שלמה שפירא: חברי לעבודה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב

שלמה שפירא

חברי לעבודה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב

         פרופ' צבי גלינקה 

                                     
צבי גלינקה ע"ה - האיש היקר המורה המדריך החוקר החבר הלך לעולמו. 
מה נפלאו דרכיך מעשׂיך ואורחותיך!
איש נפלא מופלא להפליא היה!
היה עניו וצנוע 
היה ניחוח ושקט
היה מרגיע 
היה מכבד אדם
היה איש סדר ומסודר
היה מפשֵר וסוגר קצוות פרומות בכל עניין וויכוח
היה איש סוד
כתב ידו היה ברור כמו באותיות של ספר
התברך במשפחה שקטה צנועה ומסורה
גדולים בחכמה הוקירוהו.
לא מצאתי אדם שבא בטענות אל האיש היקר הזה!
יהיה זכרו ברוך! זכר צדיק לברכה ולחיי העולם הבא!
10.11.2011

פרופ' יעקב גליל

הספר "הפיקוס –עץ בר ועץ נוי" ,פרי עטו של פרופ' יעקב גליל

עץ הבר שנהפך לעץ נוי – על הפיקוס

 ( רשימה שלי של שלמה שפירא שהתפרסמה ב"דבר" – 10 במרס 1985

           בפינתו של ארנון מגן"מדע וטכניקה" )

הספר "הפיקוס –עץ בר ועץ נוי" ,פרי עטו של פרופ' יעקב גליל מאוניברסיטת תל-אביב ,מניח

היסודות של מחלקתה הבוטנית , ראה לאחרונה אור בהוצאת החברה להגנת הטבע .

בספר מתוארים חייהם של שלושה מיני פיקוס בישראל : פיקוס השדרות , הפיקוס הדתי ,

ופיקוס השקמה .שלושתם צמחים זרים , שהגיעו לארץ בתקופות שונות מארצות טרופיות קרובות

ורחוקות . כל אחד מהם הוא עץ-בר בארץ מולדתו , חלק מן המרכיב הטבעי של הצומח הטרופי

באותה סביבה . אצלנו הם משמשים צמחי נוי ולעתים נוטים לשכוח , כי הם למעש?ה צמחי-בר

מהגרים , שהביאו אתם מארץ מולדתם את מכלול התכונות שהם סיגלו לעצמם בסביבה אחרת .

הרעיון המרכזי בשלושת פרקי הספר הוא הסתגלותם של עצים "זרים" אלה לתנאים השוררים

בארץ גידולם החדשה , כלומר : לא "סתם" עצי נוי ,כי אם אורגניזמים חיים , הנלחמים

את מלחמת הקיום שלהם .

תהליכי הרביה של הפיקוסים קשורים באופן צר ביותר בחיי צרעות קטנות המתפתחות  בתוך

התפרחות (הפגות) . פרקי זואולוגיה ובוטניקה משתלבים בציור תמונת החיים 
של האורגניזם

המורכב  . בארץ מולדתם נודע מקום מיוחד לעצי הפיקוס מבחינה תרבותית כללית , 
בפולקלור ואפילו במנהגי הדת של האוכלוסייה . ספרו של פרופ' גליל מנסה לשלב 
את הצדדים הביולוגיים ,

הקשורים בחיי הפיקוסים , לנתונים הארכיאולוגיים וההיסטוריים .

משלושת מיני הפיקוס המובאים בספר נודע מקום מיוחד לעץ השקמה . 
הרציפות הטריטוריאלית בין מולדת השקמה באפריקה לארצות הים התיכון אפשרה 
את נדידתו אלינו – אם באמצעות האדם

 או בלעדיו – עוד בתקופות קדומות מאוד . הודות לכך השתלבה השקמה בדברי 
ימי עמנו לתקופותיהם.

המסורות השונות הקשורות בשקמה נהפכו לנכסי צאן-ברזל 
של תרבות עמנו בארצו.

מרבית החומר המובא בספר הוא מקורי ומסכם תוצאות מחקרים שערכו פרופ' גליל 
ועמיתיו בעשרות השנים האחרונות .

