יום שני, 15 ביוני 2020

שלמה שפירא: מבט על מפגש תרבויות. שלמה שפירא לא ידע, לא יודע ולא ידע "מהו כאב שרשים כפולים".

שלמה שפירא

מבט על מפגש תרבויות

בשבוע שעבר שמעתי את הרצאתה של ד"ר שלי שנהב בנושא : " שלוש נקודות מבט על מפגש תרבויות  בישראל: 
כור היתוך,
 פלוריזם,
 רב-תרבותיות " 
(במסגרת " כנס מותר17 " בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב -   2008  ,13.2 - 12.2) 
ויצאתי מבולבל.  
מה גם שבחודש האחרון עיינתי בספרה של דר' חלי איתן "כאב השורשים הכפולים" ולא המחקר שלה בלבל אותי אלה שם ספרה.
בסוף הרצאתה של שנהב שאלתי אותה:
 "אני שעליתי נער צעיר מעיראק ועברתי את כור ההיתוך, את הפלוריזם, את הרב-תרבותיות, ויש רבים כמוני 
אז באיזה קטגוריה תקטלגי אותי, הרי שלא יתכן שבשורה התחתונה לא תצייני משהו להיום על הפרט או על הקולקטיב המתהווה הזה."  
על הערתי זו היא לא השיבה - רק בהנהון ראש. גם שם ספרה של חלי איתן הדן ביוצרים  מזרחיים כמקשה אחת מבלבל אותי ,שהרי 
(וזו דעתי ) שהיא טועה בגדול למרות שהיא מתעקשת ומדגישה שזה מחקר.

באופן אישי ,שמחתי שלא נמניתי בספרה של איתן ברשימת "כאב השורשים הכפולים" ואולי במודע הדבר לחלי איתן שהבינה כי מעולם שלמה שפירא לא ידע, לא יודע ולא ידע "מהו כאב שרשים כפולים". 
צריך לזכור כשמדובר במחאה, מחאה זה מחאה ומחאות היו ונמצאו כל הזמן ובכל מקום, בכל ציבור ללא הבדל גזע ו...ובכל "על-מה".
יש חשש שמושג "כאב השורשים הכפולים" מבקש להשריש עוד נדבך למושג ה- "דו-שורש" ולא הוא כי הוא מטעה ועלול להצביע  על "סמן כאב" דומיננטי במחקרים החשובים היום מסוג זה, גם באלה שיבואו, כאשר אין מספיק יחס-גומלין בחקר הזה מצד יוצרים יוצאי עדות המזרח שיבואו ויעמדו על תיקונו. היחס, היום, מאד לרעת יוצרים אלה. המחקר הספרותי ביוצרים יוצאי עדות המזרח דל מאד להיום (2005-2008) והמחקר נמצא ממש בחיתוליו והנטייה להגדיר את כל יוצרי עדות מזרח בקטגוריה כוללנית, מאד מאד לא נכונה ועוד יתגלו הרבה מקשות שונות בנושא זה.

אני לא שש למונח "דו שורש" ובעבר רמזתי פה ושם על כך , שהרי כביולוג שהתעסקתי רבות בשורשים במסגרת חקר הפיזיולוגיה של הצמח, איני מבין, למרות שאני חושב שאני קצת מבין בשירה, איך אפשר לינוק משני שרשים בעלי גוונים שונים בבת אחת אבל אפשר לדבר על יניקה מצטברת (ואני מדגיש יניקה מצטברת) לצמח השלם כאשר שורש עיקרי וסעיפיו או ציצת שרשים מספקים את היניקה הדרושה לחיי הצמח השלם .באקוס-הסביבה-הבית חדורים השורשים והוא שנתון לשנויים ולא תהליכי הפעפוע והאוסמוזה שבתוכך משתנים  ואדם הוא אדם בכל מקום.

