סומך גם הוא יוצא מן הקפיטריה ואומר לי:
"שלמה, אני רוצה שתעלה אלי לחדר, יש לי ספר שאני רוצה לתת לך ואני בטוח שיעניין אותך"
עליתי לחדרו, שולף את הספר "ענבר לולו"
כותב הקדשה: "לשלמה שפירא ורעייתו
בהרבה ידידות,
ושנה טובה
ששון סומך - חתימתו
7/9/95
מיד כשקבלתי את הספר אמרתי לעצמי:
כנראה, יש בספר עוד מהדורה ל- "קייס ולילה" (קייס שמתאהב ב- לילה בזמן רעיית צאן והיא מתאהבת בו, מתחבר שיר על קייס שדעתו נטרפת עליו מרוב אהבתו ללילה. אולי יש בספר אותו סוג סיפור על "ענתר ועבלה" שהם ה-רומיאו ויוליה הערבים...
אבל לא - מצאתי כאן צד אחר בסיפורים - הנאהבת היא מעצבת את עלילת הסיפור יותר מן הנאהב. האהבה הנכזבת מופיעה בסיפורים האלה מול סביבתו ומול העולם כולו בצורה ישירה ונועזת. מורגשת בסיפורים השפעה - מורכבת ורחבה - של יוצרים מארצות העולם החשובים בתרבות המקומית.
אני כיליד עיראק אהבתי במיוחד את סיפורו של "עבד אלסתאר נאצר" - "אין ארוחת ערב אחרי הלילה", כאשר בימינו אלה, הזלילה בלילה מול מרקעי הטלוויזיה.
"...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת. הוצאתי את לשוני וצחקתי כמו שחקן זול. אמרתי לה: עשי בי מה שאת רוצה. היום אישן בצל רחמייך. תבחרי בדרך שאת אוהבת אל גופי." גשמי האביב ירדו על מדברי וסערות החורף השתוללו שם. ענף החסך שלי ונוף סביי השתרגו יחדיו. נשימה כבדה ונחירה וקללה הצורחת בדברי כפירה ובחורבן מתוק. היא אמרה: תירגע! אבל היא הרימה את גווה אל דקל חסר כפות ונדחקה בו. אמרתי לה: "לאט לך, אישה הגונה!"......אמרתי לעצמי: האם התחלתי לחיות?
הספר מסיים בשיר "מפרשים" של "פואד רפקה" משורר סורי: "...אל תשאלי / הניחי לידי אך רגע / לחלום על מפרשים"
19.08.2021
מעניין מאד
השבמחקרחל הדר,
19.08.2021, 14:04
איזה סיפור נחמד סבאלה
השבמחקנווה בן שמן,
19.08.2021, 10:58
יום שלישי, 2 בפברואר 2021
השבמחקשלמה שפירא: "ענבר לולו", סיפורי אהבה ערביים, מערבית: משה חכם / ששון סומך שואל-האם קיימת "אהבה ערבית"?
"ענבר לולו", סיפורי אהבה ערביים, מערבית: משה חכם,
מבחר ומבוא: ששון סומך, הוצאת עקד/גוונים, 1995.
שני שירים, אחד פותח את הספר ושני סוגרו, ושניהם בתרגומו של ששון סומך.
בדברי המבוא שואל ששון סומך, האם קיימת "אהבה ערבית"?...אכן גם אהבה כזו, אהבה ללא סממנים לאומיים-מקומיים, והיא אהבה ערבית.
בעותק הספר שברשותי, הקדשה אישית בכתב-יד 7/5/95
התוכן:
אהבה עכשווית (מבוא) - ששון סומך
השיר הפותח: "ראשית אהבה", שיר של אדוניס (עלי אחמד סעיד), בתרגומו של ששון סומך (משורר סורי)
הסיפורים מערבית בתרגומו של משה חכם:
טעימה קטנה 'בין "נשיקות" ' מתוך "אין ארוחת ערב אחרי הלילה" ל-עבד אלסתאר נאצר (מעמודים 29-45)
בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.
לא הייתי לבדי, אלא שהגוף שהיה איתי היה גוף מת...אני מתכוון לגוף האישה שאתמול אמרה:
"בוא ניסע לילה אחד למקום רחוק."