פרופסור יוסף נוימן 

יוסקה שלנו איננו.
קשה מאד הַפְּרֵדָה מאדם יקר זה:
הוא היה בשבילי רב-האדם 
רב המדע והחקר
רב הדעת והתבונה
רב-הרוח והמעשׂה
רב-הידידות
רב-ההנחיה
רב-הדאגה
לחבר לעובד לאיש הפשוט או הרם
רב האיפוק והעצה בשעת בעיה-קשה ומצוקה
דוגמה ומופת לי בעבודתי לאורך עשׂרות השנים במחלקה 
לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב.
אב רוחני אמתי היה בשבילי.
אהבתי אותו, הערכתי אותו צמאתי ויראתי בשמי תבונתו.
הוא הפילוסוף שהשפיע בעבודתי ובשירתי.
יהי זכרו ברוך!
24.04.2017

פרופ' דן איזיקוביץ (דיני) 

החוקר, הידען, המלומד, המובהק, הֶעָנו שנשׂא ונתן לימודו בחן ובאמונה, מורי וידידי - דיני

חוקר הצמחים שהיה אמון על הדבש הטהור בכל ראשית שנה חדשה!

דבש טהור!

שנים רבות, מן האוניברסיטה של תל אביב באבו-כביר לקמפוס

האוניברסיטה של תל-אביב ברמת אביב - החוקר, הידען, המלומד, 

המובהק, העניו שנשׂא ונתן לימודו בחן ובאמונה, מורי וידידי, דיני,שהיה 

חוקר אמון על הפרח, אבקתו, דבשו, כפתורו ופריו חיבק אותנו, את כל 

עובדי המחלקה לבוטניקה בדבש טהור בכל ראשית שנה חדשה.

בגן הבוטני באבו-כביר ולאחר מכן בגן הבוטני ברמת אביב היו מונחות 

כוורות בלב הפריחה שמסביב לצורך מחקר בהאבקה והפריה. מהן 

נרדָה הדבש בסוף כל קיץ, לפני החגים, ועל דעת המקום ועל דעת האדם

נתכבד כל בית-משפחה מעובדי המחלקה בצנצנת קטנה עם דבש טהור 

עם איחולים לבביים לשנה החדשה.

חן רב בבואי להוקיר את האיש היקר הזה. בסומק פנים גם פרחיו יחמָאו!

4.09.2010

ד"ר יעקב ליפקין*

אחד החוקרים שאני מאד מעריך 

ובשבילי הוא גם אדם טוב ידיד ומורה הוא יעקב ליפקין.

תנסו לשאול אותו שאלה

והוא עומד ומסביר לא על פי הזמן הפנוי שלו, אלא על פי הזמן הפנוי שלך,

כי אין מצידו זמן מוגבל לשואל אותו.

על שני בחורים טובים חרוצים מתמידים וישרים המלצתי בפניו שיקבלם כדי לעזור 
במעבדתו את יוסי פודור ואת אלי כהן**

ושניהם "ליקקו את אצבעותיהם" מהמורה הטוב מהחוקר הנערץ ומהאדם הנאור.

שירבו אנשים נאורים חוקרים טובים ומורים נאמנים הדבקים במלאכתם כמוהו.

*

ד"ר יעקב ליפקין חוקר במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל  אביב .עסק שנים רבות בצמח ואדמה,

מכיר את צמחי ארץ ישראל, מכיר היטב את ים-המלח על המלחתו ובעיותיו, הוא גם בקיא בצומח 

הליטורלי לאורך חופי ארצנו, מנסה להתחקות אחרי נישות של עשבי ים ובקטריות קושרות חנקן 

ועוד אורגניזמים ימיים המצויים

בשרשרת המזון שלנו. משתף פעולה עם עוד חוקרים במחלקה המשיקים אותו נושא 

כמו פרופ' סיון בר ופרופ' עמרם אשל.

מן האיטרנט:

"במסגרת פרויקט "מפוי הצומח" נערך מחקר יסודי בצומח של המדבר הקיצוני במכתש רמון ובדרום הנגב על-ידי 

יעקב ליפקין. הוא חקר את החוקיות בתפוצת הצומח הערוצי בשטחים בהם עקב היובש הקיצוני מתאפשר גידול 

של צמחים רק בערוצים. הצעתו לשיטת נתינת שמות ליחידות הצומח, אותן הגדיר בערוצים, הרתיעה את מנחיו 

במחקר פרופ' ג. אורשן ופרופ' מ.זהרי וכתוצאה מכך לא התפרסמה עבודתו. דבורה רודיק עשתה בהדרכתי 

עבודת גמר שעיקרה מיפוי הצומח בסביבת חצבה שבערבה. היסוד למחקרה היה מתוך עבודת הדוקטור של י. ליפקין. 