עוד ב"פסיפס" אפריל 1990 אמרתי שנפלה זכות גדולה בחלקי להימנות עם אלה שחוו שתי תרבויות כי כך זכיתי בשתי עולמות משורש של נפש אחת. בראיון שלי עם המשורר יואב חייק אמרתי: "אני מסכים לכותרת כתבתו של פרופ' מורה על ספרי "אררט" שלי שהופיע במעריב בתחילת 1989 "עץ ישראלי עם שורש בגדדי". אין שום ספק שאני יהודי ממוצא בגדדי, גם יהודי ישראלי בעת ובעונה אחת .התעקשתי ומתעקש לעשות סינתיזה כמעט טבעית בין שניהם והרי אני היום נהנה ממנה.  אני, באמת, נהנה משני העולמות: מעולם ילדותי שמיזג בתוכו שלוש לשונות: "ערבית –חול, עברית-קודש ,אנגלי –גן עדן" (אררט 38 ) ואת תרבותי השורשית העתיקה לא זרקתי (נשארה בזהות שלי) ולא חששתי להציגה ולהטעימה בפני כל וזהו המרקם הישן שמזגתי במרקם חדש בארץ (מרקם תרבותי-זהותי).

יש תמיד בעיות כשעוברים מ- אקוס ל- אקוס כי צריך לזכור שחייבת לבוא הסתגלות לאחר שנויי המעבר מטריטוריה לטריטוריה וזה לא רק עניין של יוצאי עדות המזרח.

השיר שלי שאני מציע בהקשר זה הוא שיר שמדבר על זהות ותרבות כאשר טריטוריה יכולה להנדיד אותם ולהצעיד אותם במרקם שונה מאווירת הדו-שורש בגלל המגע הפלוריסטי שאליו נקלעו.

שיר המעברה
  
תַּגִּידוּ,
לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי בַּמַּעְבָּרָה,
הַאִם הָיִיתִי "אִישׁ מַעְבָּרָה" אֵי פַּעַם?
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמַּעְבָּרָה
וְהָיִיתִי יֶלֶד בֶּן שְׁלֹשׁ - עֶשְׂרֵה
הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתִי
הִשְׁאַלְתִּי מַעְדֵּר מִ"סוֹכְנוּת  אֹהָלִים"
הָפַכְתִּי חוֹל עוֹלָמוֹת מִשְׁנִי צִדֵּי פֶּתַח  הָאֹהֶל
זָרַעְתִּי יְרָקוֹת, שָׁתַלְתִּי פְּרָחִים
וְכַעֲבֹר  חֹדֶשׁ  הָיְתָה פְּרִיחָה בַּלֵּב
וּפְרִיחָה  בָּאֹהֶל.

השיר הופיע במוסף הספרותי ב- "ידיעות אחרונות", כ' בתמוז תשמ"ג, 1.7.1983 בעמוד 4.

לכבוד כתבה זו כתבתי שיר שמדגיש את הכאן ולא את השם:
אודסה בגדד 
אודסה אודסה
בגדד בגדד
לו היינו צעירים
היינו פורשים שטיח מעופף
ובאים מיד לארץ ישראל
עכשיו שאנו בארץ ישראל
כל דבר יש לנו
הוי, אודסה אודסה בגדד בגדד
פתאום , כל אחד מראה לשני מאיפה בא
אך אם מישהו מרגיש
שצריך לנסוע ולבקר שם
שיסע לאודסה שיסע לבגדד 
ומה ימצא
האהבה צמחה שם
המשפחה המלוכדת חבקה שם
החוף הבטוח בתעוזה ובתשוקה היה שם
אבל תמיד בלב היה ה-אeי שם
אסור לשכוח את הדגים  הדגים הדגים
(ויש שמרנינים זאת בפתוס!)
ואני אומר
חשובים רק הדגים הדuבים האיתנים 
שלמזלנו הביאונו לשיבה אל ארצנו כדגים במים.

אז לבסוף, 
באמת באמת אני שואל:
עברתי את כור ההיתוך כמו כולם
עברתי פלוריזם כמו כולם
עברתי רב-תרבויות כמו כולם
אז מי יקום ויקבע בשבילי שאני בכאב השורשים הכפולים.
אפילו מחקר לא ישכנע אותי.