ירדתי בבצרה. בארנקה של האישה היה כסף שמספיק לשבועיים ימים ב...שרתון...לפני שאובל על-ידי המשטרה אל מקום גלותי, שבו אסיים את חיי. על כן, החלטתי לחיות את מיטב ימי חיי לפני שאימק מאחורי הסורגים!
האם אני חולם?
כלל וכלל לא. הנה תעודת הזהות שלה בידי, הצתי בה את הסיגריה האחרונה שמצאתי אצלה. ראיתי את האש אוכלת את חמש האותיות של שמה הפרטי אות אחרי אות.
אמרתי לעצמי:
שלום לך, סאמרה. מי יודע שאינני אשם במותך המוזר? אין ספק שיידעו היום או מחר שהיינו יחד באותו תא.
... ...כבר ביום הראשון לבואה של סאמרה למקום עבודתי ידעתי שיתרחשו דברים מוזרים בחיי...
שמעתי הרבה סיפורי כשפים, שבהם מחוללת אישה אחת מה שלא מחולל שום מעשה נסים, אבל שאני בעצמי אראה אישה כזאת - זהו סיפור אחר, שלא קל לעאמר חסון, שאני הכרתי ושאת זהותו אני נושא, לשחק בו פקיד אחד מזה של דמויות מובסות.
בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.
ידעתי מה יהיה גורלי מרגע שראיתי אותה בפעם הראשונה. מה יהיה סופה של הירושה האיומה של חסך מיני, אם סאמרה לא תהיה הקורבן היפה ביותר של הפגם הרעיל, שדבק בגופם של סבי ואבי...
...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.
אני מעיד שלא הייתה לי דרך מיום שיצאתי מרחם אמי. הכרתי את המוות והאובדן והעקירה. אם חמקתי מהראשון בא השני, ואם הצילני אללה משניהם, טעמתי את טעם העקירה, ולא ידעתי אלא פחד ודמעות ושתיקה... "גם בעבר נענשת בגלל זה?" היא צחקה וצבטה את לחיי:...
...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.
נכנסתי לתוך זריחת השמש - אוי, אוי, סאמרה - וגופי התענג בחום הנהדר. ראשי התפלש במרתף מלא שוקולדה ומדיף ריחות ים. האישה הזאת הנגועה במוזרויות הביאה אותי עד שקיעת השמש, עלתה בי אל הדקלים המשתרעים מזרחה וסובבה אותי סביב עמוד השמש הגבוה...
...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.
הוצאתי את לשוני וצחקתי כמו שחקן זול. אמרתי לה:
"עשי בי מה שאת רוצה. היום אישן בצל רחמייך. תבחרי בדרך שאת אוהבת אל גופי."...
...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.
ריח של זעתר ושל חורשות דגדג את אפי. היא אמרה בקול מושחת, מענג, מתוק וממית"
"בוא, דוב מלוכלך!"
השלכתי את בגדיי. רציתי לשחות בים שאינו יודע שקט. גלים היכו בראשי והחדר הצר השתכר כמוני...נבחתי על עשבים שאין להם שורשים. נעצתי את ציפורניי בבשר לבן ואמרתי: "די, אני לא רוצה שתמותי מתחת לירכיי. חייב שיהיה אחד מאתנו בר שכל."...
בדרך בין בצרה לבגדד לא נעצרה הרכבת.
אני, שלא ידע עורי מה לעשות בי, אני שמסרתי בתחנה את כרטיס ההלוך ללא שוב...אני רציתי להרוג את עצמי ואת משרתי. הגוף הזה המלווה אותי נשאר פסוק שוקיים, בלי דופק ובלי חיים...
בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.
התעוררתי ממותי וחיפשתי אישה ששמה סאמרה. ביקשתי לדעת מי אני באמת, ולא מצאתי את האישה, וגם לא שמץ מן האמת אודותיי השעון הצביע על שתיים אחר-הצהריים. יצאתי מדלת המשרד כשאני מחפש "משהו" שחוויתי ואבד מזיכרוני, אך לא מצאתי אף לא חלק ממנו. פתאום גיליתי שאני פקיד בבניין הזה שלושים שנה, ושבמשך כל השנים הארוכות הללו לא עזבתי את בדד אפילו פעם אחת.
איזה ספור תשוקה נפלא, תודה!! ענת
השבמחק2.02.2021, 13:19