שטח המחקר חולק ליחידות גיאומורפולוגיות אחידות בהן עקב תנאי התשתית צורת הערוצים ודרך הסתעפותם 

אחידה ביחידת שטח אחת ושונה מהמצוי ביחידות האחרות. כל יחידת מיפוי (מחגר) מתאפיינת על-ידי סדר הופעת 

חברות צמחים (נדבכים) לאורך הערוצים וסעיפיהם. מחקר זה פורסם במאמר מדעי בעיתון הישראלי לבוטניקה.

 **

יוסי פודור ואלי כהן היו תושבי שכונת נוה-עמל בהרצליה

פרופ' יעקב פרידמן 

שלמה שפירא

מה זה תה

   מוגש לידידי הטוב פרופ' יעקב פרידמן

       חוקר צמחי ארץ-ישׂראל

             בקיא וחוקר את צמחי הרפואה

מה זה תה? קמיליה סיננסיס

שאני ואתה יושבים ושותים אותו יחדיו מכוס רוזנטלית יפה 

עם תקרובת תְּחִנָּה לידידות

ואחרי שוך הכעס בכוס הסערה.

התה - תוכנו עזבו -מטעים סביבתו

מהנה אנשי רווייתו - חריפותו לפי הזמנתו

ניתן בנענע להשרותה לתוכו

להסיר את קָפאין הקיפאון שבלב

להקל על מפגש הסתירות בינינו    

ואם יוותר חס וחלילה משקעו הבוצי על אדן חלון מחשבתנו

גם אז לגרדו ולזבלו בנפרד בעציץ פולי פנולי נוגד חמצון

ולבקש לזרוע הפעם תה נשׂגב

עם נושׂא ונשׂוא,מושׂא ושמות תואר על שולחנו של שיר חדש בלב .

8.05.2008

ד"ר ניר אוהד

הטחביסט החוקר המלומד מן המחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב

שהטחב בשבילו מורה את הדרך ל"צפון" ובעיקר לחקר התמיינותם של תאי הגזע בטחבים

ממחקריו הוא מנסה למצוא את מתג ההפעלה שהופך תאי גזע לרקמות 
(בצמחים או בבני אדם), דבר שיכול להועיל במצבים שבהם נדרשים תאי הגזע 
להתַּכְנת מחדש בגלל סיבות שונות, לצרכים של השבחה חקלאית, ולצרכים רפואיים 
כמו במניעת יציאתם של תאי גזע משליטה (למשל, בגידולי סרטן).  

פרופ' עדינה ברימן

שיר מאת שלמה שפירא:  חקר הגנים (יום עיון)

                      מוקדש לעדינה ברימן * 

ממתינים וממתינים

סביר להניח שברצפו של הזמן

שהוא מדייק ומדויק

הדנ"א שמור מכל משמר

אפילו קצות שלדו מוגנים מאד

גם עלותו החורפית

גם פריחתו האביבית

גם קיפולי חיוכו ההיולי ,

עקרב בארסו

שמר בחומר דחייתו

אדם בשאלותיו ...

כך מחויבים אנחנו

בכל אלה ובשאר כל חקר

לראות להבין לבדוק ולהראות

אבל לא לגעת .

* השיר נכתב במהלך "יום עיון" במחלקה לבוטיניקה באוניברסיטת תל-אביב

שיזמה אותו פרופ' עדינה ברימן בתאריך 10/3/1999 ואשר הוגש לה

על ידי בסיום "יום העיון" בהוקרה רבה .

השיר פורסם גם ב"הצופה" וגם ב"אפיריון".

על פרופ' עדינה ברימן

פרופ' עדינה ברימן מהמחלקה לבוטניקה בפקולטה למדעי החיים , כיהנה בעבר

כראש המחלקה והיום עומדת בראש המכון לחקר הדגנים .

היא עוסקת בגנטיקה מוליקולרית ובביוטכנולוגיה בצמחים . (נושאים הקשורים ל-DNA

, תקשורת בין גנומים , אינטראקציות בין חלבונים שונים,ביניהם שפרונים של חיטה ואורז  ועוד...

היא גם היועצת לנשיא האוניברסיטה לענייני נשים.