18.02.2008



12 תגובות:

  1. תגובתו של שלמה שפירא:

    יום שני, 15 ביוני 2020
    שלמה שפירא: החלש לא מסובך אבל מסתבך
    שלמה שפירא

    החלש לא מסובך אבל מסתבך

    יש מצב שיונה ועורב נמצאים על אותו עץ.
    היא הומה והוא צורח.
    כעבור מספר ימים לא שומעים המיה
    ממשיכים לשמוע עורב צורח.
    החזק שולט בשטח כל מחייה
    החלש הומה לנפשו הומה לגורלו ומסתבך
    בתוך גומות החן של הישרדותו.
    15.06.2020
    פורסם על ידי שלמה שפירא משורר ב- 5:59

    השבמחק
    תשובות
    1. שיר זה נכתב הבוקר כתגובה לקטע להדגיש את ה- "אקוס" שבא אתה נמצא למרות שרשיך.

      שלמה שפירא

      מחק
  2. כשדיברו על "כאב השורשים הכפולים", זה היה מנקודת מבט של ניצולי השואה.
    כבוטנאי הייתי ממשיל את מה שעשו הנאצים ליהודים כהחלפת קלציום בקדמיום בתמיסת מזון לצמח.
    הרעלה!!!
    בקורט קדמיום לאחר כמה דקות הצמח נובל על שורשיו ואין חזרה לחיים גם אם לאחר דקות החלפת את תמיסת המזון בתמיסה נכונה על כל מרכיביה.
    אז אם אין שורשים אין צמחים וזה מה שהוביל למצב אל קורבנות השואה.
    זה לא דומה ב- "אקוס" שעברו יוצאי המזרח.
    הבעיה של יוצאי המזרח לא בשורשים אלא באקוס שסבב וסובב אותם.
    באים יוצאי עדות מזרח לארץ ובדרך כלל כמעט כלל מתעלמים מן ה- "אקוס" שלהם. אין כאן בעיה של שורשים כפולים.
    התעלמות!!!
    לפעמים, בהתעלמות הרגשת שאתה כמו אוויר.
    אני מרגיש שבכוח ניסו חוקרים לעשות מישמאש אחד לכל היהודים, במיוחד ליוצאי המזרח בדברם על "כאב השורשים הכפולים".
    נקודת החוקרים במקרה הזה הייתה טעות.

    שלמה שפירא

    השבמחק
  3. לשלמה שפירא – השלום והברכה
    תחזקנה ידיך.
    בברכה

    שלמה ה.

    השבמחק
  4. שלמה
    אתה סקרן לדעת מה חושבים משוררים אחרים, שחוו את המעבר התרבותי ואת המעבר ממולדת אל מולדת. ל' גולדברג הייתה המשוררת הראשונה שהגדירה זאת "הכאב של שתי המולדות". אתה עצמך טוען שלא חווית זאת כ"כאב השורשים הכפולים", וזה לגיטימי. תחושת כאב היא תחושה סובייקטיבית, וייתכן שאדם יחווה זאת כ'שמחת השורשים הכפולים' או: 'מבוכת השורשים הכפולים'. כל אדם חווה זאת אחרת.
    בכל מקרה, אנשים שעלו מארצות המזרח לארץ, בתקופת העלייה ההמונית, חוו מצב של משבר עקב המעבר הבין- תרבותי, וכל אדם מינף זאת אחרת: יש מי ששקע בכאב או במחאה, ויש מי שהגיע למצב של אושר בדו -שיח התרבותי, והגיע להפרייה תרבותית. ניתן למצוא מגוון של דפוסי תגובה של אנשים למפגש הבין-תרבותי בעידן קיבוץ הגלויות בדורנו.
    מקווה שדבריי מצאו מסילות ללבך.
    בלפור ח.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מסכים אתך.
      שם הספר לא מקובל עלי כאשר הוא דן בהמולה ללא הבחנה ביצירותיהם של יוצרים מעדות המזרח. ונכון שלכל יוצר צריכה להיות לו התייחסות ולא כולם ייטבעו בכאב השורשים הכפולים.
      אני בזמנו התווכחתי לא פעם עם איתמר יעוז קסט ורעייתו בנושא זה והבהרתי את השגתי.
      בספרה של חלי איתן לא מובע דעות שונות שונים משלה והכניסה אותם בבסטה אחת. זה מזכיר לי מכירה בשוק השורג'ה בבגדד.