פרופ' עמרם אשל

שיר מאת שלמה שפירא מוקדש לעמרם אשל: בנה לך בית-שרשים

                              לעמרם אשל

בנה לך בית-שרשים

וראה עד כמה ארוכים שורשיך

בדוק עשביך ועציך

ותגלה עד כמה מיני השרשים

שמורים עבורך בגניך

אף אחד לא יכול לגנוב גבוליך

ובהתגנבך בדלת האחורית

של ניחוחות חייך

אתה יכול גם לעשות לך

מחקר קטן על גנות ופרדסים

ואל גנת אגוז רד

לראות אם פורחת גפנך ...

פרופ' נתן נלסון

סיפור מוקדש לחברי מספסל הלימודים: נתן נלסון - העלייה לארץ והכובע. 

אני רוצה להמר ולהגיד שהייתי העולה הראשון מעיראק שקטף תפוז מן העץ 
כשעוד לא הגיע ל"שער העליה" בדרכו משדה התעופה לוד. יש שצוחקים ואומרים לי, 
מה לא היה איזה עולה-חדש חומד לצון שהיה מבקש "לעשׂות צרכיו", 
עוצר את המשאית ובדרך עלותו חזרה למשׂאית קוטף תפוז או שניים?

במו אזני שמעתי מספר פעמים עוד בעיראק -  "בארץ ישראל לא צריך לדאוג 
לאוכל בתחילת העליה. "כשאין עבודה, מותר לקטוף תפוז שעמו לחם ומים 
וכך אפשר להתקיים שבוע עד שבועיים ימים.

וסיפור התפוז כך היה:

לפני עלייתנו ארצה, נלקחתי לחייט שתפר לי חליפה. קנו לי גם שעון חדש 
וגם כובע יפה שהתאים לנער צעיר וגם וגם... . אבל אני לא רציתי כובע וכל הזמן 
קיטרתי בתוכי על זה שקנו לי כובע שמחייב אותי לחבוש אותו.  אף פעם לא חבשתי 
כובע ורק כשהתפללתי שׂמתי כיפה על הראש ואף פעם לא כובע. הייתי מסתכל סביבי 
ונערים בגילי בלי כובעים וגם כל הנערים שעלו אתי למטוס לא חבשו כובע. 
אבל הכובע שטרחו וקנו בשבילי מחייב אותי לחבשו.

וכך עולה משפחתי המונה שמונה ילדים עם ההורים לארץ-ישראל, בחלוקה 
מאולצת - והפעם הורי עם ארבעת הילדים הקטנים, על כל מזוודותיה, כל מזוודה 
מברזל, עולה על "המטוס הגואל" ונוחתת בשדה התעופה בלוד ועם עוד משפחות 
עלינו על משׂאית גדושה ולחוצה ופניה - משׂדה התעופה בלוד לשער העליה 
שבעתלית.

 אני ישבתי בקצה המשׂאית ליד פתחה האחורי, מסתכל בנוף החדש המשגֵע את כולי, 
ובמיוחד עשו עלי רושם אדיר - הממטרות - שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותן 
מפזזות בשׂמחה בשׂדות ובפרדסים ובחודש עלייתי לארץ - בפברואר - העצים היו 
גדושי תפוזים וריחם האגדי התבשׂם בי במלוא הנשמה.

והכובע שחבשתי , לפתע, עף מראשי ואני מכריז "כובעי עף" וכל היושבים לידי צועקים 
ומכים בצידי המשאית ואלה הקרובים ל"קבינת-הנהג" גם הם מכים בה מלמעלה 
עד שהמשׂאית נעצרת ואני יורד ממנה, רץ אחורה כמעט קילומטר, מוצא את הכובע 
ולא יכולתי שלא להתפתות, קטפתי כמה עלים להריח  ושני תפוזים לטעימת "שהחיינו", 
שׂמתי בכובע ורצתי חזרה אל המשׂאית. כל אחד שמסביבי רצה לגעת בתפוזי- החלום 
החלם האלה ואני מוסר את הכובע על תכולתו שיעבירו אותו הלאה?.

תשאלו - האם הכובע חזר אלי כעבור זמן מה? התעלמתי ממנו ורק ברדתי מהמשאית 
"זכיתי" בכובע, אך בלי התפוזים.