      מחק
    2. משוררים לא רצים בלהקות וגם לא כותבים בחבורה. כל איש כותב לנפשו, מביע את נפשו.
      אם שניים חווים שקיעה של שמש, אחד יכתוב שיר עצוב ורעהו - שיר של התגלות...

      בלפור ח.

      מחק
    3. אל ניתמם.
      על מה שאתה אומר, על זה אני לא מתווכח. על שם הספר אני מוחה שהמחברת רואה את היוצרים בתוך כאב השורשים הכפולים.
      כי שם הספר כבר נותן אספקלריה על ראיית היצירה הכוללת של יוצרים מעדות המזרח. היצירה היא לא שוק.
      כל יוצר וייחודו.
      אני מסכים אתך.

      שלמה שפירא

      מחק
  5. 22 מאי 2009 ... זאת המשורר איתמר יעוז קסט. חלי איתן פוסעת ... יעוז קסט הוביל מהלך חשוב של מתן
    לגיטימציה לשורשים הכפולים לבני כל הגלויות, כולל יוצאי המזרח. יש בספר גם ...

    השבמחק
  6. שלמה , נולדתי בירושלים למשפחה ירושלמית שורשית, שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19, כנו אותנו "האצולה הספרדית", זו הייתה משפחת סוחרים אמידה, אבל עולים מפולין משנות ה-20 של המאה הקודמת שגם באו, כמונו, לגור ב"רחביה" בשנות ה-30 של המאה הקודמת קראו לנו "די שוורצה", לא "אצולה" ולא "בטיח". אני בהיר ולא מזוהה חיצונית עם עיראקי, מרוקאי, תימני .. לא ברור לי הקשר עם הזהות המודבקת, האם מפני שאמי ז"ל ספרה לשכנים ה"פולנים" שהיא נולדה בעיר העתיקה בירושלים או בגלל מה? את אבי שנשלח ע"י המשפחה ללמוד באנגליה לפני כ120 שנים (גם הוא נולד בעיר העתיקה בירושלים) כמעט ולא הכרתי, הוא מת כשהייתי בכתב ב ב"גימנסיה העברית", אבל הספר בורוכוב מרחוב קק"ל ספר לי שהוא "ג'נטלמן אנגלי " לכל דבר... הוא היה בעל מקום מכובד מאד בבית כנסת "ישורון" הידוע שהנוסח בו אשכנזי למהדרין. בקצור, "אין "שרשים כפולים", יש גזענות מוסווית כשפרובנציאלים מתיימרים להיות "בני תרבות" ("אירופאים"),... ואידך זיל וגמור... ולהיזהר מהכללות...

    יונתן גורל

    השבמחק
  7. אהבתי את דבריך בנושא. את יכולתך לינוק משני השורשים ולהרגיש ששניהם מעשירים אותך! אהבתי את העובדה שאתה מכיר את התהליכים כפי שאמורים לקרות. סגנון כתיבתך לעתים נובע מיכולות אלו וזה באמת נהדר. יכולת הצמיחה! אני מרגישה שיש לך גם כישרון ביקורתי בריא כלפי המצבים, דבר שתומך בגישתך לנושא המורכב כל כך! תודה לך, יישר כוח!, ענת

    השבמחק
  8. כל מה שנכתב מעלה מופיע בבלוג שלי ב- ישראבלוג באתר "וואלה" בתאריך המצוין מעלה.
    שלמה שפירא

    השבמחק

תודה רבה!