ד"ר צביה שפירא

הייתי שותף מינורי בעבודת הדוקטורט שלה

שיר לצביה מאת שלמה שפירא:

משבט הכוהנים - יחס זהיר אלייך.
את שבעתיים יער עד

יערת בפועם  חן

עיני צביה מיוערת לבות צבאים ברעייתך

כל יערי קסם מנתרים שובבים

מיונקי הדבש זמר יוחסין

מזמורי אור מושרים לך

חנך בתולי צנוע אלף פעמים

בתוך ים התכלת עיני יעלת חן

בחקר צומח אדם בחברה ואשה במחזורה.

ד"ר אברהם בורבין 
עם תואר בבוטניקה ותואר רופא

עבדנו יחד יד ביד במעבדה לפיזיולוגיה של הצמח.
איש ענק חובק ידע מכל שטחי המדע
היה ידיד יקר לי מאד.
הסיפור הבא מוקדש לו:
שלמה שפירא

העיר עכו בשבילי כמעט מוות מצד אחד וודאות חיים מצד שני - סיפור על אצה, ה- Valonia algae.

בשנת 1968 נסענו במכונית אוניברסיטת תל-אביב לעכו כדי להגיע לאי הזבובים - שרידים של 
קירות אבנים - שנמצא במרחק כמה מאות מטרים ממעגן סירות הדייגים בעכו, כדי לגרד 
מן הקירות הירוקים אצה ירוקה חד-תאית שגודלה יכול להגיע לסנטימטר ויותר.

האצה נבחרה כדי להראות לסטודנטים בקורס פיזיולוגיה של הצמח, איך צמח 
שצריך מלחים עובד כמשאבה למלח - מכניס מלחים ממי הים שריכוזם נמוך 
בהשוואה לריכוז המלחים הגבוה בתוך התאים.

נסינו להשכיר סירה שתביא אותנו קרוב לאי והיו שם עשרות סירות ואף אחד מבעלי הסירות 
לא הסכים. כולם סירבו ולא אמרו מה הסיבה. והנה בא בחור צעיר 
שהסכים לקחת אותנו עם סירתו ל"אי".

באנו לעכו ארבעה אנשים: צבי גלינקה, אברהם בורבין, סטודנטית שעבדה במחלקה מספר שעות 
בזמנה הפנוי שאת שמה אני לא זוכר, אבל הבנתי שהוריה היו בעלי מכולת 
ברחוב פינסקר קרוב למוגרבי ואנוכי.

כשכולנו על הסירה לכוון האי, התהפכה הסירה בסמוך לו. בורבין שידע לשחות עם כושר גופני טוב 
שחה עד החוף. גלינקה והסטודנטית שידעו לשחות, איך שהוא ניסו לצוף על פני המים, 
אבל לא יכלו להתקרב לחוף. ואנוכי שלא יודע לשחות נאבק 
במים הסוערים, עולה וצולל עולה וצולל וחשבתי לעצמי שהגיעה שעתי למות.

הדייגים על החוף התחילו לצעוק, ולמזלי ולמזל כולנו, שהייתה סירת משטרה 
קרובה למזח, התקרבה אלי במהירות ומשתה אותי מן המים ולאחר מכן את 
גלינקה ואת הסטודנטית.

בסופו של דבר כולנו ניצלנו בריאים ושלמים.

לאחר המקרה הזה, בוטלה המעבדה שעסקה בהכנסה ובצבירת מלחים לתוך התא הצמחי.

כמובן, שהלכתי לבית הכנסת בשבת הקרובה שלאחר מכן לברך את "הגומל"

ואני הייתי בשנה השלישית לנשׂואי עם ילדה בת שנה.

אומרים יש מזל בחיים וצדקו הדייגים בחוף שחיבקו אותי וצעקו רבים לעברי "אללה שמר עלייך".

נזכרתי באירוע הזה כשהגעתי אתמול ה- 6.04.2017 לעכו 
במסגרת טיול גמלאים מאוניברסיטת תל-אביב.

פרופ' יואב וייזל

בוטנאי ואקולוג ענק

מייל ששלחתי אליו:

ידידי יואב וייזל,

 אתה יודע שאני כותב שירה ואוהב שירה ופעם לפעם רצית לראות מה פרסמתי.

כזכור לך הענקת לי ספר שהוא יקר לך ואשר קבלת אותו בהגיעך למצוות ואמרת לי:

ספר זה ימצא את מקומו בספרייתך.

הספר שקיבלת  לבר-המצווה שלך

"כתבי יעקב כהן"

ובהקדשה אליו בספר , כתוב :

"ליואב וייזל ,

  יחד עם מתנה זו קבל את איחולינו הלבביים לרגלי חגיגתך , חג הבר-מצווה .

יהיה רצון ותגדל ותישאר בן נאמן להוריך ולמשפחתך , לעם ולמולדת .

           משפחת גבאי  -  י"ז תמוז תש"ד  -  8.7.44 "

האמת ששמעתי על הספר ולא הייתי מודע מספיק לקיומו המכובד של המשורר הזה עד שקבלתי 
את הספר הזה לידי ממך ויש רבים כמוני שעברו את התיכון ולא שמעו עליו וחבל.

יעקב כהן משורר טוב גדול ויקר בשירתנו

וחשוב גם לעיין בשירתו . לגבי, מוטב המאוחר הזה , שבעתיים !

                                                                 שלך בידידות, שלמה שפירא

בנית לך בית-שרשים / שיר המוקדש ליואב וייזל   

                                    

                                    הערה: את בית השורשים" הקים יואב וייזל

                                             ממשיך הבית - עמרם אשל

וראית עד כמה ארוכים שורשיך

בדקת עשביך ועציך

וגלית עד כמה ציצת שורשיך

שמורים היטב בעבורך בגניך

אף אחד לא יכול לגנוב גבולך

ובהתגנבך בדלת האחורית ברו­­ם חייך

אתה יכול לעשות לך סיכום שורש

על גינות ופרדסים

צאצאי ניחוחות ואהבות 

ואל גינת אגוז רד

לראות עד כמה ממשיכה ופורחת גפנך ... 

פרופ' סיון בר

מומחה לאקולוגיה ימית

שיר המוקדש ל- סיון - זנזיבר

כל כך צללתי לעמקי אגדותיו

ילדים חולמים להגיע אליו

ספורים רבים תבליני ילדותי

ספור אחד אמי ספרה אותו לי מאה פעמים :

באי יש מוסלמים טובים

באי אין עבדים , ישנם מלאכים

שעולים כל הזמן ממי הטורקיז לחופים לבנים

לשחרר כל עבד

וכל קוף נרצע להובילו כאיילה שלוחה

לסיוני היום.

עכשיו הכל מצף שם

בניחוחות של צפרן.

פרופ' טובה ארזי

מומחית באנטומיה של הצמח

שיר מאת שלמה שפירא: 

טובה הפרופסור

טובה הפרופסור הייתה אישה ותיקה בארץ וביולוגית

והיו לה אוצרות של ספרים ומחברות, מסמכים ותעודות
והיא שמרה את כולם בחדרה שבאוניברסיטה,
אפילו על פנקסי תלושי המזון  של דב יוסף היא שמרה.
הגיעה לגיל מופלג והפסיקה לבוא לחדר עבודתהּ.
בהוראה מגבוה, רוקנו את חדרהּ וזרקו את תוכנו כמצול אבן בכאב עַזִּים.
מרוב מצוקים בכיתי.

שנת 1997

ד"ר אדיבה אילן

יצא לי הכבוד לעבוד כשלוש שנים יחד עם ד"ר אדיבה אילן שכיוון מחקרה, בין השאר, היה מבוסס על טיפוח צמחי חקלאות, שתכונותיהם מקשות על הטפיל להחדיר את המָצַץ אל תוך שורשיהם של הפונדקאים ולהיטפל אליהם.
באותו הזמן הקדשתי לה שיר.

שלמה שפירא

                     שיר זה מוקדש לא.א.

מהות עבודתך - בסטה בשוק...להביא לך יראה וכבוד

מהות עבודתך בסטה בשוק.

אתה עבדתָ והתפרנסתָ ונושא את עמל כפייךָ על כתפייךָ

פורשׂ אותה לעיני כל

התוצרת שלך היא הגב שלך

הקונים שלך - כל הסוגים - הדיוטות מומחים רופאים ואדוקי עינא בישה

כזיתון הרומי חייבת הבסטה להביא לך יראה וכבוד

ותהיה שמועתך נזר מורכן בענווה שצורת עלי כותרתו כקרני הצבי

נאהבת עד ירושלים...

רק אל תקשה ערפך קטלב אדום כדם

והכי חשוב לזכור

שהאחראי עליך

לא האלוהים שלך

אלא האלוהים.

17/3/2008 

                                                                                                                          המשך יבוא